מהרא"ש ד

ועוד י"ל דנכסים שקנה אח"כ חל עלייהו שיעבוד לענין פדיון ואע"ג דלא כתב דאקני דכל שעתא ושעתא רכב עלי' חיוב פדיון וכיון דחשבינן לי' כמלוה בשטר הוי כאלו כתב לאחר שקנה קרקע וכוונתם מבוארת דהתוס' ירדו לחלק בין חיוב מחמת שלוה מעות לעצמו דמלוה להוצאה ניתנה והמעות כבר נתאכלו וע"כ דהחיוב לא בא רק מכח שעת הלואה שלוה המעות ואז לא הי' לו קרקע ומה שקנה אח"כ לא נשתעבד להמלוה שהלוה מקודם שקנה הנכסים. משא"כ גבי פדיון בכור המצו' באה עלינו מבן חודש ומעלה וכל יום ויום שהבכור הולך וגדול מ"ע מה"ת לפדותו ואין החיוב בא מכח יום שלשים ללידתו אלא דעד שלשים אין המצו' לפדות הבכור ומיום שלשים והלאה כל שעה ושעה הוא בקום ועשה מ"ע לפדותו והוי כאלו נכתב המלוה בשטר לאחר שקנה הקרקעות וז"ב. ובתשו' מחנה אפרים (סי' י"ח) כ' וז"ל שומר חנם דוקא. הוא דאינו יכול לחזור משום דלא דמי לעבד שהרי השומר חנם כל שהניח החפץ במקום המשתמר תו לא רמי עלי' מידי להטפל אבל שומר שכר דצריך למיתב בהדה ולנטורי יממא וליל' כמ"ש הטור (סי' ש"ג) ה"ז דומה לפועל וגרע מיני' ופועל יכול לחזור אפי' בחצי היום כו' עי"ש. ובירושלמי פ' ארבעה שומרין (ה"א) שמירה שנאמר בשומר חנם כיון ששימר כל צרכו פטור שמירה שנאמר בשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו. ובפ' השואל (צ"ט:) כ' הנמ"י גבי תקנו משיכה כו' שואל מיהא יכול לחזור אבל הרא"ה כ' שאינו יכול לחזור דאע"ג דאם רצה להחזיר לרשות הבעלים מחזיר כו' עי"ש. ומתורתו של הריטב"א למדנו דהא דפועל יכול לחזור זה רק בלא קנו מידו אבל בקנו מידו אינו יכול לחזור דהקנין לטפויי בא והש"ך בחו"מ (סי' של"ג סקי"ד) הביאו וחולק עליו עי"ש. והנלענ"ד דע"כ לא פליג הש"ך אלא בפועל אבל בשומר חנם המתנה להיות כשואל וקנו מידו גם הש"ך מודה דאינו יכול לחזור ואמינא טעמא בזה דבשלמא בפועל דמן הדין יכול לחזור לא מהני הקנין לטפויי משא"כ גבי שומר חנם דמעיקרא אינו יכול לחזור לא מסתבר לומר דמשום דקנו מיני' שיהי' כשואל לשמור שמירה מעולה להתחייב באונסין מגרע גרע זכות המפקיד ומסתבר דאמרינן הקנין לטפויי בא אבל לא לגרע זכות המפקיד ובזה מודה הש"ך דנשאר הדין דשומר חנם אינו יכול לחזור דל"ש דין פועל אלא בשכר או אפי' בשואל דכל הנאה שלו הוא אבל שומר חנם אין לו דין פועל וז"ב בסברא בעזה"י: ולפי"ז א"ש היטב דהתוס' פ' אעפ"י לא מצי להוכיח הדין מהך דמתנה שומר חנם להיות כשואל להכריע מזה דיכול אדם לשעבד גופו וממילא חל, השיעבוד על הנכסים שיקנה אח"כ דמהתם אין ראי' כלל די"ל שאני התם כיון דהתחייב א"ע שמיר' מעולה כשואל ונשתעבד גופו ממילא דינו כפועל ויכול לחזור אפי' בחצי היום וכיון דלא חזר בו ולא החזיר את הפקדון להמפקיד ע"כ גלי' דעתי' דחשיב לי' הנאה דקא מהימן לי' גם על להבא כר"י דאמר אפילו בלא קנו מידו בהאי הנאה דמהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' כדאי' בגמ' פ' השוכר את הפועלים (צ"ד.) וא"כ כל שעתא ושעתא רכיב עליו חיוב חדש כאלו קיבל שעה זו מיד המפקיד וכיון דהי' בידו להחזיר הפקדון לבעליו והוא לא החזירו הוי כאלו קיבל הפקדון שעה זו אחר שקנה הנכסים ולהכי הביאו התוס' עיקר הראי' מדמוקי הגמ' בשקנו מידו וכיון שקנו מידו שוב אינו יכול לחזור בו לשי' הריטב"א וגם הש"ך מודה בזה כנ"ל וע"כ כל השיעבוד חל על השומר רק מחמת שעת קבלת הפקדון ואז בשעה שקבל הפקדון וקנו מיני' לא הי' לו נכסים ובמה נשתעבדו הנכסים שיקנה אח"כ א"ו דהקנין חל בשיעבוד הגוף של השומר וממיל' נשתעבדו הנכסים שקנה אח"כ. וזה נכון אצל הדיוט דכיון דשומר חנם אינו יכול לחזור מהני הקנין לטפויי לשי' הריטב"א ולשי' הש"ך הועיל בזה שקנו מידו שנשתעבד גופו לשמור שמירה מעולה מיהא עכ"פ אינו מגרע בזה זכות המפקיד מה שזכתה לו התור' דשומר חנם אינו יכול לחזור בו כנ"ל משא"כ בהך דינא דהשוכר את הפועל לשמור את הזרעים ואת הפרה של הקדש דבהקדש אין בו דין שומרין כלל א"כ נהי דמהני הקנין שיהי' בו דין שומרין מ"מ יכול לחזור בו ול"ש לומר דהקנין לא אתי לגרע זכות המפקיד דז"א דלולא הקנין אין בו דין שומר כלל ופטור אפילו מן הפשיעה ומכ"ש דפטור מגניבה ולכן אמרינן נהי דהקנין בא לטפויי זה רק שקיבל עליו דין שומרין להיות כנושא שכר וחייב באחריותו מיהא דינו כדין שומר שכר דהוא יכול לחזור בו וכל שעתא ושעתא דלא חזר בו תו רכיב עלי' חיוב חדש ושפיר משתעבדי הנכסים שקנה אח"כ ולכן התוס' לא הביאו ראי' מברייתא דהשוכר את הפועל דמיירי בשל הקדש וסמכו הראי' רק מפ' השוכר את הפועלים דמתנה שומר חנם להיות כשואל דמיירי בהדיוט ודו"ק: (ח) ובפ' מרובה (ע'.) ואמרי נהרדעי אורכתא דלא כתיב בי' זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לית בי' מששא משום דא"ל היאך לאו בע"ד דידי את כו' אמר אמימר אי תפיס לא מפקינן מיני' וכתב הרמב"ן במלחמות ואנו אין לנו אלא כו' ואמרי נהרדעי דבעינן נמי ואפיק לנפשך דלא לימא לי' לאו בע"ד דידי את ומכיון שנתנה במתנה ואמר לי' אפיק לנפשך אעפ"י שהוא מטבע או גזלה שאינו יכול להקנותו ואם