מהרא"ש מב

המה טהורין וז"ב בעזה"י. הנה כתבתי המעט בפלפול למען כבודו ובגוף הדין כבר הסכמתי בזה והכי מורין כל בעלי הוראה. והנני כותב וחותם לבוב אור ליום ב' ויקהל תרמ"ט לפ"ק: סי' יא שאלה אשה אחת שדרכה למצוא בימי ליבונה בעד שבודקת עצמה אחר הטלת מי רגלים כמין קרטין וכן נמצאו הקרטין אלו גם במ"ר והקרטין המה שחורין קטנים שא"א לבדוק אותם אם נימוחו והאשה מרגשת הכאב בגבה במקום הכליות: תשובה כבר ישבו על מדוכה זו גדולי המחברים ואנן מה נענה אבתרייהו אך אמרתי חלקי אמרה נפשי מה שנראה בעיני דרך הלכה ולא למעשה. הב"י סי' (קצ"א) הביא תשו' הר"ן לענין חצץ אדום וכ' עלי' ונ"ל דבלא"ה שריא דבהדיא תניא בפ' המפלת א"ר אלעזר בר"צ ב' דברים אלו העלה אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת קליפות אדומות כו' וטעמן של רופאים בזה מפני שאין דרך אשה להטיל כמין קליפות אדומות או כמין שערות אדומות לפיכך אמרו שאין ספק שממכה או שומא שבמעי' הן באין כו' ע"ש. והד"מ תמה על הב"י דהא אמרינין בהדיא בגמ' דלא סמכינין על דברי הרופאים לחוד אלא בעינין גם כן בדיקה במים פושרין וא"כ הוצרך הר"ן לכל הני טעמים ע"ש. והנ"ל לתרץ דברי הב"י עפ"י מה דאי' בסוף מס' נזיר (ס"ו.) אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראיה כיון שנזקק לטומאה ספקו טמא ופרש"י לא תימא דהאי ספקו דאמר שמטמא דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא דמש"ה לא מוקמינין עליו טומאה כו' אם כבר התחיל למנות ימי ספורו כו' ע"ש. ובפ' הרואה כתם (נ"ז:) אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עלי' ומצאה דם עלי' טהורה שנא' בבשרה עד שתרגיש בבשרה ובארו הפוסקים דמה"ת אינה טמאה עד שתדע בבירור שדם זה מגופה ממקורה שנפתח הוא בא וע' תשו' מהרמ"ל וכל שאינה יודעת אם בא מן המקור מוקמינין לה בחזקת טהרה. ולפי"ז דברי הב"י הנ"ל נכון היטב דבשלמא בהנך ב' דברים שהעלה ראב"צ מטבעין ליבנה שהמעשה הי' שהאשה היתה מפלת כמין קליפות אדומות ושאלו לרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' א"כ בידוע הי' דכל הקליפות והשערות שהטילה מן המקור באו והיא ודאי חזאי אלא דאכתי הי' ספק אם זה דם טמא לח ונתיבש או אולי בריה בפני עצמו עפר או גלדי מכה ובזה הוצרכו לברר אם נימוחו הרי זה דם טמא ואם לא נימוחו ידעו שזה ברי' בפ"ע וטהורה היא משא"כ בנידן שנשאל עלי' הר"ן דיש לתלות שהחצץ בא מן הכליות ובזה אין נ"מ אם זה דם או לא דאפי' אם נימוחו והוי דם אכתי הוי ספק חזאי ספק לא חזאי והיכי שהתחילה למנות ימי ספורים בחזקת טהרה עומדת שפיר כ' הב"י דהר"ן לא הוצרך להנך טעמים ודו"ק: (ב) ובפ' יוצא דופן (מ"א:) אר"י מקור שהזיע כשתי טיפי כו' ודוקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתי ופרש"י מן הצדדין הרי מבואר דהיכי דיש לתלות שבא מן הצדדין ואימא לא חזאי תלינין לקולא. איברא דקשיא לי מדקאמר אימא מעלמא אתי משמע דעכ"פ איכא ספק אימא מן המקור א"כ אמאי אזלינין לקולא הא קי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וע' תוס' פ' כל היד (י"ז:) ד"ה ואין כו' וא"ת וכיון דלא ילפינין מסוטה נוקי אשה בחזקתה כו' וי"ל משום דדמי החדר מצויין ביותר כו' ולא חשיב חזקה כו' ע"ש וכבר דקו בזה על התוס' שבמס' ב"ב (כ"ד.) מסיק הגמ' דאפי' היכי דהרוב אינו מצוי ומכ"ש לשי' הפוסקים דאפי' בקרוב דמוכח אזלינין בתר רובא וע' תוס' ב"ב שם ד"ה ואע"ג כו'. והנ"ל עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל בהאי חמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה וה"מ כו' אבל ענבי מצנעי אפי' למ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' כי איכא קורבא דמוכח הכא אסרינין הענבים דאמרינן כאן נמצאו וכאן הי' כדאמרינן במס' קדושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו אסור וטעמא דמלתא לפי שדרך הגננים למכור על פני גנותיהם והוי מקומו ממש. ולפי"ז א"ש דבשלמא היכי שראתה דם כשיעור שתי טיפי א"כ אין לנו ספק על הצדדים דל"ש דם מן הצדדים ואין לנו ספק אלא אם בא מן העלי' או מן החדר לכך אף דהעלי' קרובה יותר אזלינן בתר רוב דם מן המקור ואפי' היכי דמוכח שבא הדם מן העלי' משא"כ בטיפה אחת דהספק שמא בא מן הצדדים וכאן נמצא וכאן הי' שלא בא ממקום קרוב אלא כאן מקומו ממש תו לא אזלינין בתר רוב (ג) אולם יש להעיר בזה שאין הדמיון עולה יפה דבשלמא בהאי חצבא דחמרא וכן בכרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו שפיר כ' הרמב"ן ז"ל דהוי מקומו ולא אזלינין בתר רובא דעלמא שאין זה מקומו דהירק דעלמא נמכר רק על פתח גנות בעליהן ולא על פתחו של כרם זה משא"כ לענין דם הנמצא בפרוזדור הגם דיתכן לומר שזה מקומו הוא והדם בא