מהרא"ש כד

וחלקי אמרה נפשי עפ"י מה דאי' בירושלמי סוטה (פ"ב ה"ב) ר' פדת בשם ר' יוחנן מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם ר' אבינא כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו וכן הוא בירושלמי ס"פ לולב וערבה ושם הגי' ר' פדת בשם רבי הושעיא. ובמס' סוטה (טו) ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ר' יהודה אומר רביעית. ובמס' מנחות (פח.) חצי לוג מה הי' משמש חצי לוג מים לסוטה מבואר מזה דאף דמי סוטה נתקדשו בכלי שרת בחצי לוג או ברביעית דכלי הלח שבמקדש נתקדשו וגם המים קדושים מן הכיור אעפי"כ ס"ל לר' אבינא דלא נפסלו בלינה דכל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו ובש"ק על הירושלמי סוכה כ' וז"ל כ' הרמב"ם מי סוטה נפסלין בלינה וכ' הכ"מ ירושלמי כו' ופסק כר"י דהוא מארי דגמרא טפי וק' מאי דוחקא הא קי"ל מים קדושים שנתקדשו כו' ודאי דמיפסלה דהא תנן במנחות לחה"פ ושתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ומפורש התם בש"ס דלכך הי' מעשיהן בחול דלא ליפסלו בלינה ואלו הי' נעשין בכלי שרת היו נפסלין בלינה אע"ג דשתי הלחם ולחה"פ אין מהם למזבח וכן יש להוכיח ממי הכיור עצמן שנפסלין בלינה אע"ג שאין מהם למזבח וצ"ע. והנה מ"ש להוכיח ממי הכיור שנפסלין בלינה מבואר במס' זבחים (יט:) דפליגי תנאי בזה ר' אומר לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים ראב"ש אומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים ושם (כ:) מי כיור מהו שיפסלו בלינה כו' כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ופרש"י ד"ה ולא פשיט כו' ומר פשיט לראב"ש לא פסלה בלינה. ושם בגמ' לעולם לרבי ולינה דרבנן הוא ופרש"י לינה זו שתועיל בקידוש שאין המים בפנינו מדרבנן הוא מלשון זה משמע דמי כיור לרבי לינה פוסלת בו מה"ת אכן מתוס' שם (כא.) ד"ה כיור מוכח דאפי' לרבי אין המים נפסלין בלינה אלא מדרבנן והיכי דלא אפשר כגון בתרומת הדשן מודה ר' דאין המים נפסלין בלינה. ושם בתוס' ד"ה מאי כו' והאי דפסלה נמי לינה במים אינו אלא מדרבנן דכיון דלא פסול בקידש לא פסול במים דהכל אחד ע"ש. ומה שהק' דמבואר בפ' שתי הלחם דלמ"ד דתנור מקדש לחה"פ מיפסל בלינה לק"מ דהבזיכין הם הקומץ מלחה"פ כדאי' בפ"ק דמנחו' (ז:) קומץ מכלי כו', ופרש"י בד"ה שכן מצינו בסידור בזיכין שמסדר הלחם שהוא שירים ובזיכין שהם הקומץ. ובפ"ה דמנחות (נז:) ושתי הלחם ולחה"פ יש ממנו לאישים כו' ופרש"י ד"ה כל שממנו לאישים כו' ומשתי הלחם כבר עלו חלבי כבשי עצרת הבאין עמהם וכגופן דמי ומלחה"פ בזיכי לבונה: ובפ' התכלת (מה:) הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דברי רע"ק אר"ש בן ננס לא כן אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים כו' ובגמ' שם אר"י הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה כו' ע"ש וברמב"ם התמ"ו (פ"ח הט"ו) שתי הלחם מעכבין את הכבשים כו' ואם הונפו עם הכבשים מעכבין זה את זה ושם בכ"מ ויש לתמוה כו' וי"ל כו' דאע"ג דכשהלחם בא עם הכבשים הכבשים מתירין את הלחם כשהלחם בא לבדו הוא עצמו מתיר א"ע. ודברי הכ"מ מבואר בגמ' שם (מ"ו:) שתי הלחם הבאות בפני עצמן כו' לא הוי כבשים אינהו שריין נפשייהו. ושם (נ"ח.) העלה מבשר חטאת העוף ע"ג המזבח מהו כו' כתנאי ר"א אומר כל שממנו לאישים רע"ק אומר כל ששמו קרבן מאי בינייהו כו' לוג שמן של מצורע ופרש"י לוג אין ממנו לאישים אבל קרבן איקרי כו' ואי קשיא הרי קרב ממנו לאישים דאשם מצורע בא עמו כשתי הלחם משום כבשים הא לא קשיא דאשם לא שייך בהדי לוג לגמרי דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים כו'. ובתוס' שם ד"ה לוג כו' ותירץ בקונט' דהא לא קשיא דאשם ל"ש לגבי לוג דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים כו' ואע"ג דשתי הלחם נמי פעמים שאין כבשים עמהם למ"ד דכבשים אין מעכבין את הלחם כו' דהיכי דהוקבעו אינו יכול לשנות כו' ע"ש. וזה נכון לענין דשתי הלחם חשיבי שירים והם בכלל כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו דאחר שעלו חלבי הכבשים כבר הוקבעו יחד הלחם עם הכבשים בתנופה ובשחיטת הכבשים והוזקקו זה לזה ומעכבין זה את זה אבל לענין שיפסלו בלינה מחמת שנתקדשו בתנור דהוי טרם שהוקבעו יחד בתנופה וקי"ל כרע"ק דהכבשים אין מעכבין את הלחם והלחם הבאות בפני עצמן אינהו שריין לנפשייהו א"כ ל"ש לומר דיש מהם למזבח מחמת חלקי הכבשים דזה הוי כלוג שמן של מצורע דל"ש בהדי אשם ואף דמניפין את הלוג עם האשם מחיים ומכ"ש בשתי הלחם בשעת אפייתן דלא הוקבעו כלל עם הכבשים וחשיב אין ממנו למזבח ואין לינה פוסלת בו. אמנם זה רק בשתי הלחם דאין הכבשים מעכבין את הלחם. משא"כ לחה"פ והבזיכין דמעכבין זה את זה כדאי' בש"ס מנחות (כ"ז.) ודאי חשיבי כגוף אחד והבזיכין המה גופן של לחה"פ ושפיר מקשה הגמ' אמרת אפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת הא איפסלו בלינה והקושיא הוא רק על לחה"פ דחשיבי יש מהם למזבח ע"י הבזיכין אבל על שתי הלחם אין קושיא כלל דאפי' אי נימא התנור מקדש קה"ג מ"מ לא מיפסלו בלינה לראב"ש דס"ל מי כיור אין נפסלין בלינם וכן לר' אבינא דס"ל אין מי