מהרא"ש כט

נפשו בשאלתו אם עכ"פ רשאי היהודי הקונה לפקוד על נכרי בע"ש שילך בשבת להמוכר נכרי ויקבל החפץ: (א) תשובה בש"ס עירובין (ס"א:) אמר ר"ג מעשה בצדוקי אחד כו' ואמר לנו אבא מהרו והוציאו כליכם למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם ושם בגמ' (ס"ח:) מהרו והוציאו כו' למימרא דכי מפקו אינהו והדר מפיק איהו לא אסר כו' ע"ש. ופרש"י והוציאו והחזיקו במבוי ושוב לא יוכל לחזור בו וכשקידש היום עסקינן כו' ע"ש. ובפי' רבינו יהונתן כ' ז"ל מהרו והוציאו והחזיקו בו כיון שקידש היום כו' דבכל מקום חזקה מועילה ואעפ"י שאין זו חזקה כשאר חזקות שקרקע ניקנית בהן כו' ע"ש. ובר"ן פ"ק דמס' קדושין הביא מה דאי' בירושלמי המוכר בית לחברו כיון שצבר לתוכו פירות קנאו וכ"כ בעל העיטור וכ"כ הרמב"ם. וא"כ קשה איך אמר להם מהרו והוציאו כליכם למבוי והחזיקו בו הא מקני רשותא בשבתא אסור. ויתכן בעיני לתרץ דשאני הכא כיון שהצדוקי כבר ביטל רשותו מבעוד יום וביטול רשות לא בעי קנין כמבואר בפ' הדר (ס"ט:). א"כ מיד שהצדוקי ביטל רשותו אנשי המבוי זכו להשתמש בחלקו של הצדוקי נהי דהמבטל רשות יכול לחזור בו ואם יוציא טרם יחזיקו במבוי יאסור עליהם מיהא כל זמן שלא חזר בו רשות הצדוקי קנוי לאנשי המבוי וכי הכניסו כליהם למבוי בשלהם משתמשין. ובפ' משילין (ל"ז:) הלוקח בהמה מעיו"ט אע"פ שלא מסרה לו אלא ביו"ט ה"ה כרגלי הלוקח וכ' בש"מ אעפ"י דברשות המוכר קאי דאי בעי למיהדר הדר בי' מ"מ כיון שהסכימו על המקח כו' ע"ש: (ב) ובפ' הדר (סט. בגמ' עד שלא נתן רשותו הוציא בין בשוגג בין במזיד יכול לבטל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג יכול לבטל במזיד אינו יכול לבטל ובתוס' שם ד"ה הוציא כו' דלמה לי' למנקט הוציא הוי לי' למימר שחילל שבת כו' ומפרש ר"י דהכא לאו מטעם מומר קאמר כו' אלא שבמקרה בעלמא כו' ואם בשבת שעברה עשה כן אפי' במזיד אפילו לר' יהודה לאו מומר הוא אלא דוקא בשבת זו שהחזיק ברשותו אינו יכול לבטל כמו החזיק אחר ביטול דאינו יכול לבטל ודברי התוספו' סתומים דמה נ"מ אם החזיק בשבת זו ואטו קודם שהוחזק לא הי' שלו ואף על פי כן יכול לבטל רשותו וכבר העיר המהרש"א ע"ש והנ"ל דהנה שם בגמרא (ס"ט:) איתא אומר לו רשותי קנוי' לך רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות פרש"י לזכות בקנין סודר מבואר מזה דסילוק רשות א"צ קנין וזה סותר גמרא מפורשת בפרק חזקת הבתים (מ"ב) שותפין מעידין לזה ומקשה הגמרא אמאי הא נוגעין בעדותן הן ומשני בכתב לי' דין ודברים אין לי על שדה זו ופריך והתניא האומר כו' וידי מסולקת לא אמר כלום ומשני בשקנו מידו: ובפ' המוכר את הספינה (פ"ה:) כתבו התוס' ד"ה כגון כו' נהי דנותן לה רשות ומשאילה הא בעי חזקה כדאיתא בפרק השואל כשם שהקרקע נקנה בכסף שטר וחזקה כך שכירת קרקע וע' שם ברא"ש. ואתבונן בטעם של שמועה זו מדוע ביטול רשותא בשבת א"צ קנין. והנ"ל על פי מה דאיתא במסכת עירובין (צ"ט:. ) בור ברה"ר וחוליתו גבוה עשרה טפחים חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת וכתב הריטב"א וז"ל ומיהא הא קשה לי כיון שהבור הזה ברה"ר ויש בו זכות לרבים איך מותר זה לדלות הימנו דהא בני רה"ר אוסרין עליו כו'. וי"ל דבור ברשות הרבים אסור לבני רה"ר לדלות ממנו בשבת כו' סלוקי נפשייהו לגמרי לכלהו שבתות ומחלו לגבי האי שהוא רגיל בו וראוי למלא ממנו דרך חלון עכ"ל. ולכאורה דבריו אינם מובנים דכבר השריש לנו המוהרי"ק בתשו' (צ"ד ג') דלא מהני מחילה בדבר שהוא בעין. והנ"ל על פי מה דאיתא בפרק קמא דב"ב (י"ב.) פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות וכ' הרא"ש ע"ז ז"ל משום דהנך ד' אמות אין קנוין לו להיות לגמרי שלו כשאר ממונו שאין יוצא מתחת ידו עד שימכרנה או יתננה לאחר אלא לתשמיש בעלמא הם קנויות לו כשהוא צריך להן וכיון שגילה דעתו שאין צריך להם פקע זכותו מינייהו ע"ש: ובפ' מי שמת (קמג: במשנה הניח בנים גדולים וקטנים השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח אבא הרי אנו עושין ואוכלין השביחו לעצמן וכ' הרשב"ם ואם אמרו הגדולים לקטנים בפני עדים או לב"ד כו' ונתעצלו כו' ובתוס' שם ד"ה ואם כו' דשבח שהשביח מכל הנכסים הוי שלו ולא דמיא ליורד לתוך שדה חברו שלא ברשות כו' או שותף כו' דיכולים להרויח זה כמו זה אבל הכא אם הגדולים לא ירויחו הקטנים לא ירויחו בהן ע"ש. ועפי"ז נהירין דברי הריטב"א בחי' עירובין דגבי בור ברה"ר כיון דכל אנשי רה"ר אין להם קנין ממון בבור אלא מה שהם יכולין לדלות מים ממנו וכיון דבשבת אסורין לדלות מים ממנו א"כ לא ירויחו בזה מאומה מה שיהי' אסור גם על הרגיל לדלות דרך חלון שיש לו וכל כה"ג אמרינן כיון דאין צריך לזה מן הסתם מחל והרי אפי' יתמי דלאו בני מחילה נינהו