מהרא"ש ב

כיון דבידו לזכות בו. ודודי בתשו' בית אפרים ח' יו"ד (תשו' ס"ו) נלחץ להבין מה מהני שבידו לזכות עי"ש. וחלקי אמרה נפשי עפ"י מה דאי' במס' קדושין (נח.) עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע וברש"י חררה של הפקר והתוס' הקשו מהא דמי שלקט מקצת הפאה ופירש טליתו עליו מעבירין אותו הימנה וכ' הר"ן לתרץ דשאני פאה דכל העניים מחזירן אחר הפאה. ובפ"ק דקדושין (כ"ב:) רב יהודה כו' וכ' הר"ן שם ומה שהקדים להחזיק בו מחיים אינו מטעם קני' דכיון דברשות אחר הוא לא מהני בי' אלא כדי להראות לכל שהוא הי' רוצה להחזיק בו ושוב לא יקדמנו אחר לאח"מ כיון שהוא הי' מהפך לזכות בו ולפי"ז יתכן היטב דהיכי שיש לו זכות אלא דמחוסר קנין מהני הך טעמא דהואיל ובידו לזכות שיהי' חשוב כשלו ובש"ס ב"ב (קכ"ג:) מבואר דבכור נוטל פי שנים בזרוע לחיים וקיבה דאישתחיט בחיי אבוהון במכירי כהונה וכ' התוס' ד"ה משום דאסור לחזור בו עי"ש ועיין תשו' מהרי"ל (סי' ע') ובמס' גיטין (ל'.) בפרש"י דכיון דרגיל ליתן המתנות לכהן אחר אסחי שאר הכהנים ועי"ש בר"ן ומה דחדית לן הרא"מ בשם הר"י דמהני הואיל ויכול לזכות בו שיכול להקדישו דנהי דבעלמא לא אמרינן הואיל ואי בעי קני לה כתוס' פ' כל שעה (מ"ו:) ד"ה הואיל כו' עי"ש. זה רק היכי שאין לו עכשיו שום זכות בחפץ אבל בככר של הפקר דאינו מחוסר ממון לקנותה וגם טרם שזכה בה בקנין עכ"פ הי' לו זכות מטעם מהפך בחררה כיון שלא הי' אדם סמוך לה ולא הי' איש מחזיר עליו בזה שפיר מהני הך סברא דחל ההקדש שלו כיון דיכול לזכות בה. ולפי מה דחדית לן הריטב"א דגר שמת הוי כביטל רשותו לכל אנשי החצר נמצא דכל אחד מאנשי החצר יש לו יד וזכות בנכסי הגר ולהכי כי החזיק אחד מהם משתחשך אהני הך סברא דהי' בידו להחזיק בעוד יום דחשיב כאלו כבר עשה הקנין מבעוד יום. ובמס' כתובות (פ"ג.) נחלה הבאה לו לאדם ממק"א מתנה עלי' שלא יירשנה וכ' הר"ן לאפוקי ירושת אביו עי"ש. ובריש פ' הכותב מוקי הגמ' למתני' בכותב לה בעודה ארוסה וכ' הר"ן אבל קודם לכן כיון שאין לו שום זכות בנכסים סילוקו לאו כלום הוא עי"ש. ולפי"ז א"ש היטב דודאי היכי דאין אוסרין ואין מערבין כגון בשני צדי רה"ר אין מבטלין כיון דמאתמול לא הי' להם זכות ברה"ר לאסור זע"ז והאי רשותא דמבטל השתא לא מצי לבטל טרם שבאו הנכרים ועשו היקף מחיצה. והיורש אי לאו הך טעמא דברא כרעא דאבוהו הוא לא מצי לבטל השתא כיון דמאתמול לא מהני הסילוק שלו כיון דירושה הוי. מה"ת וגם דירושה ממילא אתי וראוי ליורשו בכל עת כמ"ש הר"ן אכן בגר שמת משחשיכה דחדית לן הריטב"א דשרי אפי' אם לא עירב הגר עמהם דהוי כמבטל חצרו לכל בני החצר ממילא נמי היכי שמת הגר מבעוד יום נהי דמחזיק אוסר עד שיבטל מיהא מה"ט דאוסר כיון דהי' לו להחזיק מבעוד יום מה"ט גופי' מצי לסלק זכותו ומהני הביטול שלו אפי' אם ביטל מבעוד יום טרם שהחזיק שהרי יש לו זכות דהוי לי' להחזיק מבעוד יום דכל איש מאנשי החצר הי' יכול לזכות מבעוד יום בנכסי הגר ומיד שמת הוי כאלו ביטל רשותו לכל אנשי החצר ודו"ק: (ד) ובפ' האיש מקדש (נ"ד:) מקשה הגמ' נטע רבעי היכי מצי יהיב לי' הא לאו דידי' דר' מאיר ס"ל דהוי ממון גבוה ומוקי לה בסמדר ולא כד' יוסי דס"ל סמדר חשיב פרי והק' הריטב"א הא ר"מ ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ שפיר אתי אליבא דר' יוסי אלא שהקנה טרם שנעשה סמדר ולא הי' עדיין איסור נטע רבעי. ולענ"ד לק"מ דבש"ס קדושין (ע"ח:) מקשה הגמ' לר"מ יכיר למה לי דאי בעי יהיב לי' במתנה ומשני בנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס עי"ש. מבואר מזה דאפי' לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל זה רק היכי דבשעה שבא לעולם בר אקנוי' הוא ולפי"ז שפיר מוכרח הש"ס לאוקמי דיהיב לי' נטע רבעי כשהוא סמדר דלא כר' יוסי דאי כר' יוסי דס"ל דמשעת חנטה חשיב פרי א"כ לא מצי יהיב לי' במתנ' ואפי' יהיב לי' טרם חנטה ואפי' לר"מ לא חל הקנין כיון דבשעה שבא לעולם משעת חנטה מקרי פרי וחל עליו קדושת נטע רבעי ולא מצי יהיב לי' במתנה דלאו דידי' הוי ודו"ק: (ה) ובפ' החולץ (ל"ו:) מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רי"א לא קנה לוקח וכ' התוס' בד"ה ורי"א וא"ת אפי' לא מת הבן נמי לא לקני דהוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך עי"ש. ובפ' מי שהי' נשוי (צ"א:) כ' התוס' ד"ה דזבנה כו' עוד מייתי ראי' מדאמר בשלהי פ' מי שמת (קנ"ט) בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות ומ"ט משום דמכח אבוה דאבא קאתינא והשתא בלאו ה"ט הא אין המכר קיים כלל אלא התם ודאי בשדה זו שאירש מאבא מיירי עי"ש. כל עין תשור חילוק לשון שבפ' החולץ הקשו התוס' על גוף מימרא דגמ' למה נקט ומת הבן הא אפי' לא מת הבן נמי לא לקני לא כן בתוס' כתובות לא הקשו אלא על הטעם שאמרו בגמ' משום דמכח אבוה דאבא קאתי למה לי ה"ט. והנ"ל בכונתם לבאר דבריהם עפ"י מה דאי' במס' ב"מ (ס"ו:) ומודינא דאי שמיט ואכל אין מוציאן מידו וכ' התוס' פ' הזהב (מ"א.) דזה רק כשידע המוכר שתפס הלוקח. ולפי"ז על הך מימרא