מהרא"ש ר

שיש לדקדק עליו דהרי במס' עירובין שם איתא שרא להו רבינא לאוריח' לאלתר וע"ז מקשה הגמ' והא בעינין כדי שיעשו מבואר מזה דלהריח נמי אסור וזה הי' אפשר במחובר ע"ש במאור ועיין בריטב"א ובר"ן שם ובר"ן מס' ביצה פרק אין צדין. והנ"ל עפ"מ דאי' במס' שבת (קכ"ב.) מעמיד אדם בהמתו ע"ג העשבים בשבת אבל לא ע"ג מוקצה שמא יטול בידו ויאכיל ושם בתוס' ד"ה משתמש כו' ובד"ה איני כו' מבואר דבעשבים ל"ש בהו שמא יתלוש דלאו מידי דאכילה נינהו רק איסור מוקצה אפי' לר"ש הואיל ולא לקטינהו מאתמול אקצינהו מדעתי' ע"ש ולפי"ז הדס במחובר בשבת מותר להריח בו דל"ש שמא יתלוש כיון דלאו מידי דאכילה הוא וגם מוקצה ל"ש בזה דליכא למימר מדלא לקטינהו מאתמול ע"כ אקצינהו מדעתי' דז"א דכיון דמותר להריח בו במחובר לא אקצי' מדעתי' דהא במחובר נמי מריח בו אמנם זה נכון באינש דעלמא אבל בגננא דדרכם לבנות אפריון מעצי הדס בשביל החתן והכלה להריח בו וזה אי אפשר אלא בתלוש שוב אמרינין דשייך בו מוקצה שהרי המה צריכין שיהי' תלושין ומדלא תלשינהו מאתמול ע"כ אקצי' מדעתיהו וכיון דגזו הנכרים ביו"ט ממילא אסור לטלטלו משום מוקצה וכיון דאסור משום מוקצה ממילא אסור להריח בו שמא יטול בידו דמה"ט אמרו בגמ' מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת אבל לא ע"ג מוקצה שמא יטול בידו ובמס' ביצה (כ"ד:) אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופירש"י ד"ה אם כו' משום מוקצה כו' ולערב שלא יהנה ממלאכת יו"ט והקשה הר"ן כיון דאיכא טעמא רבה שלא יהנה ממלאכת שבת למה הביא רש"י הטעם משום מוקצה ולהנ"ל א"ש היטב דנ"מ בהדס דל"ש בזה שלא הנה ממלאכת שבת דהא לא נהנה מהתלישה דבמחובר נמי מריח בו אבל מטעם מוקצה אסור וכיון דגזו נכרים לעשות אפריון לחתן וכלה שפיר אמרינין אם יש מאותו המין במחובר אסור אפי' להריח בו משום מוקצה. מיהא אכתי קשה למה הוצרך רש"י להך טעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט תיפוק לי' משום מוקצה וע"ז כ' הר"ן ז"ל דמשום מוקצה מותר לערב מיד ומטעם שלא יהנה אסור לערב בכדי שיעשה. ולענ"ד יתכן דשני הטעמים מתאימים זה לזה וצריכין אהדדי אפי' ביו"ט עצמו דאי לאו הך טעמא שלא יהנה ל"ש לומר מדלא לקטינהו מאתמול אקצינהו מדעתי' דאפשר שהי' יושב ומצפה שהנכרי הגנן יגוז ולא גרע משוחט בשבת שכ' התוס' בפ"ק דמס' חולין (י"ד.) ד"ה מחתכין דלא חשיב מוקצה דיושב ומצפה שישחטנה חש"ו ואחרים רואין ע"ש משא"כ אחרי דחדית לן רש"י ז"ל הטעם דלערב נמי אסורין בכדי שיעשה שלא יהנה ממלאכת שבת וכן לשי' התוס' שכ' הטעם שלא יאמר לנכרי לעשות המלאכה ביו"ט שוב הדרינין להך סברא דמדלא תלשינהו מאתמול ע"כ אקצי' מדעתי' ול"ש לומר שהי' יושב ומצפה שהנכרי יגוז דאכתי יהי' אסור שלא יהנה ולפי"ז ד' הבעה"מ מאירין היטב דשאני גננין דדרכן לבנו' אפריון מעצי הדס א"כ אפי' לערב אסורין בכדי שיעש' משום שלא יהנה ממלאכת שבת וכיון שא"א ליהנות אלא אם הוא תלוש ממילא חשיב מוקצה מדלא תלשינהו מע"ש וכיון דאסור משום מוקצה תו אסור נמי להריח בו ושפיר מקשה הגמ' על רבינא דשרא לאוריח' לאלתר ודו"ק: סי' פ ב"ה. חיים ושלום וכט"ס להרב וכו': אשר דרש ממני בשאלה שהי' שריפה גדולה ר"ל וכל איש מאנשי העיר הי' בהול על ממונו ואין עוזר ואין מושיע והבטיח איש אחד לעני נושא הסבל שימשוך לו בקרון אשר להנושא משך שעה בעד כך וכך וכאשר התחיל פעם אחת חזר בו מעבודתו והבע"ב הבטיח להפועל הרבה יותר עבור כל פעם ועת' טוען הבעה"ב שהי' מוכרח ואנוס והפועל טוען שהי' יכול למצוא אחרים שיתנו לו כך: תשובה לימוד ערוך הוא בידינו במס' ב"מ (ע"ה:) וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהם או מטען ושם (ע"ז:) ארנב"י בדבר האבוד וד"ה ע"ש א"כ בנידן שאלתינו דאין לך דבר האבוד יותר מזה אין ביד הנושא סבל לחזור בו ואף דקי"ל פועל יכול לחזור בו זה רק היכי דלא הוי דבר האבוד ול"מ לשי' הרמב"ן ז"ל והג"א שכ' דאפי' היכי דהעה"ב לא הי' מוצא פועלים אחרים בשעה שהשכיר את אלו אלא אפי' לשי' הרשב"א ז"ל דמוקי הך מתני' דמיירי בשעה ששכר את הפועל הי' בידו לשכור פועלים אחרים ועיין בש"ע חו"מ סי' (של"ב) הדבר ברור דנהי דיכול לחזור בו מ"מ היכי שהבטיחו שכר הרבה יותר מדרך העולם וכל מה שהבטיחו הי' רק מחמת אונס ולחץ זו הדחק אין הבעלים מחויבים לשלם לו הרבה יותר מדאי וזה מבואר בגמ' מס' יבמות ובמס' ב"ק (קטז) הרי שהי' בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו א"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דמצי אמר לי' משטה אני בך ע"ש. אכן יש לדון בזה די"ל ש"ה