מהרא"ש רה

ומוכרח למכרו אמרי' אם יש בדמים לשכור ישכור וממילא חשיב קנין הגוף של השוכר וכל הבית מיוחד רק להשוכר ושפיר קתני בבריתא נתצו חייב להעמיד לו בית אחר וזהו ממש לשון המשנה במס' ב"מ (עח) דתנן התם מתה או נשברה מעמיד לו חמור אחר ופרש"י דמיירי בחמור זה ומה דקתני מעמיד לו חמור אחר הביאור בזה שמוכרח למכרו ומן הדמים ישכור לו חמור אחר וה"נ לגבי בית זה היכי דנתצו מחמת טומאה שנתנגע הבית כיון דגוף הבית קנוי למשך זמן השכירות אכן זה נכון אחר הנתיצה אבל במוחלט נהי דאסור בהנאה עכ"פ לא בעי נתיצה כמ"ש הרמב"ם בה' ט"צ (פי"ד ה"ג) ז"ל אין נגעי בתים כו' ובב' המראות מסגירין או מחליטין ובפשיון נותצין וע"ש בכ"מ וממילא כ"ז שאין מן הדין לנותצו ולא בעי למכרו ולעשות ממנו סיד הדרינין להדין דהיכי דהשכיר לו בית זה אומר לו הש"ל ודו"ק. והנה לפימ"ס הר"ן הובא בסמ"ע שם הטעם לחלק בין שוכר ללוקח דגבי לוקח אמרינן מזלו גרים כיון דגוף החפץ הוא של הלוקח משא"כ בשכירות ולמדנו מתורתו של הר"ן ז"ל במס' נדרים (מז.) שכ' ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע ה"ה של המחזיק כו' אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה וכל כה"ג קנין הגוף מקרי כו' ע"ש. ולפי"ז בנידן השאלה כיון שנתנו השו"ב מן העיר את הזביחה מהכפר לגמרי להשו"ב מהכפר כל ימיו ורק שהשו"ב מהכפר מחויב ליתן פרס קצוב בכל שבוע ולא נשאר שום זכות בהזביחה מן הכפר שיהי' עוד הכנסה להשו"ב שבעיר ממילא דינו של השו"ב מהכפר כמו לוקח ואמרינן לי' מזלך גרים ומה"ט דכל זכות והכנסה טובה מן הזביחה שייך לו לבדו ה"ה להיפך כי נתקלקל ההכנסה אומרים לו הרי שלך לפניך ודו"ק: (ג) איברא בלוקח גופי' הקשו התוס' ב"ק (ק"י:) ובמס' כתובות (מ"ז:) ד"ה שלא כו' אדם שקנה דבר ונתקלקל יבטל המקח ונימא אדעתא דהכי לא קנה נראה מזה דהתוס' לא נחתו לזה דנימא מזלו של הלוקח גרים ולענ"ד שפיר כתבו בזה תי' אחר דאלו מטעם דאמרינין לי' מזלך גרים א"כ היכי דהוי מכת מדינה או להיפך היכי דנולד חדשות שהוא לטובת המדינה כמו בנידן שאלתינו שנעשה מסילת הברזל לטובת המסחר הדעת מכרעת דל"ש לומר מזלו של הלוקח גרים המגרעת בהכנסה. והפני יהושע הקשה על התוס' שהקשו א"כ הקונה החפץ ונתקלקל יבטל המקח מה זו קושיא אימא אין ה"נ היכי שיש אומדנא דמוכח טובא דאדעתא דהכי לא קנה בטל המקח ולענ"ד דבר זה א"א לאומרו וגמ' ערוכה במס' ב"מ (מ"ז נ) ד"ת מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלי' ובפ' הנזקין (נ"ב:) יהבו יתמי זוזא אפירא זול כו' דאתו למימר להו נשרפו חיטכם בעלי' והק' רש"י וכי נשרפו יחזרו בהן וכ' הר"ן דנהי דיתמי יכולין לחזור מיהא כל זמן שלא חזרו ברשות יתמי הוי מבואר מזה דאפי' במקום דהיתמי יכולין לחזור מיהא עד שלא חזרו ברשותן קיימו ויכול המוכר לומר להו נשרפו חיטכם ואין ביד היתומים לומר אדעתא דהכי לא קנו ולבטל המקח למפרע. איברא דיש להעיר בזה מש"ס ב"מ (פ"א.) האי גברא דזבין חמרא כו' אי מזדבנא כו' ואי לא מהדרינא לך איתניס אתא לקמי' דר"נ חייבי' הרי שהותנה תנאי מפורש דאי לא ימכרנה אינו קונה אפ"ה הוא חייב באונסין מדין שואל דעכ"פ מחויב להחזיר החפץ לבעלים בשלימות ובפ' אלו טריפות (נ"א.) גבי מחט שנמצא בבה"כ כו' לא הוגלד פי המכה המוציא מחברו עליו הראי' כ' התוס' שם ד"ה המוציא כו' פי' על הלוקח להביא ראי' שברשות המוכר נטרפה אעפ"י שלא נתן מעות עדיין כאן נמצא וכאן הי' כו' והק' הרי"ט דבפ' הרואה כתם (נ"ח:) תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאילתו לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה לענין דינא דלא מחייבה חברתה לכבס הבגד ואמאי לא אמרינין כאן נמצא כאן הי' כו' וי"ל כו' גבי חלוק לעולם היא ברשות הראשונה כו' אלא בתורת שאולה כו' ע"ש וקשה דהא בהוגלד פי המכה חשוב מום במקח ובטל הקנין א"כ אפי' לא הוגלד פי המכה נימא דעכ"פ בטל המקח דאפי' היכי דהקלקול נולד אח"כ בטל הקנין למפרע משום דאדעתא דהכי לא קנה מאי אמרת עכ"פ חייב הלוקח לשלם מדין שואל דחייב באונסין ז"א כיון דאיכא ספק אצל מי נולד הקלקול אי אתה יכול לחייב את הלוקח מספק דל"ש לומר כאן נמצא וכאן היה ובודאי אצל הלוקח נולד הריעותא דז"א כיון דהקנין בטל א"כ גוף הבהמה בודאי של המוכר הוא והדרה למרה דקי"ל שמין לשואל והשברים לניזק כדאי' בפ"ק דב"ק (י"א.) וממילא אין לחייב את הלוקח לענין דינא כמו בחלוק במס' נדה וע"כ ש"מ כשי' התוס' דאפי' באומדנא דמוכח טובא לא מצי לבטל הקנין היכי דתלוי בדעת שניהם ועיין במ"ל ה' זכי' (פ"ו ה"א) ובתשו' ח"צ סי' (מ"א) ודו"ק: (ד) ובתשו' מוהרי"ט בשניות (מט) כ' ז"ל ובב"י אה"ע סי' (נ) הביא תשו' הרשב"א במשודך שקלקל מעשיו והשיב שם דאזלינין בתר אומדנא ואפי' במקום שבועה ויש לתמוה היכי מהני מה שנתחדש אח"כ כו' ומה גם במקום שבועה