מהרא"ש סח

א"כ שפיר כ' הר"ן דהשוחט בשבת לחולה ליכא אלא לאו אחד משום נטילת נשמה אך ז"א דנהי דהבהמה עומדת לאכילה אכתי איכא חילול שבת משום מפרק בעת שמתחיל לעשות חבורה בצוואר הבהמה כיון דהעור אית בי' ג"כ דם כדמוכח במס' יומא (מ"ח:) דממעט לענין זריקת הדם למזבח דבעינן דם מהפר ולא דם מן העור והקל"ד דנימא שבת חמיר דבסקיל' וגם מרבה במלאכות כנ"ל. (ג) ובתשו' ח"צ כ' דאנן קיי"ל השוחט בשבת אינו חייב משום צובע דאין צביעה באוכלין כדמוכח במס' שבת (קל"ט:) וכמ"ש הד"מ או"ח (סי' שי"ח). ובפ' כלל גדול (ע"ד:) האי מאן דמלח בשרא רבה בר ר"ה אמר חייב משום מעבד ורבא אמר אין עיבוד באוכלין ע"ש והנה לא הי' אז למראה עיניו ס' אור זרוע ובימינו נתגלה האור זרוע ונמצא כתיב שם ה' שבת (סי' ס"ג אות ה') ד"ה והצובע כו' שוחט משום מאי מחייב רב אמר משום צובע פי' שצובע העור בדם כו' ע"ש. אכן גם לפרש"י שהוא צובע הבשר של בית השחיט' ג"כ נכון היטב ולק"מ דבפ' כלל גדול (ע"ד:) אמר ר"פ האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן וכ' התוס' ד"ה האי דוקא סילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי וביאור הדברים מפני שסילקא אין דרכו לאכול חי כש"ס ברכות (ל"ח:) להכי לא חשיב אוכל ושייך בו טחינה כמו בחיטין דאינם ראוין לאכילה ושייך בהו טחינה והרמב"ם ה' שבת (פ"ד ה"ה) כ' המחתך את הירק מעט לבשלו ה"ז חייב שזו המלאכה תולדת טחינ' היא ע"ש בכ"מ בשם הרמ"ך מבואר מזה דכל שאינו ראוי לאכילה ובעי בישול טרם שבישלו אם חתכו אית בי' מלאכת טחינה. ובפ"ק דביצה (י"א.) ת"ר אין מולחין חלבים כו' ושם עמוד ב' בפרש"י ד"ה התם כו' אבל הכא גבי חלבים כו' ואתי לממליחינהו ומליחה מאבות מלאכות הוא ושם בר"ן ד"ה אין מולחין את החלבים במולח מידי דשייך בי' עיבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורים הם יש בו משום מעבד ע"ש. ובפ' בן סורר (ע.) אכל בשר חי פטור ובירושלמי שם פ' ב"ס (ה"ב) אכלו חי כלב הוא ע"ש. ובפ' מפנין (קכ"ח:) איתמר בשר מליח מותר לטלטלו בשבת בשר תפל ר"ה אמר מותר לטלטלו רב חסדא אמר אסור לטלטלו ושם בתוס' ד"ה דג כו' מדשרי בשר תפל אלמא כר"ש אתי כו' א"נ כר' יהודה כו' מפני שהוא מאכל לחיה עיי"ש ובפ' בכל מערבין (כ"ט:) מערבין בבשר חי וכ' שם הריטב"א דוקא בשר חי מליח אבל באינו מליח אינו ראוי לאכילה וכ"כ הרשב"א בס' עה"ק שלו ובס' א"ר הק' על הרשב"א דבירושלמי פ' בכל מערבין אי' מערבין בבשר מליח ומערבין בבשר חי הרי מבואר דמערבין בבשר החי אפי' אינו מליח ואני אומר שח"ו לא נעלם דבר מהרשב"א ז"ל והרי הריטב"א הביא שכ"כ בירושלמי אכן נעלם מס' א"ר גי' הרי"ף וכן הוא גי' רש"י בפ' מפנין שם בשר חי מטלטלין בשבת בשר תפל אין מטלטלין וכ' הר"ן בחי' שם ה"ג רש"י כו' ולפי גי' זו בשר חי היינו בשר מליח ומותר לטלטלו מפני שראוי לאוכלו ע"ש. וביאור הדברים שבשר מליח היינו בשר המונח במלח זמן הרבה ונתיבש ובפ' תולין (ק"מ) האי תליא דבשרא פרש"י בשר מליח התלוי ליבשו כו' שרי דנאכל חי באומצא ע"ש ובשר תפל היינו שלא נמלח כלל אכן בשר חי כולל בשר מליח לח שנמלח ולא נשתהא במלחו זמן רב ועודנו לח וכולל נמי חי ולא מליח כלל ועיין תוס' יבמות פ' החולץ (מ"ו.) ד"ה ר"י כו' דה"נ בשר מליח מותר לטלטלו בשבת דחזי לאכילה ע"ש: ולפי"ז א"ש היטב דבהאי מאן דמלח בשרא שפיר כ' הרמב"ם דאין עיבוד באוכלין כיון דעיבוד לא הוי רק אחר שנשתהא במלחו שיעור עיבוד שהיא ג' מיל או עכ"פ שיעור מיל וכיון דנמלח הבשר חזי לאכילה ומערבין בו שפיר חשיב אוכל דממ"נ בשע' שהוא מולח הבשר לא הוי מעבד ובשעה שנעש' העיבוד כבר נעשה אוכל ואין עיבוד באוכלין משא"כ בשוחט בשבת והדם צובע בשר השחיטה דאז הבשר תפל מבלי מלח ולא חשיב אוכל כלל ולהכי שפיר אית בי' משום צובע ודו"ק: (ד) ובמס' מנחות (כ') תמלח אפי' בשבת וכ' המ"ל דבעי לרבות משום דיש במליחת האימורין מלאכת עיבוד והקשו עליו דבמס' יבמות (ל"ג:) גבי זר ששימש בשבת דמקשה הגמ' זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה כו' ע"ש ואמאי לא מוקי לה בזר ששימש במליחת האימורין והחלבים דהזר עובר בלאו דזרות כמבואר ברמב"ם ה' ב"מ וגם חילל שבת במלאכת העיבוד ותו קשה דאין מקום כלל לומר דיש במליחת האימורין משום עיבוד דהרי עיבוד לא הוי אלא בשהה במלחו עכ"פ שיעור מיל ומליחת האימורין אי' בגמ' דמעלהו ומולחו ונתנו על האש ואינו שוהה במלחו כלל כמבואר להדיא בחי' הרשב"א פ' גיד הנשה ע"ש. והנלענ"ד בזה עפ"י מה דאי' בפ' במה טומנין (נ':) מהו לפצוע זיתים בשבת וכ' התוס' ד"ה מהו כו' ומבעיא לי' אי אסור בשבת משום שויא אוכלא כו' ע"ש. ובפ' חבית (קנ"ה:) כל שבא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת כו' חוץ מן המליח הישן וקלייס האיספנין שהדחתן זו הוא גמר מלאכתן ובגמ' שם הדיח חייב חטאת ושי' הלבוש