מהרא"ש רג

מהני שבירתו לטהרו מטומאתו שהיתה עליו כפרש"י ז"ל ודו"ק: (ד) ובפ' כל שעה (ל"ג:) הקשו התוס' בד"ה לאימת כו' לפי' רש"י דכ"ש מק"ט מהא דאי' בת"כ גבי כלי חרס ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן ואי מקבלין טומאה בכ"ש פשיט' דלא מהני להו שבירה ע"ש ולפימ"ש הרמב"ן לחלק בין נקרע בלא כונה לטהר דבזה אינו נטהר אלא היכי שלא נשאר שיעור בגד אבל אם נשאר שיעור בגד נהי דטהור מן המדרס טמא מגע מדרס דעכ"פ שם כלי עליו אכן היכי דקרעו במתכוין לטהרו בטל מיני' שם כלי וכנ"ל וטהור לגמרי א"כ א"ש כיון דכתיב גבי כלי חרס ואותו תשבורו משמע בכונה לטהרתו ובזה אפי' נשאר עליו שיעור כלי לקבל טומאה טהור הוא מכל וכל ומה"ט נמי ה"א דגבי אוכל נהי דמק"ט אפי' בכ"ש וכי נשבר האוכל שלא בכונה לטהרתו פשיט' דעדיין לא נטהר האוכל ממגע טומאה מיהא היכי דשובר אוכלין לטהרתן ה"א דבטלו מתורת אוכל דמהני לטהרתן כש"ס חולין (קכ"ט.) ובתוס' פסחים (מ"ה:) ד"ה כופת כו' ע"ש ולהכי דריש בת"כ אותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן דאפי' שוברו בכוונה לטהרתו לא ביטל ממנו שם אוכל לטהרו ודו"ק: ובתוס' תמורה (י"ב:) כ' בד"ה יוסיף כו' לפיכך נראה כששואבין את המקוה לנקותו כו' אין לחוש כו' ויש מחמירין שנוקבין את הכלי בכונס משקה משם הך חששא ע"ש מבואר מדברי התוס' שזה רק חומרא וכבר כ' האחרונים להקל לענין חשש שאובין דדי בנקב ככונס משקה בשולי הכלי וכמבואר בש"ע יו"ד סי' (ר"א) וע"ש בפ"ת. ויש עוד מקום לפלפל אבל אין רצוני להאריך בדבר שכבר הכריעו האחרוני' להקל והמחמיר לכתחילה לעשות עצהיו"ט תבא עליו ברכה אכן אם כבר טבלה אין שום ספק דטהורה והנלענ"ד כתבתי וחתמתי אלכסנדר שמואל היילפרין : סי' פג ב"ה. שוכט"ס וכו': אשר שאל אותי בדין הבא לפניו בשו"ב שנתקבלו מאנשי עירו והשו"ב מעיר קבלו להם שו"ב שיהי' תחת ידם בכפר הסמוך להם ובאו בהשואה שיתן להם פרס צב לכל שבוע כל משך זמן שיהי' שו"ב בהכפר וע"ז נתן להם ת"כ בפועל שלא ירום ידו להיות שמה שו"ב עד שישלם להשו"ב מהעיר הסכום שבאו בהשואה וכעת נעשה שמה נתיב הברזל ונתקלקל הכנסת הזביחה וטוען השו"ב מהכפר דאדעתא דהכי לא נחית: (א) תשובה לימוד ערוך היא במס' גיטין (עג:) ר"פ ור"ה ברי' דר"י זבין שומשמי אגודא דנהר מלכא אגר מלחי לעבורינהו כו' לסוף איסתכר כו' אונסא דלא שכיח הוא ע"ש ובתשו' ר"ש כהן (ח"ב קצ"ח) הקשה דזה סותר ש"ס דב"מ (ק"ו:) בהאי גברא דקיבל ארעא למיזרע תומי אגודא דנהר כו' לא עביד דמסכר מכת מדינה כו' וכיון דלא עביד למסכר א"כ הוי אונס דלא שכיח כפרש"י שם להדיא א"כ אפי' לא הי' מכת מדינה פטור מהאי טעמא דפטר רבא להני מלחי ע"ש. ולענ"ד נראה לחלק עפ"י מ"ש הרי"ף במס' גיטין (ע"ד.) גבי האי גברא דאמר לאריסי' כולה עלמא דלו תלת ואכלו ריבעי ואת דלו ארבעה ואכיל תילתי לסוף אתי מטר' אמר רבה הא לא איצטרך והקשה הרי"ף מהא דא"ר בפ' השוכר את האומנין האי מאן דאוגיר לדולא ואתי מטרא פסידא דפועלין ותי' דשאני אריס מפועל דאריס כשותף דמי ראי איתנוסי האי ארעא לא הוי שקל מידי ע"ש וע' תוס' גיטין שם ד"ה רבה ועפי"ז החילוק מבואר בשלמא הני מלחי לא הי' להם שום זכות בהני שומשמי אלא דקבלו עליהו לעבורינהו ואונס דלא שכיח לא אסיק אדעתיהו ולא קבלו עליהו שום חיוב אדעתא דהכי משא"כ בחוכר שדה למזרעי דכל התבואה שיהי' הכל שייך להחוכר ואלו תוציא השדה רב תבואות יהי' הזכות רק להחוכר ממילא ה"ה להיפך אם נתקלקל השדה ולא נתנה את יבולה ע"כ זכות השוכר נתקלקל ואפי' באונס דלא שכיח מ"מ מה לבעלים באונסו של החוכר ומש"ה בהאי גברא דקיבל ארעא למיזרעי תומי לא פטרו אלא מטעם שהי' מכת מדינה: (ב) וחזינא בתשו' מהר"פ סי' (לט) הובא בסמ"ע סי' (שכא) שנשאל בראובן שהשכיר חנותו לשמעון ובתוך הזמן נתקלקל ההלואה עפ"י פקודת השר והשיב דמקור דין זה מפ' האומנין ממשנה דהשוכר חמור והבריקה אומר לו הרי שלך לפניך כיון דראוי למלאכה ראשונה ואם מתה או נשברה דאינו ראוי עוד למלאכה ראשונה חייב להעמיד לו אחר כו' אבל בנ"ד הוי כאלו מתה או נשברה כי מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ע"ש ולענ"ד שמעתי ולא אבין דלא דמי לשוכר חמור דגוף החמור המושכר נתקלקל ואינו ראוי למלאכתו הראשונה משא"כ בנתקלקל ההלואה אין הקלקול בגוף החנות והמשכיר יכול לומר אנא הא קאימנא וסברא זו כתובה בתשו' מיימיני ס' משפטים סי' (כז) ועוד דמבואר בפ' השואל (קג.) היכי דאמר לו בית זה ונפל אזדא. ובמס' ערכין (כ:) המשכיר בית לחברו ונתנגע אעפ"י שחלטו כהן אומר לו הרי