מהרא"ש סא

היא שדה הבעל וברשותו עומדת ל"ש לומר מזלה גרם ואדרבא אמרינן נסתחפה שדהו משא"כ קטלנית שנשאת לראשון ומת לשני ומת אמרינן מזלה גרם שתשב גלמודה ותחי' חיי צער בלא פרנסה כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל (נ"ג ד"ח) ע"ש. אכן זה רק קטלנית כיון דלא תנשא עוד יען פחד איש לנגד עיניו וירא לישא אשה שהוחזקה שמתו בעלי' וחש שמא מזלה גרם וכמ"ש הרמב"ם אכן בנפלה לפני יבם ל"ש מזלה גרם דממ"נ אי מייבם אותה והיבמה רחמ' לי' א"כ היבם במקום הבעל ואפי' בקטלנית לא חיישינן וסמך על זה שומר מצוה רע לא ידע ואי דלא הוחזקה קטלנית והיבם הוא מו"ש וכיו"ב שהוא מאיס עלי' א"כ כופין אותו לחלוץ ויכולה להנשא לאיש אחר ועכ"פ ממ"נ לא תשב גלמודה ול"ש לומר מזלה גרם אכן זה רק כשנפלה לפני יבם שהוא בר חליצה ויבום אבל בנפלה לפני יבם מלך או שנפלה לפני יבם חרש נשוי אחותה חרשת דבהנך לא שייך בהו יבום או חליצה ועפ"י דת התור' תשב גלמודה צרורה לעולם בזיקתה תו ל"ש לומר תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה עצמה שתשב בזיקתה לעולם דבזה אמרינן מזלה גרם דזה הוי כמו כל קונה דבר מחברו ואח"כ נתקלקל החפץ דהמוכר אומר להקונה מזלך גרם. אך זה רק אם היבם מלך או היכי שנפלה לפני יבם חרש שהיבם לא פשע ואך מן השמים הוא דרדפו לה ולהכי אומרים מזלה גרם משא"כ היכי שנפלה לפני יבם מומר דפושע הוא ל"ש לומר מזל גרם ומן השמים הוא דרדפו לה שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ובש"ס ב"ב (צ"ז:) המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו כו' א"ר יוסי בר"ח ל"ש אלא בקנקנים דלוקח כו' ופליגי כו' וברשב"ם ד"ה אף כי היין כו' ולא מצי למימר מזלך גרם מאחר שהדבר ידוע שאינו מחמיץ ע"ש וה"נ גבי יבם מומר שהרשע החמיץ ויצר לבו רע ל"ש לומר מזלה גרם ושפיר ס"ל להגאונים, דבכה"ג דאי אפשר לה להתיבם ולישב עם המומר וגם חליצתו פסולה אמרי' אדעתא דהכי לא קדשה עצמה ודו"ק: (ט) ובמס' סנהדרין (כ.) מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו ר' יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד אמרו לו לא הי' הדבר אלא לפייס את העם והרמב"ם ה' מלכים (פ"ה) כ' כבוד גדול נוהגין במלך כו' ואינו חולץ שנא' וירקה בפניו וזה בזיון ואפי' אם רצה אין שומעין לו כו' והואיל ואינו חולץ אינו מיבם כו' מת לו מת אינו יוצא כו' והתעורר הכ"מ למה לא כתב הרמב"ם על הך דינא דמת לו מת אינו יוצא ואפי' אם רוצה לצאת אחר המטה אין שומעין לו עיין שם. ובפ' כ"ג (י"ט) פסקא ר' יהודה אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב מקשה הגמ' והאמר רב אשי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומשני מצוה שאני וזקני המהרש"א התעורר דהכא פליגי רבנן על ר' יהודה וס"ל דאפי' במקום מצו' לא מצי מחל ואם רצה למחול אין שומעין לו ובפ' אלו נאמרים (מ"א:) גבי פרשת המלך אי' במשנה וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים ומקשה בגמ' והאמר רב אשי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומשני מצוה שאני הרי דאפי' רבנן ס"ל דאף דבעלמא קי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מצוה שאני ואם מחל על כבודו שומעין לו ואגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים. והנלענ"ד כאשר אתבונן באיזו סברא פליגי ר' יהודה ורבנן וטעם מחלוקתן דרבנן ס"ל אם רצה לחלוץ אין שומעין לו ור' יהודה ס"ל זכור לטוב. ויתכן בעיני עפ"י מה דאי' בירושלמי סוף פ' מצות חליצה אית תניי תני חליצה גנאי אית תניי תני חליצה שבח אמר רב חסדא מ"ד חליצה גנאי כמשנה ראשונה (שאמרו מצות יבום קודמת) מ"ד חליצה שבח כמשנה אחרונה (שאמרו מ"ח קודמת ולפיכך שבח היא) אמר ר' יוסי אפי' תימר כאן וכאן כמשנה ראשונה כאן וכאן כמשנה אחרונ' (דמטעם אחר פליגי מ"ד חליצה גנאי ע"י שפגם דבר אחד מן התורה יבא ויטול פגמו ונקרא שמו בישראל חלוץ הנעל מ"ד חליצה שבח נאמר כאן קריי' ונאמר להלן ויקרא בהם שמי מה קריי' האמור להלן שבח אף כאן שבח ע"ש): ובפ' אלו מציאות (ל') והתעלמת פעמים שאתה מתעלם זקן ואינו לפי כבודו וכ' הרא"ש דאינו יכול למחול דאף דקי"ל חכם שמחל על כבודו כבודו מחול מיהו על בזיון שלו אינו יכול למחול ע"ש. וכן לענין כיבוד אב שי' השאלתות דכבודו מצי למחול ובזיונו אין יכול למחול אכן הקדמונים ס"ל דאפי' על בזיון יכול למחול וזהו כבודו שממעט כבוד עצמו ומרבה כבוד שמים ושבח הוא לו שהוא נוטה שכמו לסבול עול תורה ועול מלכות שמים וכל המכבד את התורה גופו מכובד ומקרא מלא ודוד מכרכר בכל עוז כו' ושחקתי לפני ה' מבואר מזה דמצוה שאני ודוד המלך ע"ה אמר ועם האמהות אשר אמרת עמהם אכבדה (שמואל ב' ס"ו). ועפ"ז א"ש היטב דשבחוהו חכמים לאגריפס המלך שעמד וקבל וקרא עומד דמצוה שאני וזהו כבודו שהוא מכבד התור' ומקיים המצוה המוטל עלי' לקרא פרשת המלך ביראת ה' בכל עוז אשר בידו לשמוע אל חקי התור' והמצו'. לא כן מצות חליצה שהוא גנאי והתור' אמרה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל,ע"י שפגם דבר אחד מן התור' יבא ויטול פגמו שהי'