מהרא"ש מה

והיא בחזקת איסור אשת איש ואפ"ה בספק אם מת תוך ג' ימים מעידין עליו בחזקת שלא נשתנה צורתו אמנם הדבר נכון היטב דשאני נמצא מת דיש עד המעיד שגוף המת לפנינו יש בו צורת איש פלוני ולפי עדותו האשה היא מותרת במיתת בעלה ואם באנו לחוש שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים ע"ז אנו סומכין על חזקה דהשתא דכמו שהוא עכשיו כן הי' מקודם משא"כ גבי בשר הנמצא בעזרה כפי שהוא עתה לפנינו ספק השקול הוא אם הוא נותר או לא ואין כאן שום הוכחה להיתר ע"י חזקה דהשתא אלא אי נימא דאוקמי בחזקת חי והשתא הוא דנשחטה ובקדשים לא סמכינן ע"ז ואמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן והרי שור שחוט לפניך ושמא נשחטה מאתמול ודו"ק: (ט) ובריש פ' המפלת (כ"א.) המפלת כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים כו' ובגמ' שם (נ"ד:) ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה כמין שערה כו' ופרש"י ה"ה מין שערה אדומה וכבר דקו רבנן בזה על התנא ומכ"ש על פרש"י מדוע הוצרך לפרש שערה אדומה פשיט' דבעי עכ"פ מראה דם טמא דמראה הטהור אפי' דם ממש טהור ולא עדיף כמין שערה מדם ממש. ושם (י"ט.) שחור אדום הוא אלא שלקה ת"ר כו' ושחור זה לא מתחילתו הוא משחיר אלא כשנעקר הוא משחיר ופרש"י כשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר עי"ש. והתעוררו בזה על לישנא יתרה שבגמ' דמה קמ"ל ומה נ"מ אם מתחילתו הוא משחיר או אם כשנעקר הוא משחיר. ולענ"ד י"ל דדבר גדול שמענו מזה דנקט התנא כמין שערה כו' ופרש"י שערה אדומה לאפוקי כמין שערה במראה השחור כנידן שאלתינו במצאה קרטין שחורין דיש נ"מ אי נימא דמתחילתו הוא משחיר דין הקרטין השחורין כמו קליפות ושערות אדומות דבעי בדיקה בפושרין אם נימוחו הוי דם טמא ואם לא נימוחו ברי' בפ"ע הוא אכן כיון דידוע הי' לחכז"ל דשחור זה לא מתחילתו הוא משחיר אלא כשנעקר לפי"ז י"ל דנהי דתנן במשנה חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור כו' זה רק בידוע שהיא דם ובא מן המקור וחזקת דם מן המקור דם טמא הוא לכן אמרינן אדום הוא אלא שלקה משא"כ אם הפילה כמין שערות שחורות דצורת השערה מוכיח שאינו דם אם באנו לחוש שמא דם טמא הוא הרי אתה סותר לא לבד חזקה דמעיקרא חזקת טהרה וחזקת הגוף שהי' לה עד עתה מקור נאמן שלם בבריאות ואורח בזמנו ככל הנשים הבריאות אלא שגם חזקה דהשתא סותר דהרי יש לנו חזקה דהשתא לומר כמו שהוא עתה כן הי' מתחילתו ומראהו עמד בו כמאז כן עתה והוא ברי' בפ"ע כמין עפר. או גלדי מכה וכי"ב לא כן אי ניחוש שמא דם הוא מוכרח אתה לומר שנשתנה מברייתו דמתחילה הי' דם לח ואדום וכעת שינה צורתו בתואר קרטין או שערות וכי"ב ולקה ונעשה מראהו שחור וכיון דכבר העידו הרופאים שצורה כזו מוכחת שאין זה דם שפיר אמרינן אחזוק' ריעתא לא מחזיקינין ובזה אנו סומכין על החזקה דהשתא כמו שהוא עתה כן הי' בלי שום שינוי מברייתו ובודאי ברי' בפני עצמו הוא דלא מן המקור בא אלא מן הצדדין וטהורה היא ודו"ק: הנלענ"ד כתבתי וחתמתי אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' יב שאלה אחד הביא שור על השוק למכרו ובא איש אחר וקנה השור במקח אשר בא לעמק השוה והכניס השור לרבקה שלו ובאותו שעה שלח להמוכר להודיע אותו שמסר מודעה לפני עדים שמוכרח לבא במרמה לקנות השור בכדי שיהי' ביכולתו לגבות חובו שתבע מהלוה בעל השור והי' משמיט א"ע וטרם בא השליח מהקונה לראות המוכר ולהודיע אותו הלך המוכר אנה ואנה עד כמעט עבר היום וכעת הקונה רוצה להחזיר השור לבעליו והמוכר תובע להקונה שהפסידו שעבר יום השוק ועי"ז יהי' מוכרח להשהות השור עד יום השוק הבא ויש בזה הפסד מזונות: (א) תשובה משנתינו היא זה גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך מס' ב"ק (צ"ו:) הרי מבואר דאפי' היכי דנאסר בהנאה וכבר חדית לן התוס' במס' שבת (נ"ח.) ד"ה אעפ"י כו' דהא דאמר בפ' נגמר הדין כיפה שהיא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס אעפ"י שלא נעשה בו שום מעשה כיון דנאסר בהנאה חשיב שינוי מעשה ע"ש ואפ"ה לענין גזילה לא חשיב שינוי והגזלן אומר הרי שלך לפניך וקרינין בי' והשיב את הגזילה כעין שגזל ולא חשיב מזיק מכ"ש בנידן שאלתינו שאין שום שינוי בגוף השור פשיט' שהקונה יכול להחזיר השור להמוכר ומה שבא במרמה לגבות חובו לא גרע מאלו גזל השור מן המוכר. הלום ראיתי בתשו' פנים מאירות (סי' פ"ב) שנשאל בנידן כיוצא בו לענין ברזל והשיב שהלוקח חייב לשלם ההפסד והביא ראי' ממ"ש התוס' ב"מ (ע"ו:) ד"ה אין להם כו' וכ"כ הרא"ש שם גבי השוכר את הפועלים והטעו כו' אורחא דמלתא נקט והלכו וה"ה אם לא הלכו וכבר שכרו כל הב"ב פועלים נותן להם שכרם כפועל בטל דקי"ל כר' מאיר דדאין דיני דגרמי ועל ידו נתבטלו היום וה"נ כיון