מהרא"ש מג

מן הצדדים מיהא כיון דרוב הדמים באים מן המקור והדם מן המקור ג"כ דרך ביאתו מן החדר לפרוזדור נמצא דבית החיצון הוי נמי מקומו של דם המקור. וראיה לזה מהא דאי' בש"ס ע"א. ובש"ס בכורות (נ:) אר"א כו' וירושלים רובא דעלמא כו' הדרינא ופירש"י ז"ל אלו הי' מטבעות של ירושלים ורובן של אלו באו מירושלים לכאן וקשה נהי דרוב מטבעות אלו בירושלים מ"מ הא מקומו הוי חולין ונימא דכאן נמצאו וכאן הי' וכאן מקומו ממש א"ו כיון דרובן של אלו באו מירושלים לכאן תו אזלינן בתר רוב דכאן נמי מקום המטבעות של ירושלים : ובמס' ביצה (י:) במשנה בתוך הקן נמצא לפני הקו ופרש"י לפני הקן כו' ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כו' ובגמ' לימא מסייע לר"ח דאר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב וקשה דהא זה הוי רוב ומקומו ודמי ממש לכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו דחדית לן הרמב"ן דכיון דדרך הגננים למכור על פתח הגן זה הוי מקומו ממש וה"נ כיון דדרך היונים לצאת לאויר לפני הקן ונוחים שם א"כ הוי מקומן א"ו כמ"ש לחלק דשם אין דרכם של גננים אחרים למכור על פתח כרם הזה משא"כ ביונים הנמצאים לפני הקן נהי דדרך היונים שיוצאים לאויר ונוחים לפני הקן מיהא גם יונים הבאים מעלמא דרכם לבא לכאן: (ד) אמנם כאשר אתבונן לענ"ד הדבר נכון היטב דנהי דהפרוזדור הוי גם מקומו של דם המקור ואין זה דומה לכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו דשם מיוחד פתח הגן רק לירק הכרם הזה מיהא כיון דחדית לן הרמב"ן ז"ל דמקומו ממש עדיף מרוב ואסברא לן משום דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' ממילא אמרינן דכל שאפשר לתלות הדם שבא מן הצדדים בבית החיצון אזלינין בתר מקומו ממש דכאן נמצא וכאן הי' מעת הולדו ולא בא ממקום אחר אף לא ממקום קרוב לא כן הדם הבא מן המקור ל"ש בו לומר כאן נמצא וכאן הי' מעולם דע"כ לא הי' מתחילה מקומו כאן משא"כ ביונים שלפני הקן דל"ש בהו לומר כאן נמצא וכאן הי' מעולם דזה ודאי אינו שהרי דרכם להיות תוך השובך וכן במטבע שהולכת מיד ליד עובר לסוחר ול"ש בזה לומר כאן נמצא וכאן הי' וגם ל"ש בהו לומר שזה מקומו כמו בכרם הנטוע ירק דזה אינו כיון דיונים הבאים מעלמא וכן מטבעות הבאים מירושלים ג"כ מקומן כאן ולא נשאר אפס ההוכחה יען שקרוב יותר לקן שבתוך השובך ולהכי מסייע שפיר לר"ח דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב ודו"ק: (ה) ולפי"ז בחצץ הנשאל לפני הר"ן הנמצא במי רגלים שפיר י"ל דזה דומה להאי חצבא דחמרא ולהך דכרם הנטוע ירק כיון דמקום של מי רגלים אינו מקום של דם המקור ומיוחד רק למי השתן הבא דרך הכליות ויש לנו לומר דבכה"ג מקומו עדיף שמיוחד רק לזה וכן בדם הנמצא ויש לתלות במכה הבא מן הצדדים יש לנו לומר שבא ממקומו ממש וכאן נמצא וכאן הי' מעולם ויען שהקרטין ידוע שדרכן לבא מגלדי המכה עד מוכיח הוא שזה מקומו שלא בא ממקום אחר ודו"ק: (ו') ובפ' האשה שלום (קט"ו.) יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי אזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב שלחו מהתם מי חיישינן לתרי יצחק אביי אמר חיישינין רבא אמר לא חיישינין וכ' הרמב"ן ז"ל דרבא ס"ל דלא חיישינין דחזקה כאן נמצא וכאן הי' ואין חוששין ממק"א בא לכאן ואותו יצחק שהוא מכאן הלך לו למק"א ובנמ"י שם הק' הלכתא אהלכתא דקי"ל בהא כרבא דלא חיישינין לתרי יצחק מוכח מזה דסמכינין על חזקה דכאן נמצא וכאן הי' ועיקר דבר זה בפ' המדיר ושם לא קי"ל כרבא דס"ל כאן נמצא וכאן הי' ע"ש. ולענ"ד לק"מ דבפ' המדיר (ע"ה.) תנן הי' בה מומין ועודה בבית אבי' האב צריך להביא ראיה שמנתארסה נולדו בה מומין הללו נכנסה לרשות הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה הי' בה מומין אלו והי' מקחו מקח טעות ורבא טעמא דמתני' קאמר רישא כאן נמצאו וכאן הי' סיפא נמי כנ"מ וכה"י ורב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך. ושם טעמא רבה איכא הא דרב אשי לא ניחא לי' הך טעמא דכאן נמצא וכאן הי' דמבואר בכ"ד בש"ס דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דכאן נמצא וכאן הי' ורבותינו בעלי התוס' הרגישו בזה שם (ע"ו.) ד"ה על כו' אבל בבית אבי' אימר קודם לכניסת רשות זה הי' כמו שהיא עתה ואינו נראה דדוקא משום חומרא דקדשים הוא דאמרינין כל הטומאות כשעת מציאותן ע"ש. ולענ"ד מקום אתי לתרץ קושיתם דהאמנם בפ"ק דנדה מוכח דחזקה דהשתא אינו אלא משום חומרא דקדשים זה רק היכי דאיכא חזקת טהרה דטהרות כמבואר בחי' הר"ן ריש מס' נדה (ב.) והיכי דחזקה דהשתא סותר את החזקה דמעיקרא בזה אמרינן דחזקה דמעיקרא עדיפא וע' ברשב"א בחי' חולין (י.) מ"ש לענין נשבר הגף וזקני הרמ"א כ' להטריף בספק במים בראש וזקני התב"ש החזיק דבריו דשאני בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן נקובים דסמכינין ע"ז דרוב בהמות בריאות ומהיכי תיתי נימא דבהמה זו יצאה מן הרוב אבל בנמצא מים בראש עינינו רואות שבהמה זו איתרע לה חזקה דגופה וכבר שלטה בה חולי הראש והיא אינה מן