מהרא"ש לו

דמשלחן גבוה אכלו ולא חשיב ממון כהן. ועיין תוס' קדושין (נ"ב:) ד"ה המקדש כו' ובתוס' שם (נ"ד:) ד"ה קרבן. ולהכי בנותר דחזי עכ"פ דאם עלה לא ירד וגם הרי הנשרפין אפרן מותר נהי דאין בו שוה פרוטה מגלגלין עליו את הכל וכל מה שנהנה מן המוקדשין נהנה ובהנאה הרי אית בה שוה פרוטה ויש בו דין מעילה וחייב אשם אחד ודו"ק: (ג) בגמ' וניתני ה' חטאות ונוקמא כגון דאכל כזית פיגול בחדא בהמה קמיירי בשתי בהמות לא קמיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה אלמה לא משכחת לה כו' אלא בכזית אחד מיירי בשני זיתים לא קמיירי ופרש"י בכזית אחד חלב מיירי בשני זיתים לא מיירי ומקשה הגמ' והא קתני יוה"כ וביוה"כ כותבת דמחייב וכותבת אית בי' שני זיתים א"ר זירא כגון שאכל כוליא בחלבה והתוס' ישנים ד"ה כגון שאכל כוליא בחלבה הקשו בתימה מ"ש משני זיתי חלב. ובמה דמשני הגמ' בחדא בהמה מיירי בשתי בהמות לא מיירי יש להתבונן מדוע לא מיירי בשתי בהמות. והנ"ל עפ"י מה דאי' בפ' אותו ואת בנו (פ"ב.) שחט ב' בני' ואח"כ שחטה כו' סומכוס אומר משום ר' מאיר סופגין שמונים ובפ' המצניע (צג:) אי' ת"ר המוציא אוכלין כשיעור כו' ואם הי' הכלי צריך לו חייב על הכלי ומקשה הגמ' שמעת מינה אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים ופרש"י על כל אחד כי היכי דמחייב לי' תרתי אתרתי הוצאות בהעלם אחד. ובחי' הרשב"א כ' ש"מ כו' כלומר שמעת מינה דאיכא תנא דס"ל הכי והיינו סומכוס דמספקא לן בפ' אותו את בנו נפשוט מהכא ותימה היכי מדמה לה לאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד שהוא חייב תרתי אטו מי שבלע שני זיתי חלב בבת אחת מי איכא למימר שיהי' חייב שתים ותדע דהא אי' בפ' אמרו לו דר' אליעזר מחייב תרתי בקוצר כגרוגרות וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחד ואפ"ה בקוצר כשני גרוגרת בבת אחת אינו חייב אלא אחת וי"ל כיון שהם שני שמות דהיינו אוכלין וכלי וגופן מחולקין אפי' בבת אחת חשבינן לי' כזה אחר זה וכדאמרינן התם הכא במאי עסקינין בדלית המודלה ע"ג תאנה וקצצו בבת אחת כו' ואכתי קשיא אמאי לא אוקמא כר' אליעזר כו' וי"ל דפלוגתא היא התם דרב יוסף אמר דטעמא דר"א התם משום דאי אפשר לערבן כו' ואע"ג דרבה ורב יוסף הלכתא כרבה הכא לא מעייל נפשי' בפלוגתא כו' ע"ש. איברא דבגמ' פ' אמרו לו דקאמר התם הכא במאי עסקינן בדלית המודלה ע"ג תאנה וקצצו בב"א דאיכא גופין חלוקין ושמות חלוקין פרש"י דעל התאנה הוי אב משום קוצר דצריך לפרי ועל זמורת הגפן הוי תולדה דקוצר דצריך לעצים אבל מחי' הרשב"א במס' שבת שם נראה דמפרש דשני שמות היינו תאנה וגפן וממילא איכא גופין חלוקין ושמות חלוקין משום דהוי שני מינין אבל משום קוצר מסתבר להרשב"א ז"ל דליכא משום שני שמות דאב ותולדה דידי' שם חד הוא דחייב משום קוצר ואפ"ה לרבה אליבא דר"א חייב שתים ולרב יוסף בכה"ג אינו חייב אלא אחת הואיל ויכול לערבן עיין היטב בחי' הרשב"א במס' שבת שם. ובמס' כריתות (טו:) אי' דר' יהושע ס"ל האוכל נותר מחמשה בהמות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כיון דהוי גופין מחולקין. ושם (טז.) היכי דמי חמש מעילות כו' כגון שאכל מחמשה אברים כו' ר' יוחנן אמר כגון דאכל בחמשה טעמים ולפי"ז בהא דמקשה הגמ' וניתני ה' חטאות ונוקמא כגון שאכל כזית פיגול שפיר משני בחדא בהמה קא מיירי בשתי בהמות לא קא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה וכיון דלא משכחת רק בשתי בהמות לא יתכן למתני חמש חטאות ונוקמא כגון דאכל כזות פיגול דהא בשתי בהמות ס"ל לר' יהושע דאפי' בשתי זיתי נותר חייב על כל אחת ואחת אפי' בבת אחת הואיל וגופין מחולקין הם חייב על כל כזית וכזית הן משום נותר והן משום מעילה ואין חילוק בין אם אכל שני זיתי נותר או אם אכל כזית נותר וכזית פיגול לר' יהושע כל שאכל כשני זיתים משתי בהמות חייב על כל אחת ואחת והתנא דמשנה לא מעייל נפשי' בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע כמ"ש הרשב"א בחי' במס' שבת שם כנ"ל. וע"ז מקשה הגמ' דמשכחת בחדא בהמה ובחד אבר ומסיק בכזית אחד מיירי ומקשה הגמ' דהא מיירי ביוה"כ דבעי כותבת ומשני הכא מיירי באכל כוליא בחלבה דחייב ד' חטאות על הכזית חלב דיוה"כ נמי בא על הכזית חלב שהשלים לשיעור ככותבת כפרש"י: ולפי"ז מסולק קושית התוס' ישנים שהקשו מ"ש משני זיתי חלב דז"א דכי משני דמיירי באכל כוליא בחלבה א"כ איכא חילוק טעמים דתרבא ובשרא הוי מין בשאינו מינו בטעם כמבואר בש"ע יו"ד (סי' צח) וחילוק טעמים חשיב כשני גופין לר' יהושע ממילא חייב על כל כזית וכזית אפי' שתיהן נותר. וזה נכון בכוליא בחלבה אבל לא יתכן לאוקמי מתני' באכל חלב בשיעור שתי זיתים דא"כ הקל"ד ניתני ה' חטאות וכגון שאכל כזית פיגול ובחד אבר והכא ליכא למימר דבלא"ה חייב על כל אחת דז"א דאוכל חלב כשיעור שתי זיתים מאבר אחד ובטעם אחד ובב"א בהעלם אחד לכ"ע אינו חייב אלא על כזית אחד ודו"ק: