מהרא"ש נד

או יתירה מחברתה הרי אלו פסולות. והנ"ל דנהי דריבה סלתה פסול זה רק בריבה מידתה ועשה מדת העשרון גדול בזה כל העשרון פסול כיון דהפריש שיעור גדול משא"כ אם נתערב סלת חולין או סלת דחברתה באופן שנתבטל המיעוט ברוב בזה אמרינן דהבטל כמאן דליתא דמי ואין כאן ריבה סלתה. לא כן בריבה שמנה דמבואר בפ"ק דמנחות שם דאם נתערב שמן דחולין ושמן דחברתה דפסול והטעם י"ל כיון דבעי שמנחה זו תהי' בלילתה עבה וע"י ריבוי שמן נעשה בלילתה רכה יותר משיעור הקצוב בתורה א"כ אין הפסול מחמת הצורת השמן אלא מחמת מהות העיסה של המנחה שנשתנה מחמת ריבוי שמן וזה מדוקדק בלשון המשנה בפ' הקומץ שם נתערב כו' שזו בלילתה עבה וזו בלילתה. רכה ולא קתני בקיצור שהן בולעות זו מזו והוי חסר שמנה וריבה שמנה ולהנ"ל נכון דאלו לא הי' הקפידה רק על עצם ריבוי שמן בזה מהני הביטול בסולת וכמאן דליתא דמי. אכן הקפידא שנעשית בלילה רכה ע"י בליעת ריבוי שמן ודו"ק. (ח) ובירושלמי מס' חלה (פ"א) תנן החיטין והשעורין כו' ומצטרפין כו' ובגמ' שם מהו שילקו על חלתן ד"ת כו' בשם רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת אמר רבי יעקב בר אחא רשב"ל כדעתי' דאיתפלגין הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זא"ז ורשב"ל אמר ביטלו זא"ז א"ר יוסי ולא דמינן תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא שני דברים רבים על א' ומבטלן אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשו איסור ובפי' מהרא"פ ד"ה הפיגול כו' ואם תקשה כו' דכיון שהם מצטרפין אפילו בבלול א"כ כל הג' מינים נעשו איסור חלה ואיך יבטל איסור לאיסור ע"ז אמר דהכא נתבטלו זה בזה קודם שבאו לידי איסור שהביטול אין מניחן להצטרף כו' אבל השתא שעירבן קודם שהוטבלו ונתבטלו זה בזה בשעת היתרן אף ר' יוחנן מודה ע"ש. ולפי"ז היכי דאיתערב צמר ופשתים בעודן היתר טרם שנעשו שוע טוי ונוז ואינו ניכר כלל בזה י"ל דהמיעוט בטל ברוב והוי כאלו אינו ול"ש בזה חוזר וניער כיון דאישתני המיעוט בשעת היתר ונתבטל כמאן דליתא דמי ודוק: ובש"ס פסחים (מ"ד.) איתיבי' שתי קופות אחת של חולין וא' של תרומה ולפניהם שני סאין אחת של חולין וא' של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו וא"א כזית בכדי א"פ דאו' אמאי אמרינן שאני אומר וכתבו התוס' שם ד"ה איתיבי' וא"ת מאי פריך אמאי אמרינן שאני אומר והא פשיט בכ"מ דמין במינו בטל ברוב ואר"י דבעי למימר בכל ענין אפי' מין בשא"מ כגון קמח חיטין בקמח שעורים שאינו ניכר וע"ז כ' בתה"ד דמזה מוכח דהתוס' ס"ל דיבש ביבש ברוב אסור לבשל ולא אמרינן דנהפך האיסור להיות היתר וע' בתשו' דו"ז ב"א חיו"ד (ס"ה) והר"ש במס' תרומות (פ"ז) הק' אמאי הוצרך הגמ' פסחים להקשות מבריתא טפי הוי לי' לאותיבי' ממתני' דתנן שתי קופות אחת של תרומה וא' של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך א' מהן וא"י לאיזו נפלה אני אומר לתוך של תרומה נפלה. והנ"ל עפ"י מ"ש הש"ך יו"ד (ק"ט) דיבש ביבש באינו מינו ולא נודע בינתים בעי ששים מה"ת ע"ש. ובירושלמי מס' ערלה (פ"ב) אי' בזה"ל פשיט' שידיעתו מתירתו כו' ידע בה ידיעת ספק מהו האיך עבידי הי' לפניו שתי קופות א' יש בה מאתים וא' אין בה מאתים נפלה סאה ערלה לאחת מהן ואינו יודע לאיזו נפלה ואח"כ נפלה בשני' מדדה ומצאה מאתים ושתים אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה כו' היתה קופה אחת ספק יש בה מאתים ספק אין בה מאתים נפלה סאה ערלה ואינו יודע אם נפלה לתוכה או לא נפלה ואח"כ נפלה השני' אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר ידיעת ספק אינו כידיעת ודאי אינו עולה ובפירוש של מהרא"פ כ' בד"ה היתה קופה אחת כו' את"ל בשתי קופות כיון דאיתחזיק ידיעת ספק ביניהון כו' ונראה הא דקאמר וא"י אם נפלה לאו דוקא כו' אפי' ידע שנפלה בקופה זו הוי ג"כ ידיעת ספק הואיל ולא ידע אם היתה שם כדי ביטול ע"ש ובעיני נראה הביאור דאפי' את"ל בשתי קופות ונפלה סאה ערלה ולא נודע לאיזו מהן נפלה, ואח"כ נפלה השני' ולאחר שמדדה מצאה מאתים ושתים ידיעת ספק כידיעת ודאי כיון דנתברר אח"כ דמעיקרא בקופה זו נפלה והי' בה כדי לבטל וטרם שנפלה השני' הי' בידו לברר על ידי מדידה כמו שבירר אח"כ יתכן דבזה ידיעת ספק כידיעת ודאי ומהני הביטול דנהפך האיסור להיות היתר ואינו חוזר וניעור אכתי מבעיא לי' היכי דהיתה קופה אחת ולא נודע אם יש בה מאתים או אין בה ואלו הי' ידוע שנפלה לתוכה סאה ערלה דעכ"פ בידו למדוד ולברר הדבר אם ימצאה מאתים וא' אז ידע שזה היתר בודאי אבל כיון שלא נודע מדתה של קופה זו וגם לא נודע אם נפל לתוכה ערלה או לא א"כ א"א לברר שיבוא לידי ידיעת ודאי ובזה מסתבר טפי דלא אמרינן דנהפך האיסור להיות היתר ואם נפלה השני' י"ל דחוזר וניעור: ולפ"ז נראה דמסוגי' זו אדרבא מוכח דיבש ביבש אפי' באינו מינו בטל מה"ת ברוב ולהכי לא מצי הגמ' לאותיבא ממשנה דתרומות דאדרבא התם מה"ת מותר ושרי לבשל ולאכול וטעם האיסור נהפך להיתר מיהו זה רק בידיעת ודאי או בספק ידיעה