מהרא"ש רב

הנקובים ואח"כ מצאו בהכלי שנשאב המקוה שהי' בה יותר מרביעית מים: (א) תשובה לימוד ערוך הוא בידנו השוקת כו' נקובה מלמטה או מן הצד ואינו יכולה לקבל מים כ"ש כשרה כמה יהא בנקב כשפופרת הנוד כו' (מס' מקואות פ"ד מ"ה) ובש"ע יו"ד סי' (ר"א ס"ז) הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו כו' וכ' הש"ך ונקבו כו' דוקא בשולי' שאינה יכולה לקבל מים כ"ש כו' ע"ש אכן ברמב"ם ה' מקואות (פ"ו ה"ג) כ' וז"ל השוקת כו' ניקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנוד כשרה ואינה פוסלת את המקוה ע"ש ולא הביא הסיום שבמשנה דבעינין שאינו יכול לקבל מים כ"ש וכבר עמד בזה בס' שירי טהרה. והנכון בעיני עפ"י מה דאי' במס' כלים (פ"ב מ"ו) טיטרוס כו' ר' יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות וברמב"ם ה' כלים (פי"ח ה"ו) כ' ז"ל טיטרוס אעפ"י שהוא נקוב ומוציא פרוטות מתטמא שהרי המים מתכנסין בצדדין והן עשוין לקבלה וכ' הכ"מ שם ד"ה כתב כו' שהנקבים דקים ואין המים יוצאין אלא מעט מעט באיחור גדול המים מתכנסין בצדדים שאלו הי' הנקבים גדולים לא הי' המים מתכנסין ע"ש ולפי"ז יתכן שפיר דהרמב"ם מפרש דהא דתנן במשנה כמה יהי' בנקב כשפופרת הנוד הך וכמה מפרש מה דקתני ואינה יכולה לקבל מים כ"ש היינו שיהי' בנקב שיעור כשפופרת הנוד שאם הנקב גדול כל כך הדבר ברור שאינה יכולה לקבל המים שסוף המים שיזובו מן הכלי ע"י הנקב בשולי' והמחבר ביו"ד סי' (ר"א) שכתב הלוקח כלי גדול כו' ונקבו נקב המטהרו שזה שיעור קטן פחות משפופרת הנוד כמ"ש הט"ז והש"ך שם להכי דקדק הש"ך דבעי דוקא שאינו יכולה לקבל המים כ"ש והרמב"ם שכ' דבעי שיעור הנקב כשפופרת הנוד שהוא נקב גדול ממילא אי אפשר שיתכנסו המים בכלי בצדדין וסוף המעט המים שיזובו בנקב כשפופרת הנוד ודו"ק: (ב) וברמב"ם ה' מקואות (פ"ו ה"ד) כ' הלוקח כלי גדול כו' ונקבו נקב המטהרו כו' והקשו עלי' שזה סותר מה שמבואר במשנה (מקואות פ"ד מ"ה) כמה יהי' בנקב כשפופרת הנוד והרמב"ם בעצמו כ' שם (פ"ו ה"ג) השוקת שבסלע כו' ניקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנוד כשרה ואינה פוסלת את המקוה ובמס' מקואות שם במשנה מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה כשפופרת הנוד ע"ש. והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' חולין (קכג) טלית שהתחיל לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינו חיבור וטהורה והקשו הקדמונים דהכא משמע דטהורה לגמרי אף שנשאר שיעור שלש על שלש ובפ' בהמה המקשה (ע"ב) אי' שלש על שלש שנחלק טהורה מן המדרס אבל טמא מגע מדרס וכ' הרשב"א בשם הרמב"ן לחלק דשאני הך דפ' בהמה המקשה שנקרע מעצמו כדקתני שנחלק משמע ממילא ולהכי כל שיש בו שיעור לקבל טומאה טמא מגע טומאה אבל בטלית שהתחיל לקורעה שהוא קורעה במתכוין כדי לטהרה ולבטל השם שעלי' הלכך אפי' מגע טומאה אין בו. ובמ"ל ה' כלים (פכ"ג הי"א) כ' שנראה מלשון הרשב"א שהבין בלשון הרמב"ן דס"ל דטהור מכל וכל ואינו מקבל טומאה אפי' מכאן ולהבא ע"ש ולפי"ז א"ש דבמשנה מקואות דתנן התם מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה משמע שהיתה נקובה מאלי' בלי כונת הפועל וכן לשון ניקבה מלמטה משמע מאלי' ובזה כל שלא ניקבה רק נקב המטהרו אכתי פוסל את המקוה דעדיין נשאר שיעור כלי לקבל בו זיתים משא"כ הלוקח כלי גדול ונקבו נקב המטהרו שמבטל את הכלי בכונה כדי לטהרה ולבטל השם כלי ממנה דבזה אפי' יש בשיור ראוי לכלי כל שמבטלו במתכוין טהור מכל וכל ואינו מקבל טומאה אפי' מכאן ולהבא ואין עוד שם כלי עליו ואינו פוסל את המקוה ודו"ק: (ג) ובפרש"י מס' חולין שם ד"ה טלית כו' אעפ"י שיש בשירי' גע"ג ועדיין ראוי לק"ט טהורה מטומאתה הראשונה דומיא דכלי חרס דשבירה מטהרתו ושבריו מק"ט כדאי' בפ' א"ט כו' ע"ש והתוס' בפ' בהמה המקשה (ע"ב:) בד"ה בשעת הביאו פרש"י וכ' שאין זה שום ראי' דהתם איירי כשייחד השברים ע"ש ובתוס' פ' א"ט (נ"ה.) ד"ה שיעורו ולענ"ד י"ל עפ"י מה דאי' בש"ס זבחים (צ"ד:) כלי חרס כו' נטמא חוץ לקלעים נקבו ונכנס כו' ובגמ' מקשה כלי אמר רחמנא ולאו כלי הוא ומשני שניקב בשורש קטן ופרש"י וגבי כלי חרס א"ל דניקבו דמתני' ככונס משקה ליטהר ועדיין כלי הוא לקבל זיתים ע"ש ולפי"ז מה שהביא רש"י ראי' דטלית שהתחיל לקורעה טהורה אפי' נשאר שיור גע"ג דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מק"ט ראי' מוכרחת היא דהא חזינין דכ"ח שנטמא ניקבו ומכניסו לקודש וע"כ דמקרי כלי דרחמנא אמרה כלי וכן בבגד שקרעו ומכניסו לקודש ע"כ אי אפשר לומר שקרעו במתכוין לבטלו מתורת כלי מכל וכל שהרי רחמנא אמרה בגד כדאי' בגמ' זבחים שם נמצא אף שקרעו ונשאר שיעור בגד וכן בכלי חרס אף שנקבו ועדיין ראוי לקבל זיתים ואף שע"כ לא נתכוין לבטלו מתורת כלי מכל וכל עכ"פ