מהרא"ש קצח

פחות. והשבתי מה זו שאלה הא באמת כ' הש"ך שם (סק"ד) ד"ה שאין ביד א' שלש ע"ש פי' וכיון שאינו דבר חשוב כו' אבל ודאי אם רוצה לטלו קודם אף שהוא פחות מג' ע"ג הרשות בידו. אמנם לענ"ד נראה דלשון המחבר מדוקדק ודבר זה ממקומו מוכרע מהא דאי' בפ"ק דב"מ (ז.) תני ר"ח כו' זה נוטל עד מקום שידו מגעת כו' אלא מתני' דקתני דפלגו מהדדי ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היכ' משכחת לה אמר ר"פ דתפיסי בכרכשתא אמר רב משרשיא ש"מ האי סודרא כיון דתפיס בי' שלש על שלש קרינין בי' ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי וקני ופרש"י ש"מ מדקתני עד מקום שידו מגעת קנ' לו כו' והקשיתי לפימ"ש התוס' שם (ח) ד"ה או כו' ואע"ג דכמו שהם שניהם תפוסין לא קני מקרי מוחזק כו' ע"ש א"כ ליכא למשמע דבסודר קני דכמאן דפסיק דמי דלמא קנין לא הוי מיהא מקרי מוחזק ולהכי נוטל עד מקום שידו מגעת והנכון בעיני לתרץ עפ"י מ"ש התוס' ב"מ (קג.) ד"ה פרדיס' כו' דמוחזק לא הוי רק היכי שיכול לשומטה מיד הבעלים ע"ש ולפי"ז א"ש דע"כ ש"מ דקני דכמאן דפסיק דמי דאי לאו כמאן דפסיק א"כ אינו יכול לשומטה ומוחזק נמי לא הוי וכיון דע"כ אמרינין כמאן דפסיק דמי ממילא חשיב קנין. אכן קשה לי בזה במ"ש רש"י ודוקא נקט שלש ע"ש דכלי בעי כו' כדאשכחן גבי טומאה ולפימ"ש התוס' מס' זבחים (צה.) ד"ה ל"ש דטלית ובגד שאני שהם כלי וכשנקרעו אזיל שם כלי מינייהו ע"ש א"כ מה מהני בסודר לקנות משום דכמאן דפסיק דמי הא אם פסיק בטל שם כלי מיני' ויתכן בעיני עפ"י מ"ש התוס' בכ"ד דאפי' בבאו מבגד גדול מהני עכ"פ אם מיחדו ולפי"ז בסודר ע"מ לקנות ולהקנות דכיון דתפיס בי' אי אמרינין כמאן דפסיק דמי שפיר מהני לקנות דהרי מה דתפיס בי' ע"מ לקנות ולהקנות מחשיבו לכלי ואין לך יחוד גדול מזה. מיהא לפי"ז קשה לשי' הקדמונים דס"ל דאפי' בפחות משע"ש מהני יחוד כש"ס זבחים (צ"ד.) מטלית פחותה משלש ע"ש כו' ובר"ש מס' כלים (פכ"ח מ"ח) א"כ בסודר אמאי בעי דוקא דתפיס שע"ש ונ"ל עפ"י מ"ש התוס' זבחים שם דגבי חטאת קרוי בגד כיון שאינו מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא ועיין תוס' מס' סוכה (ט"ז.) ד"ה דלא כו' דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ועיין בר"מ מס' כלים (פכ"ג) בד"א כו' אבל בקוצץ בכונה כו' ע"ש א"כ מבואר החילוק בשלמא היכי דמקצע א"כ אינו מחוסר מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בכה"ג מהני היחוד לשי' התוס' והראב"ד אפי' בפחות משע"ש משא"כ בסודר דמחובר ומחוסר מעשה הפסק לא מהני היחוד מיהא בשלש ע"ש דכמאן דפסיק דמי א"כ אינו מחוסר מעשה שפיר מהני היחוד אף שבא מבגד גדול וכיון דתפיס בשע"ש ע"מ לקנות ולהקנות אין לך מחשבה גדולה יותר מזה וכנ"ל וזה נכון לשי' הב"י אולם לשי' הש"ך דבמציאה הרשות בידו שיטול אפי' בפחות משל' ע"ש נוטל מה שבידו א"כ ע"ד דאמרינין כמאן דפסיק דמי א"כ קשה דגם לגבי קנין סודר נימא דמחשיבו לכלי א"ו דפחות משע"ש לא חשיב אחיזה כרמב"ם ה' כלים (פכ"ג ה"ג) ע"ש וממילא לא אמרינין כמאן דפסיק ותו אינו יכול לשומטה ושוב לא הוי מוחזק ודו"ק: סי' עח ב"ה. שוי"ר להרבני הנגיד וכו': אשר שאלני באחד שנדר ליתן לבהמ"ד שמתפלל בו מור' שעות ובידו מילא את דבריו והביא המור' שעות לבהמ"ד ונתנו להמשמש ותלאו על הכותל וביום שלאחריו מצא את המ"ש מוטל בחוץ במקום בוז ועכשיו הוא רוצ' לשאול על נדרו: תשובה לענ"ד הדין עמו ויכול לשאול על נדרו ואף דבמס' נדרים (נ"ט.) משני בתרומ' ביד כהן עסקינן דלא מצי מיתשל עלה ופרש"י והרשב"א והר"ן דהישראל לא מצי מיתשל כיון דזכ' בה הכהן ומז' הוליד הרשב"א ז"ל דה"ה בהקדש שבא ליד גזבר לא מצי מיתשל וע' ש"ע יו"ד סי' (רנח) יש לחלק לפימ"ש הש"ך בחו"מ סי' (רנה) בטעמא דהא מלתא דכיון שמסרו לגזבר דל אמיר' מהכא לא יהא כח הדיוט חמיר מכח הקדש דהא בהדיוט גופא כשהקניהו במשיכ' תו לא מהני שאל' וא"כ בהקדש נמי כיון שמסרו ליד הגזבר הרי קנהו ההקדש במשיכ' כו' היכי דקנהו ההקדש בקנין חליפין או שאר קנינים תו לא מהני שאל' דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט ע"ש. וזה נכון היכי שנתנו ליד הגזבר וע"ד כן נתנו לו שיזכ' בהחפץ או במעות לצדק' לעניים אבל בנידן שאלתינו שהביאו לבית המדרש ותלאו ע"ג הכותל ממ"נ לא זכו בו האנשים המתפללים שם דאי נידון ככפר ודין הבית המדרש כשל שותפין וכש"ס יומא (יב:) א"כ ל"ש קנין בזה דקי"ל חצר השותפין אין קונין זה מזה וכש"ס ב"ב (פ"ד:) ע"ש וע' תוס' פ"ק דקדושין (ח:) ד"ה אם כו' ובש"ע חו"מ סי' (ר"ס) ואם נידון ככרכים ואין בעליו ניכרין א"כ הוי כשל הפקר ופשיט' דלא זכו בקנין הזה כלל: (ב) ועוד נראה לפימ"ש התוס' מס' ב"ב (ע"ט) ד"ה ואין מועלין במה שבתוכ' דלא אמרינן שיקנ' חצר ההקדש כמו שקנ' חצר ההדיוט דחצר משום יד איתרבאי ואין יד להקדש וכ"כ התוס' מס' מעיל' (יג.) ובמג"א סי' (קנ"ד) הביא בשם