מהרא"ש מא

(ג) ובמס' שקלים (פ"ז מ"ג) בשר הנמצא בעזרה אברין עולות חתיכות חטאת וזה וזה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ושם בגמ' בשר כו' ר"א בשם ר' הושעיא הסה"ד טעון עיבור צורה כו' א"ר יוסי ויאות לאכלה אין את יכול שמא נתקלקלה צורתו וקשה לי למה ניחוש שמא עבר זמנו ונתקלקל צורתו נימא אוקמא אחזקת חי והשתא היא דנשחטה וביותר קשה לי מהא דאי' בירושלמי פסחים (פ"א ה"א) ר' יוסי בעי חצרות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהי' צריכין בדיקה בלא כך אינן בדיקות מן הנותר ופי' הק"ע והפ"מ בלא"ה ה"ה בדיקות שצריך להשגיח שלא יאבד ממנו דבר שלא יהי' נותר ואם יותר צריך להשגיח לשרפו מיד ע"ש א"כ בשר הנמצא בעזרה אמאי לא יאות לאכלה נימא כיון שה"ה בדיקות מן הנותר הוי כאלו ראה חי מבערב ונימא דהשתא הוא דנשחטה. וזקני התב"ש (סי' ל"ח סק"ז) חדית לן דנהי דלענין איסור נדה לבעלה החמירו לאסור כל מראה אדום וכל מראה שחור אכן לענין טרפות דקי"ל דאינו אלא בלאו לחודא כל שאינו שחור כדיו שרי ודוקא באיסור נדה לבעלה דהוא באיסור כרת החמירו וגזרו טפי ע"ש. ובספר סדרי טהרה (סי' קפ"ח) הקשה עליו מהא דאי' במס' יבמות (פ"ב.) כל בדאו' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ע"ש. ולענ"ד לק"מ דמבואר בפרש"י שם דהרחקה שפיר עבדינין יותר היכי דאיכא עון כרת ע"ש וע' בפרש"י יבמות (קי"ט.) וזה מצינו בפ' בש"ס והרי החמירו בחמץ בפסח משום איסור כרת כמ"ש הר"ן ריש מס' פסחים. אכן מלבד זה מקום אתי לקיים והדרת פני זקן עפ"י מה דאי' בפ"ק דמס' חולין (ט.) בהמה בחיי' כו' נשחטה בחזקת היתר עומדת אע"ג דאיתילד בה ריעותא ע"ש. ובפרש"י חולין (קל"ד.) ד"ה חלה ספק איסור שיש בה עון מיתה הלכך לא סמכינין אחזקה ושם בד"ה קרבן אשתו כו' דספק איסור כרת הוא כו' ע"ש. וכן הוא בירושלמי מס' חלה (פ"ג) ע"ש: ולפי"ז מבואר החילוק דלענין ספק טרפה כל שאנו רואין שאינו שחור כדיו סמכינין על החזקה דנשחטה הותרה ורוב בהמות כשרות משא"כ באיסור נדה לבעלה דהוא באיסור כרת לא סמכינן על החזקה. ובריש מס' נדה (ב.) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן כו' ובגמ' מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקה כו' והלל כי אמר העמד דבר על חזקתו היכי דלית לי' ריעותא מגופי' ומבואר שם בגמ' דאף הלל לא החמיר רק לתרומה ולקדשים אבל לא לחולין ע"ש. וזקני המהרמ"ל הק' אמאי לא אמר דמוקמי הטהרות על חזקתן ולהנ"ל א"ש דלא יתכן לומר טעמ' דשמאי משום חזקה דטהרות דהרי שמאי מטהר אפי' בקדשים וטומאת בשר בקדשים הוא באיסור כרת ולא סמכינין על החזקה בענין כרת וזה רק אם אנו דנין בפרטות על הטהרות אם בשר קודש זה טהור או לא מחמת שנגעה בו האשה תוך מעל"ע לראייתה משא"כ אם אנו דנין על האשה דטהרתה וטומאתה אינו נוגע דוקא לאיסור כרת והרי נ"מ גם לחולין ולתרומה דטומאת עצמו בתרומה אינו אלא בעשה כמבואר בש"ס יבמות ושפיר י"ל דהעמד אשה על חזקה וממילא מהני החזקה לכל הענינים ודו"ק: ולפי"ז מקום אתנו לתרץ דלהכי בשר הנמצא בעזרה לא יאות לאכלה דחיישינן שמא נתקלקלה צורתו ובאיסור כרת לא סמכינין על החזקה חזקת חיים. אמנם זה נכון לענין חתיכת חטאת דלא יאות לאכלה מחשש נותר דהוא בענין כרת ולא סמכינין אחזקה מיהא באברים עולות להעלותו ע"ג המזבח דאין בזה רק לאו גרידא דהמעלה פסולין הקושיא במקומה עומד' דנוקמא אחזקה ונימא השתא הוא דנשחטה ויתכן דשאני קדשים דאזלינין בהו לחומרא דכל הטומאות כשעת מציאתן ואזלינין לחומרא בתר חזקה דהשתא ודו"ק. וע' בר"ן מס' גיטין (ע"ו.): (ד) וזקני התב"ש החזיק בשי' הרמ"א לענין מים בראש דאחרי שנולד הריעותא מחיים לא אמרינין נשחטה בחזקת היתר עומדת ואסברא לן דל"ש לומר בזה דאזלינין בתר רובא דרוב בהמות כשרות דהא חזינין דבהמה זו יצאה מן הרוב דרוב בהמות אין להם מים בראש וזו יש לה חולי מים בראש ע"ש. וזה נכון כשהוא לבדו בלי תערובות אבל בספק טרפה שנתערבה ברוב הכשרות אדרבא יש לנו לומר כל חתיכה היא בחזקת היתר דנשחטה הותרה ואזלינין בתר רובא דרוב בהמות כשרין וז"ב בעזה"י: והש"ך יו"ד (סי' ק"י) בדיני ס"ס (אות ד') כ' דביצה מספק טרפה וכשרה דמותרת זה דוקא אם נתערבו התרנגולות ע"ש. וכ' ע"ז שארי בס' יהושע בפו"כ (סי' שט"ז) וז"ל צ"ע דהא באיש ואשה שמטילין לספל ונמצא דם מהם וניכרין כל אחד בפני עצמו ואפ"ה הוי ס"ס מעליא וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לק"מ דבשלמא גבי ביצה אם לא נתערבו גם התרנגולות וכ"א ניכר' בפני עצמ' א"כ התרנגולת שהוא ספק טרפה אסורה מה"ת ול"ש לומר על הביצה את"ל שנולדה מן הספק טרפה דלמא כשרה היא כיון דאסורה מספק מה"ת כמ"ש הרשב"א ז"ל ע"ש. משא"כ גבי איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל נהי דהאשה ניכרת בפני עצמה מ"מ ע"י הס"ס גם האשה טהורה היא ונודעו הספקות ביחד בזה הדם והאשה כאחד