מהרא"ש כז

אני מסתפק כו' ולפימ"ש י"ל דע"כ דקדם הרמב"ם בלשונו עשייתן אחת אחת אבל אפייתן ע"כ נאפו הכל בפעם אחת דאי נימא אפייתן אחת אחת א"כ אין התנור מקדש זה בלא זה ואפשר לאפותן מע"ש. מיהא יתכן כיון דהתורה הקפידה שיהי' נאפה רק אחת אחת תו הוי שיעור שלם ודו"ק: (ד) ושארי הכו"פ (סי' ק"ח) הק' אמאי שתי הלחם אין דוחות את היו"ט יאפו שתים ושלש פת לצורך יו"ט ויאפו שתי הלחם עמו ומותר משום יו"ט כדי שיהי' הפת נאפה יפה כתוס' פסחים (מ"ו) ותי' כיון דהתנור אינו מקדש דא"כ לפסול בלינה וכיון דשתי הלחם לא קדשי קה"ג מהני פדיון והוי דבר שיש לו מתירין דאי בעי פריק להו וגם ע"י שאלה הוי דשיל"מ ואוסר במשהו וריחא מלתא הוא לענין משהו כשי' הרי"ף בפ' גיד הנשה. וק' לי מה יענה לשי' הרמב"ם דשתי הלחם אפייתן בפנים וע"כ דהתנור מקדש ואפ"ה אין דוחות את השבת ואת היו"ט ובמס' מעילה (ט.) לפרש"י לא מיפסל בלינה ומ"מ הוכשר לפסול בטבול יום וע"כ דהתנור מקדש קה"ג כמ"ש התוס' שם א"כ הקל"ד אמאי אין דוחות את היו"ט יאפו פת לצורך יו"ט ושתי הלחם עמהם בכדי שיהי' הפת נאפה יפה כקו' הכו"פ ולא מהני בהו פדיון כיון דקדוש קה"ג ולא הוי דבר שיש לו מתירין ע"י פדיון ואין לומר דאכתי הוי דשיל"מ ע"י שאלה דכבר חדית לן הטורי אבן בחי' ר"ה (כח.) דבקרבן ציבור א"א בשאלה כיון דתרומת הלשכה הוי של צבור ואין להם בעלים מיוחדין. מיהא י"ל דנהי דלא מהני שאלה על קדושת דמים דהוי משל ציבור מ"מ מהני שאלה על קה"ג שהקדיש הכהן בשעת הנחה בתוך כלי שרת ויכול לשאול על הקדש שהקדיש השתי הלחם בתנור לשם קדושת הגוף. וכיון דאיתא בשאלה על קה"ג שוב איתא בפדיון והוי דשיל"מ. איברא דחזינא בתשו' שואל ומשיב מה"ת (ח"ג תשו' ה') הביא מ"ש אליו גדול אחד דהא דכ' התוס' בכריתות דיכול לשאול על הקרבן אפי' אחר שחיטה וקבלת הדם זה רק למ"ד כלי שרת אינו מקדש אלא מדעת אבל למ"ד כלי שרת מקדש שלא מדעת לא מהני שאלה כמו לב"ש דס"ל הקדש טעות הוי הקדש וה"נ לא בעינן דעתו והג' כ' ע"ז שדבר גדול דיבר בזה והסכים עמו ולענ"ד ז"א דבשלמא לב"ש הקדש טעות הוי הקדש ולא מהני שאלה לעשות טעות בנדר דאפי' בטעות ג"כ הוי הקדש אכן להלכה דקי"ל דמהני שאלה בהקדש ותצא לחולין לא מהני בזה מה שנתנו בכלי שרת דאין כלי שרת מקדש את החולין כמ"ש התוס' מנחות (עט:) ד"ה וליתני כו' אעפ"י שכבר קדשו בכלי שרת אפי' כי ימא כ"ש מקדשין שלא מדעת ה"מ קודש אבל חולין לא מקדשי ע"ש. ובירושלמי ס"פ לולב וערבה מה המזבח אינו מקדש אלא מדעת אף הכלים לא יקדשו אלא מדעת ופי' הק"ע דכתיב ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו מקשינין כלים למזבח מה המזבח אינו מקדש אלא מדעת שאם העלו חולין ע"ג המזבח אינו קדוש כו'. והנ"ל דכ"ע ס"ל הך היקשא דאין הכ"ש מקדש חולין מיהא בהקדיש מתחילה קדושת הפה ואח"כ נותנו בכ"ש בזה ס"ל לחזקי' דהכ"ש מקדש קה"ג שלא מדעת הכהן כיון שכבר חל עליו קדושת הפה מדעת המקדיש מיהא אם נשאל על הנדר והחכם עוקר הנדר למפרע ונעשה ממילא חולין לכ"ע אין כ"ש מקדש את החולין ואין כאן לא קדושת הפה ולא קדושת כלים. וזה נכון בקרבן יחיד דמצי למיתשל על קדושת הפה ויצא לחולין וממילא לח מהני קדושת הכ"ש דאין כ"ש מקדש את החולין אבל בק"צ כגון בשתי הלחם דקה"ד ליתא בשאלה כיון דלית לי' בעלים מיוחדים ממילא לא מהני שאלה על קה"ג אחר שנתקדשו בכ"ש דכ"ש מקדש שלא מדעת היכי שכבר חלה עליו מתחלה קדושת הפה והקל"ד. איברא די"ל דאפילו למ"ד תנור מקדש קה"ג זה רק היכי דנאפו השתי הלחם לבדו אבל בנאפו עם עוד פת אין הכ"ש מקדש היכי דאיכא יותר מן השיעור כתוס' מנחות (מו.) ד"ה ואיזו כו' ע"ש מיהא לענ"ד ז"א דהא דמצינו בגמ' דאין כ"ש מקדש היכי דאיכא יותר מן השיעור זה רק היכי דאינו מבורר על מי יחול קה"ג איזו מהן השיעור הראוי להיות קודש ואיזו מהן המותר כגון ביש שיעור למים במס' סוכה (נ.) או שאופה ד' לחם דכלהו חזו ושוין בזה אבל באופה שתי הלחם בכונה שיהי' קדושין קה"ג והמותר הפת בכונה לצורך חול על יו"ט שפיר יתכן דקדשי שתי הלחם קה"ג. והנכון בעיני דאי נימא התנור מקדש ואפיית שתי הלחם בפנים אין מקום לאפות עם פת לצורך יו"ט בתנור של הקדש דנהי דלב ב"ד מתנה ובדבר הרגיל הוי כאלו הותנו וכתוס' כתובות (קו:) זה רק בק"ד כתוס' שבועות (י.) ד"ה קדושה כו' דש"ה דלא קדיש קה"ג ע"ש מיהא אפי' בקה"ג מהני לב ב"ד מתנה היכי דאיכא צורך קרבן כמ"ש המ"ל בה' כה"מ (פ"ח ה"ו) וכיון דא"א לאפות פת חול בתנור של מקדש רק משום צורך קרבן ממילא אסור משום יו"ט כתוס' שבת (כד:) ד"ה לפי כו' ודו"ק: אמנם בעיקר מה דחדית לן הכו"פ דהריח מפת הקדש הוי דשיל"מ ע"י פדיון לענ"ד יתכן דריחא לאו מילתא אלא באיסור מגופו האסור בהנאה כקה"ג במס' פסחים (כו.) או בריח ורד והדס של ע"א בפ"ק דמס' ע"א (יב.) וע"ש בתוס' ד"ה אלא כו'. ובקה"ג מלבד שהוא ממון גבוה אית בי' איסור