מהרא"ש כה

סוטה נפסלין בלינה דכל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו ואפי' לר' פדת בשם ר"י דס"ל לינה פוסלת במי סוטה יתכן דזה רק מדרבנן אבל מה"ת גם לר"י אינו פוסלת כמו דס"ל לרבי במי כיור דלינה אין פוסלת בו רק מדרבנן והיכי דלא אפשר בענין אחר כגון בתרומת הדשן מודה רבי דלינה לא פסלה במי כיור, וה"נ כיון דאין אפיית שתי הלחם דוחה שבת ויו"ט א"כ לא אפשר בענין אחר ובכה"ג אין הלינה פוסלת ולהכי פרש"י דהא דמקשה הגמ' הא איפסלו בלינה קאי רק על לחה"פ. ואין זה סותר למה דאי' במס' מנחות (ע"ב:) ושתי הלחם לאפייה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפו לה מאתמול איפסלו בלינה דיתכן דסוגי' דהתם אזלא למ"ד הכבשים מעכבין את הלחם ודו"ק: (ב) ובתוס' ד"ה מאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש תימה אכתי קשה סיפא דקתני חביתי כה"ג לישתן ועריכתן בפנים ודוחו' את השבת אלמא מדת יבש נתקדשה. והנלענ"ד עפ"י מה דאי' בפ' המזבח מקדש (פ"ח.) א"ש כלי שרת אין מקדשין אלא שלמין אלא מלאין ופרש"י כלומר שיהי' בהן שיעור שלם הצריך לדבר אם יבש הוא שיהי' שם עשרון שלם למנחה ואם מנחת נסכים הוא שניתנה בכלי יהא שם שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן שאינו ראוי לכלי. ושם בגמ' אר"י ל"ש אלא שאין דעתו להוסיף אבל אם דעתו להוסיף ראשון ראשון קודש והנכון בעיני דהא דקאמר אבל דעתו להוסיף ראשון ראשון קודש זה רק היכי דהוסיף בכלי זה ומילא את הכלי בשיעור הראוי אלא דאנו דנין בזה אם קדוש מתחלה טרם שמילא דבזה ס"ל לר' יוחנן דמהני מה שדעתו להוסיף דראשון ראשון קדוש ורב ס"ל דהפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף אינו קדוש כדאי' בפ"ק דמנחות (ח.) ע"ש. אבל היכי דהשיעור הוא שלשה עשרונים לפר או שני עשרונים לאיל והכלי אינו מחזיק רק עשרון אחד דבזה לא מהני מה שדעתו להוסיף דמדכתיב מלאין משמע להגמ' דבעינן שיהי' הכלי מחזיק שיעור הראוי לו ושיהי' שלמין ומלאין וכן הבין בס' טהרת הקודש על מס' מנחות שם ע"ש. אמנם אפי' נימא דגם היכי דאין הכלי מחזיק השיעור הראוי מהני דעתו להוסיף נלענ"ד דעכ"פ בעי שיכוין שהכלי יקדש המנחה ולא מבעיא לר' יוחנן דס"ל כלי שרת אין מקדש אלא מדעת כדאי' בפ"ק דמנחות (ז.) אלא אפי' למ"ד כלי שרת מקדש שלא מדעת כדאי' בגמ' שם (עה.) זה רק היכי דהכלי מחזיק שיעור הראוי אבל אם אינו מחזיק שיעור הראוי רק שדעתו להוסיף א"כ תלוי בדעת הכהן הדבר ברור בסברא דבעינן שיהי' דעתו לקדש המנחה בכלי שרת ואם מכוין שלא יהי' קדוש בקה"ג ל"ש בזה לומר ראשון ראשון קודש ולא קדושת כלי מקדש שלא מדעת כיון דאינו מחזיק שיעור הראוי לו. ולפי"ז א"ש היטב דמסיפא דקתני חביתי כה"ג לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת לא קשיא מידי משום די"ל מדת יבש נתקדשה וחביתי כה"ג לא בעו רק עשרון אחד ואיכא שיעור שלם ואי אפה לה מאתמול איפסלו בלינה אפי' אי מכוין שלא להקדיש די"ל כלי שרת מקדש שלא מדעת משא"כ בלחם הפנים דכתיב שני עשרונים יהי' החלה האחת ואין הכלי המחזיק עשרון מקדש שלא מדעת כיון דחסר שיעור הראוי. וזה מכוון בלשון הגמ' דמקשה אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה כו' מאי קושיא דלמא עשרון לא מקדש תנור מקדש ולפי שטחת לשון הגמ' הי' צריך לומר מאי קושיא דלמא מדת יבש לא נתקדשה ולהנ"ל א"ש דלא יתכן לומר דהתנא דמתני' סובר מדת יבש לא נתקדשה דא"כ קשיא סיפא דקתני חביתי כה"ג לישתן ועריכתן בפנים ולהכי קאמר דלמא עשרון לא מקדש והביאור בזה דלעולם מדת היבש נתקדשה ואפ"ה העשרון אינו מקדש את הלחם הפנים כיון דהכלי אינו מחזיק שיעור הראוי לו: ובפ' כל המנחות באות (נ"ז:) אשר תקריבו לרבות לחה"פ לחמץ דברי רע"ק ומקשה הגמ' לחה"פ מדת יבש הוא ושמענא לי' לרע"ק דאמר מדת יבש לא נתקדשה ובתוס' שם ד"ה ושמענא כו' וא"ת דלמא ס"ל תנור מקדש דהינו משקרמו פני' בתנור ועדיין יכול לבא לידי חימוץ כו' דמשקרמו פני' תו לא אתי לידי חימוץ כו' וצ"ע דמשמע הכא דאי מדת יבש נתקדשה קדשי לחה"פ משנמדד בו סולת בעשרון ולא משתמיט בשום דוכתא דלקדוש אלא או בתנור או על השלחן ע"ש ולפימ"ש התוס' מעילה (ח.) ד"ה קרמו כו' וא"ת כו' למה לי קרמו פני' כו' כניסתו בתנור לקדשי' דהא כלי שרת מקדש וי"ל משום טבול יום נקטינן כו' ע"ש א"כ הדקל"ד דיכול לבא לידי חימוץ בתנור בכניסתו איברא דבגמ' מנחות שם מבואר לר' יונתן דס"ל מדת יבש לא נתקדשה דריש לה מדכתיב גבי שתי הלחם חמץ תאפינה בכורים לה' אימתי הן לה' לאחר שנאפו והנלענ"ד דלמ"ד מדת יבש נתקדשה גם התנור הוי כלי שרת וכדאי' במס' זבחים (צו.) וממילא מקדש הלחם בכניסתו כתוס' מעילה אבל למ"ד מדת יבש לא נתקדשה גם התנור אינו מקדש בכניסתו דלא הוי כלי שרת ואפי' למ"ד תנור מקדש אינו מקדש רק אחר אפי' דהיינו משקרמו פני'. ולפי"ז לא ק' מה שכ' התוס' צ"ע דהכא משמע דאי מדת יבש נתקדשה קדשי