מהרא"ש א

זמן שהמוריש חי האיסור בא מכח המוריש וכיון דמיירי בלא עירב האב כמ"ש התוס' א"כ לו יחי' האב אין עירובו של הבן כלום ולהכי אפי' מת האב בשבת אין העירוב קונה דזה דומה לקטן שקידש והתנה שיחולו הקדושין ליום המחרת דס"ל להרשב"א דאין הקדושין חלין משום דזמן הגדלות לא עבידי דאתי דאולי לא יביאו השערות ביום ההוא ודו"ק: (ב) ובפ' הדר (ע'.) כתבו התוס' בד"ה יורש מהו שיבטל בשלא עירב האב מיירי ואיירי כגון שבא היורש לדור כו' והקשיתי ממ"ש התוס' שם (ס"ה:) ד"ה דאתא נכרי בשבת כו' אמרו מהו למיגר מיני' והדר נבטל רשותא לגבי חד כו' ואע"פ שעירבו לא משתרי בשכירות לחודא דמיד שבא הנכרי בטל לי' העירוב וכי הדר שכרו אין העירוב חוזר לקדמותו כו' ואע"ג דהיכי דשכח אחד מבני החצר ולא עירב אין עירובו בטל אלא מבטל היחיד רשותו כו' ש"ה דחזו כולהו לאיערובי מאתמול כו' עי"ש. א"כ ה"נ נימא מיד שבא היורש ואוסר בטל העירוב ואפי' מבטל אח"כ רשותו אין העירוב חוזר לקדמותו כיון דהיורש לא מצי לאיערובי מאתמול: ובתוס' שם מובא הגהה מאת מהר"מ מרוטנבורג דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אלא במקום שהעירוב סופו להתקיים כל השבת והיכי שאחד מבני החצר הי' גוסס בשעת קניית העירוב אינו ראוי להתקיים כל השבת עי"ש. ובס' עצי ארזים דחה דברים אלו מהלכה וכ' שהתוס' לא ס"ל הכי וראי' ממ"ש התוס' פ' הדר בד"ה יורש מהו שיבטל בשלא עירב האב מיירי כו' ומאין הכריחו דמיירי בשלא עירב האב נימא דמיירי בשעירב האב אלא שהי' גוסס בין השמשות בשעת קניית העירוב: ולענ"ד נראה לקיים דברי רבן של ישראל ולהתאים שי' התוס' ושי' מהר"מ מרוטנבורג דכבר כתבתי באות (א') דכל עיקר דאמרינן דהבן לא מצי לאיערובי מאתמול אף דבעלמא היכי שמברר ואומר שדה זו שאירש מאבא מכור לך מהני הקנין והלוקח קנה מעכשיו ה"ט דבשלמא גבי מכירה הירושה עבידי דאתי דבין אם ימות האב בקוצר ימים בין אם יחי' רבות בשנים סוף האדם למות והבן יירשנה והקנין שפיר קיים משא"כ גבי עירוב ל"ש לומר דהבן מצי לאיערובי משום דהירושה עבידי דאתו דמה מהני אם ימות האב אחר רבות בשנים מיהא כל זמן שהמוריש חי בני החצר אסורין לטלטל מכח המוריש וכיון דאנו דנין בשביל שבת זו לא חשיב עבידי דאתו דשמא יחי' המוריש כל השבת ושמא ירבה כחול ימים ויתקלקל העירוב בחיי המוריש וכל זמן שהמוריש חי אין העירוב של הבן מתיר הטלטול: ולפי"ז דברי מהר"מ נכונים בטעם ובסברא דהיכי דאחד מבני החצר שעירב הי' גוסס בשעת קניית העירוב לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כיון דהעירוב אין סופו להתקיים. והתוס' שפיר כ' היכי דהנכרי בא בשבת לא חזי לאיערובי מאתמול שמא יבא הנכרי בשבת וכיון דלא הי' הנכרי עמהם בע"ש לא הי' בידם לשכור את הרשות. אכן בהא דמבעיא להש"ס יורש מהו שיבטל בהכרח כפי' התוס' דמיירי בלא עירב האב דאלו עירב האב גם הבן מצי לאיערובי והותר הטלטול ממ"נ אם יחי' האב א"כ סוף העירוב להתקיים ואם ימות המוריש בשבת ועירובו של אב אין סופו להתקיים א"כ עירוב של הבן קונה דהרי הירושה עבידי דאת' בשבת זו: ולפי"ז ממילא אפי' בלא עירב האב ל"ש לומר דמיד שנכנס היורש לדור בבית המוריש בטל העירוב דז"א דכלהו חזו לאיערובי מאתמול שהרי הי' בידם שיערבו האב והבן שנים כאחד ובכה"ג מהני כמ"ש התוס' פ' הדר (ס"ו.) ד"ה ואי כו' אכתי מערבין קרינן בי' דכיון דאם הי' אתמול מתרצה הי' יכולין לערב עיי"ש ודו"ק: (ג) ובפ' הדר (ע"א.) גר שמת מבעוד יום והחזיק ישראל בנכסי' משתחשך אוסר כיון דהי' לו להחזיק מבעוד יום ומקשה הגמ' אמאי אוסר נבטל ומשני מאי אוסר עד שיבטל והקשו הקדמונים מה בין זה ליורש דס"ל דבי שמואל דאין מבטלין ואפי' למ"ד מבטלין הא טעמא קאמר דכרעא דאבוהו הוא. תו הקשו דהא האי רשותא דמבטל עכשיו אין לו כח לבטל אתמול דהוא החזיק משתחשך א"כ נימא דהוי כשני בתים בשני צדי רה"ר דאין מבטלין כדאי' בפ' הדר (ס"ז.) והא דיורש מבטל ה"ט משום דברא כרעא דאבוהו הוא כמ"ש התוס' שם (ע') ד"ה אבל כו' ע"ש. והנה מ"ש בגמ' גר שמת מבעוד יום והחזיק ישראל בנכסי' משתחשך אוסר כיון דהי' לו להחזיק מבעוד יום אינו מובן כלל והדבר צריך התבוננות מה טעם הוא לומר הואיל והי' יכול להחזיק בעוד יום להכי אוסר. ושם בגמ' גר שמת משחשיכה והחזיק אחר בנכסיו אינו אוסר וכ' הט"ז או"ח (סי' שע"א) וכן הוא מפורש בהג"א דמיירי שהגר עירב עמהם אבל בלא עירב אוסר המחזיק עי"ש. אכן הריטב"א בחי' אנהיר לן הא מלתא דאפי' לא עירב הגר עמהם אין המחזיק אוסר דהגר שמת ואין לו יורשין הוי כאלו ביטל רשותו לכל אנשי החצר דהרי כלהו חזו לאחזוקי בנכסים עיי"ש. ודבר זה קלורין לעינים. ובמס' נדרים (ל"ד:) היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש כו'. ושם ברא"ש פי' בשם הר"י שהככר היתה רחוקה ממנו ואין אדם סמוך לה שיכול לזכו' אלא הוא כו' דחל עלי' ההקדש