מהרא"ש נה

ועכ"פ אפשר לברר כגונא דתנן במשנה דתרומות שתי קופות א' של תרומה וא' של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזו נפלה אני אומר לתוך של תרומה נפלה דהיכי דנפלה מין במינו פשוט דבטל מה"ת ברוב ולהכי אמרינן שאני אומר אלא אפי' במין בשאינו מינו כגון קמח שעורים בקמח חיטין לשי' התוס' דקמח בקמח הוי יבש ביבש שפיר אמרינן דמהני הביטול ביבש דנהפך האיסור להיות היתר ע"י ביטול ברוב ושרי באכילה אחר אפי' ובישול אפי' אם ירגיש טעם כשי' הרא"ש. ואין לומר דהוי ידיעת ספק כיון דאינו יודע לאיזו נפלה דזה חשיב כידיעת ודאי כיון דבידו לברר ע"י טעימת הכהן ויאפה מן התערובות מקצתו וידע בבירור אם יש בקופה זו של חיטין איזו תערובות שעורים של תרומה ושפיר מהני הביטול ביבש דנהפך האיסור להיות היתר. וזה נכון במשנה דתרומות דמיירי שנפלה רק סאה אחת וא"י לאיזו קופה נפלה משא"כ בהך גונא דבריתא בשתי קופות ולפניהם שני סאין א' תרומה וא' של חולין ונפלו אלו לתוך אלו דבזה הוי ידיעת ספק שאי אפשר להתברר דאפי' אם יאפה או יבשל ויטעמנו הכהן וירגיש טעם של שעורין אכתי אינו ידוע אם מרגיש של תרומה או של חולין ואולי חולין לתוך חולין נפלו והתרומה לתוך תרומה נפלה. ושפיר מקשה הגמ' וא"א כזית בכדי א"פ דאו' אמאי אמרינן שאני אומר דבזה ל"ש לומר דמהני מה שנתבטל ביבש דנהפך האיסור להיות היתר דרק ידיעת ודאי או ספק שאפשר להתברר שיש בזה תערובות איסור בזה מהני הידיעה שגורמת שנהפך האיסור להיתר וז"ב ב"ה: ולפי"ז בגדי צמר שיש עליהם חשש תערובות פשתן מגרע גרע מהיכי דנודע שנתערב דהידיע' גורמת הביטול בנתערב בהיתר אבל בלא נודע לא חשיב ביטול מיהא כיון דאמר ר"ח בגד שאבד בו כלאים צובעו ומותר שע"י הצבע הוא ניכר תו הוי ספק ידיעה שאפשר להתברר וכיון שבידו לברר חשיב ידיעה ומהני הביטול כנ"ל.. אלא דלפי"ז אין מקום למה שהקשו התוס' במס' נדה שם על הברייתא דת"ר בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי וא"ת ולבטיל ברובא כו' ע"ש. דכבר למדנו מתורתו של הר"ן בפ"ק דמס' סוכה (ט) העושה כו' שאין לך איסור שאדם יכול לעמוד עלי' שיהא בטל וממ"נ אי לגבי בעלים הראשוני' שיודע שאבד בו כלאים לא מהני הביטול כיון דיכול לעמוד עליו. ואצל הקונה ישראל שיקנה מהנכרי דאינו יודע מחשש כלאים פשיט' דלא חשיב ידיעה ולא מהני הביטול. מיהו עכ"פ מהני בדיקה ע"י איש נאמן וזה מבואר בגמ' שם. ושם (ס"א תניא אמר ר' מאיר מעשה כו' שהי' מחזיקין בה טומאה ובדקו ולא מצאו כו' ונמצא גולגולת של מת כו' א"ל משם ראי' אימר לא בדקו כל צרכו כו' ע"ש. והקשו ע"ז המפרשי' א"כ שפיר קאמר ר"מ איך נסמוך לטהר בבדיק' עד קרקע בתולה כיון דאינו בדיקה ברורה ואימר לא בדקו כל צרכו וכ' ע"ז הג' מהרי"ש ז"ל דע"כ לא אמרו חכמים דמהני בדיקה אלא היכי דנודע שהי' שם טומאה ומסתבר דבודק יפה וכי לא מצא אמרינן ודאי עורב נטלה אבל בברייתא דקתני שהי' מחזיקין בה טומאה משמע שהטומא' לא נתברר מעולם רק שכן הי' מוחזק להם וכעין דאמר במס' כתובות גדולה חזקה וכמ"ש התב"ש (י"ח) ובכגון זה שלא נודע בבירור אפשר דלא חש הבודק לבדוק יפה ואין ה"נ דחכמים כר"מ ס"ל אימר לא בדק יפה. ולפי"ז בבגדי צמר שיש עליהם חשש תערובות פשתן גם בדיקה לא מהני דאימר לא בדק יפה. אמנם לרב גידל שהק' ע"ז מהא דאי' במס' שבת (ל"ד) איכא דוכתא דאית בי' ספק טומאה כו' ובדק כל היכי דהוי קשי טהרי' כו' מבואר בזה דאפי' בספק טומאה יש לסמוך על הבדיקה ורואה אני דברי הג' מהרי"ש ז"ל נכוני' בטעם וסברא וע"כ לא אמרינן דבספק לא מהני בדיקה אלא היכי דהבדיקה הוא תלוי בדעת הבודק ואחר הבנת הלב ובזה אימר לא בדק יפה ובדדמי שהגיע לקרקע בתולה וכמעשה שהי' שמצאו אח"כ גלגולת של מת בעומק האדמה אכן היכי דבטבעא תלוי ובדק ע"י סדינין ששראן במים ומקום נגוב הוא מקום טהור בזה הסבר' נותנת דאם מהני הבדיקה להוציא מידי ודאי מכ"ש דמהני להוציא מחשש ספק וז"ב ולפי"ז הדבר ברור דגם לענין חשש שעטנז מהני הבדיק' ע"י המים העשוי בסמים לשרוף הפשתן וסומכין ע"ז העשוי לצרף ולטהר ודוק: ס' יד לבאר הדין אותן הנולדים חרש שאינו שומע ואינו מדבר ובבית התלמוד ע"י המצאה החדשה למדו אותו לדבר היטב והוא קורא בספר ומבין דבר במלאכת מחשבת ולעסוק בקנין ומסחר מהו דינו לענין חליצה להתיר יבמתו לשוק: (א) תשו' מקור דין זה בפ' מצות חליצה (ק"ד:) תנן חרש שנחלץ כו' חליצתה פסולה מ"ט לאו משום דלאו בני קריי' נינהו לא משום דלאו בני דיעה נינהו כו' והא אמרי דבי ר' ינאי לפי שאינו באמר ואמרה כו' לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה ומתני' כר' זירא דאר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו: ובתוס'