מהרא"ש קצה

בזה הקדמונים הרמב"ן והרשב"ם ס"ל ה"ט דכ"ע ידעו דאונס הוא מיהא אם נתברר שלא הי' אונס ודובר שקרים הוא או שתלה המודעה במידי דלאו אונס הוא לא מהני המודעה ועיין רשב"ם מס' ב"ב (מ) והר"י והרשב"א והרא"ש ס"ל דאף אם נודע ששקר ענה מהני המודעה. אמנם שי' הרשב"ם צריך ביאור כיון דהאיש אינו מוציא אלא לרצונו וכיון דחזינין שמסר מודעה הרי אנן סהדי שהוא מגרש בע"כ שלא לרצונו ומה לן אם תלה המודעה במידי דלאו אונס הוא או אפי' בשקר גמור יהי' מאיזה טעם שיהי' לרצונו בעינין וליכא וכ"כ הר"ן ז"ל במס' ב"ב לענין מתנה דאפי' אם באמת לא הי' אנוס מ"מ כיון דמסר מודעה ביטל המתנה דאין לנו אלא דעת הנותן ואם הוא אינו רוצ' להקנות בכל לבו לא קנה המקבל והנלענ"ד בזה דהנה אי מהני ביטול הגט על להבא נחלקו הקדמונים דהרמב"ן ס"ל דלא מהני ביטול על העתיד והרשב"א כ' דמהני ולפי שי' הרשב"א דמהני ביטול להבא ודאי יתכן דמהני מודעה אף אם נתברר שלא הי' שום אונס כלל כיון דאמר לפני העדים שהוא אנוס והוא מוכרח ליתן הגט שלא מרצונו והוא מבטל כל הביטולין שיעשה מסתבר דזה לא גרע מהיכי שביטל את הגט על להבא ולא אמר שום טעם לדבריו והרי חזינין שתכלית המודעה לבטל את הגט שיכתבו אח"כ אכן לשי' הרמב"ן דס"ל ביטול להבא לא מהני מוכרחין אנו לומר דעיקר המודעה מהני רק משום דזה עד מוכיח דבשעה שנותן הגט שלא ברצון נתנו מיהא היכי דביטל כל מודעי דנפיק מגו מודע' נהי דמסר מודעה על הביטולין שיבטל מ"מ מאן מוכח דתפיש לשון ראשון ואזלינין בתר מודעה ניזל בתר השתא דביטל את הכל והגם דמסר מודעה על כל הביטולין יש לומר דגם זה ביטל השתא בשעת נתינת הגט ושכן הוא באמת שי' התוס'. ושי' הנמ"י צל"ע כיון דליכא הוכחה לקיים דבריו הראשונים במה שמסר מודעה נימא דאזלינין בתר בסוף שמבטל כל המודעות ואפי' הי' בלבו לבטל הגט מ"מ דברים שבלב לא הוי דברים ואף דבמס' נדרים (כח.) אמרינין דגבי אונסין שאני הא כ' הר"ן ז"ל שם דאף לגבי אונסין היכי דסותר למה שמוציא בשפתיו דברים שבלב לא הוי דברים והנ"ל בזה עפ"י מה דקי"ל בכ"ד מן הסתם כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה וכש"ס כתובות (עב:) לענין קידשה על תנאי דאמרינין אתנאי קמא סמיך ועיין ב"ש אה"ע סי' (כ"ט ס"ק כא) ועיין ש"ס נדרים (סג:) ובר"ן שם וע"ש בחוה"מ סי' (רכ"א) בסמ"ע שם ובש"ך חו"מ סי' (של"ג ס"ק מ"ד) וכ' התוס' נדרים א ד"ה במוכס כו' וי"ל דהתם אנן סהדי שדעתו לכך וכיון דאנן סהדי הרי כאלו פי' בהדיא ולא הוי דברים שבלב ועפי"ז שי' הנמ"י מבואר היטב דכיון דמסר מודעה על כל הביטולין שיבטל אמרינין דודאי על דעתו הראשונה הוא עושה ואנן סהדי דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ולא הוי דברים שבלב וכבר ביאר זאת בתשו' מוהרי"ט דרק דברים שבלבו לא הוי דברים אבל דברים שבלבו ושבלב כל אדם הוי דברים: (ב) איברא דבהאי כללא דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה איכא לעיוני מהא דאי' במס' מנחות (טז.) אמר רב מחלוקת שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה אבל אם נתן את הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה ד"ה כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין הוא מחלוקת וקי"ל כשמואל דלא אמרינין בזה ע"ד הראשונה הוא עושה ועיין ברמב"ם ה' פסה"מ (פט"ז) ובמ"ל שם. ובמס' שבת (צ"א.) אי' דאמרינין כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ולא מצינו שום חולק בדבר ע"ש והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' תמורה (כז.) כיון דאכתי גברא לא איתחזיק באיסורא לא שביק התירא ועביד איסורא ופרש"י דבג' זימני הוי חזקה ע"ש והרשב"א ז"ל בחי' גיטין (ל"ח.) כ' בד"ה והא דתנן כו' דכל שאמר האב שחררו אומדין אותו כו' דאחזוקי אינשי בעוברין על עשה לא מחזיקינין ע"ש ולפי"ז בפיגל אפי' פיגל בראשונה ובשני' ובשלישית כגי' רש"י במס' זבחים (מ"ג.) מ"מ לא תקשה דנימא על דעתו הראשונה הוא עושה חדא כמו דמשני הש"ס שם משום דפיגל בשני' ובשלישית הרי דמן הסתם לא עשה ע"ד הראשונה ותו דע"כ לא איבעיא במס' תמור' שם בג' זימני אלא משום דהוי בדיבור אחד אבל לענין דנימ' מן הסתם עשה אח"כ ע"ד הראשונ' אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינין ולא שביק התירא ועביד איסורא ואף דבמ' שבת לענין הוצאה אמרינין ע"ד הראשונה עושה ש"ה דמה דמחשבו לשיעור זה אינו עצם האיסור והאיסור הוא רק במעשה הוצאה. והנה אנן קי"ל מודעה הי' דברינו נאמנים משום דניתן ליכתב כש"ס כתובות (י"ח:) ופרש"י והרשב"ם משום דמצו' להציל האנוס מיד אונסו ולפי"ז א"ש היטב שי' הרשב"ם דגם בגט בעינין שיהי' אונס ואם נתברר שרק תואנה הוא מבקש לא מהני המודעה דבשלמא אם באמת אנוס הוא א"כ שפיר עביד דמסר מודעה והרי מצו' להצילו בזה אמרינין אנן סהדי דע"ד הראשונה עשה וכל מה שביטל אח"כ כל המודעות וכן מה שנתן את הגט הכל הי' מחמת אונס וע"ד הראשונה עשה שסמך עצמו על המודעה הנעשה כדת של תורה משא"כ אם נתברר דלא הי' אנוס אלא שנתכוין לקלקלה ולעגנ' להוציא ממנה מעות א"כ כי מסר מודעה איסורא