מהרא"ש לה

בהנאה כו' ולפיכך כשאנו אומרים אין איסור חל על איסור לא יחול איסור בשר בחלב על נבלה ע"ש. ותמצית דבריו דבבשר בחלב איסור הנאה תלוי באיסו' אכילה ואין ביכולת שיחול איסור הנאה בלעדי אם יחול מקודם איסור אכילה של בשר בחלב. לפי"ז אני אומר דאפי' נימא כשי' התוס' דאיסור הנאה לא חשיב איסור מוסיף אפי' במוקדשין ולמאן דלית לי' כולל לא חייל איסור מוקדשין על איסור חלב מיהו למאן דאית לי' איסור כולל עכ"פ באיסור הבא מאליו שפיר אמרינן דכיון שהקדיש הבהמה פשטא הקדושה בכולה מאלי' על החלב וחל בכולל מגו דחייל ההקדש על הבשר חייל נמי ההקדש על החלב דפשטה הקדושה בכולה מאלי' ובאיסור הבא מאליו אמרינן כולל וכיון דחל ההקדש על החלב בכולל ממילא אסור באכילה משום הקדש וכיון דעכ"פ חל ההקדש ממילא אסור בהנאה וכיון דאסור בהנאה ממילא נעשה איסור מוסיף וכיון דנעשה איסו' מוסיף שפיר חל ההקדש מכח עצמו של המקדיש ע"י דיבורו ושפיר מועלין בו: אמנם זה נכון לרשב"ל דס"ל כולל עכ"פ באיסור הבא מאליו אבל לריה"ג שפיר מקשה הגמ' בפ' גיד הנשה נהי דאיסור כולל באיסור קל לית לי' יבא איסור חמור ויחול על איסור קל ולא קשה מה שהקשו התוס' ודלמא לית לי' כולל אפי' באיסור חמור ואיסור מוסיף אית לי' דז"א דאי לית כולל כלל א"כ לא חייל אכילה של מוקדשין וכיון דלא חייל איסור אכילה ממילא לא חייל איסור הנאה ותו ל"ש בזה לומר דאיסור הנאה חשיב איסור מוסיף דהא בהא תליא ודו"ק: (ב) בתוס' ישנים ד"ה' ואשם אחד והא דמחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרינן בפ' כל שעה האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחית עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו שוה פרוטה ולא נהנה מן ההקדש שוה פרוטה ודברי התוס' תמוה לרבים דהרי מבואר בכ"ד בש"ס דגם בקדושת הגוף אין מעילה פחות משוה פרוטה ואי משום דעכ"פ האוכל הנותר נהנה בשוה פרוטה א"כ בקדושת דמים נמי נימ' הכי ובפ' דם שחיטה (כ"ג.) מקשה הגמ' ולייתי נמי אשם ודאי ומשני דלית בי' פרוטה ומקשה תו והא יש אוכל אכילה אחת דקתני נותר וקתני מביא ד' חטאות ואשם אחד האי בגסה ופרש"י שאכל הרבה כו' ע"ש וכבר כתבתי בזה בספרי ראש המזבח ריש מס' זבחים אכן כעת נהיר לי עפ"י מה דאי' בפרק הגוזל קמא (צ"ז.) התוקף עבדו של חברו ועשה בו מלאכה פטור ואי ס"ד עבדא כמקרקע דמי אמאי פטור ברשותי' דמארי קאי כו' התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה רב אמר רצה שכרה נוטל כו' ושמואל אמר אין לו אלא פחתא אמר ר"פ לא פליגי הא בדקיימא לאגרא הא בדלא קיימ' לאגרא ובשיטה מקובצת הביא שהרשב"א הקשה אמאי אינו משלם כל מה שנהנה והרי אפי' בזה נהנה וזה לא חסר היכי דאיכא שחרורותא דאשייתא מגלגלין עליו את הכל כש"ס פ' כיצד הרגל (כא:) וכ' לחלק דע"כ לא אמרינן דמשלם כל מה שנהנה אלא בקרקע אבל לא במטלטלין דקרקע אינה נגזלת ובחזקת הבעלים עומדת והרי נהנה משל בעלים להכי משלם כל מה שנהנה משא"כ במטלטלין דנגזלין אינו משלם רק מה שגזל ממנו דקי"ל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה וכי נהנה הגזלן מדידי' מתהני ולא משל נגזל. ובפ"ק דב"ק (י"א.) תוס' ד"ה אין שמין לא לגנב ולא לגזלן כו' וה"ט דגנב וגזלן קנו מיד שהוציאו מרשות הבעלים כו' ע"ש. ובתשו' הרא"ש כלל (צ"ה ס"א) כ' וז"ל יקבל החכם תשובתו מה שכ' הגוזל שדה ואכלו שאינו משלם פירות שאכל וראי' מהתוקף ספינה של חבירו דאינו נותן אלא פחתה אין הנידון דומה לראי' דודאי מטלטלין שהם נגזלין ועשה בהם שינוי קנאה כו' אבל קרקע בחזקת בעלים והפירות שגדלו על הקרקע של בעלים הם כו' וגזל ממון חברו מטלטלין משנטלן ומוציאן מרשות הבעלים ומביאן לרשותו נגמר הגזל ע"ש. ולפ"ז נבין היטב החילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים דגבי אוכל חמץ הקדש במועד ל"ש בי' מעילה דבקדושת דמים יש בו דין גזל וקנין הוצאה מרשות הקדש לרשות הדיוט כש"ס פ' הנהנה (י"ח:) ע"ש. וכי שוה ממון מעל ממ"נ אם מכוין לגזלו ולקנות החפץ של הקדש מעל מחמת שינוי רשות שהוציאו מרשות הקדש לרשות הדיוט ומעילה זו יליף התם בגמ' מע"א ואם אין דעתו לקנות החפץ והרי עודנו ברשות הקדש קיימ' כי נהנה הרי נהנה מן ההקדש ונהנה אף בלא פגם אית בי' מעילה דדמיא לסוטה ע"ש. אמנם זה רק היכי דאית בי' דין ממון ושוה פרוטה משא"כ בחמץ במועד אפי' נימא כשי' התוס' פסחים (כ"ט:) דעכ"פ יש בו שיווי פחות משוה פרוטה הואיל והנשרפין אפרן מותר מיהו אין מעילה פחות משוה פרוטה ול"ש בזה לומר מגלגלין עליו את הכל דז"א דכיון שהוציא החמץ מרשות הקדש לרשותו נעשה החמץ שלו וכל מה שנהנה מדידי' מתהני אכן זה רק בקדושת דמים אבל בקדושת מזבח דמבואר בכ"ד דל"ש בי' קנין הוצאה מרשות לרשות וכל היכא דאי' בי גזא דרחמנא איתא כש"ס חולין (קל"ט.) בזה אמרינן כל מה שנהנה מרשות ההקדש נהנה וקדושת בהמה למזבח לגבוה הוי כמקרקע להדיוט והרי אפי' לגבי כהנים בשעת אכילתן אמרינן