מהרא"ש קצד

מדרבנן שפיר אמרינן דראובן אינו חייב כלום להקונה אבל מדאו' דלא מהני הקנין ממילא חייב ראובן המוכר להחזיר הדמים ואיכא שיעבודא דר' נתן. והנ"ל דאדרבא כיון דבטל המקח שוב נעשו הדמים פקדון וכבר האריך בזה בתשו' מחנה אפרים דגדולי הפוסקים ס"ל דאסור להשתמש בהמעות נמצא דל"ש בזה שום חיוב דאפי' למ"ד משעת משיכה חייב באונסין כבר ביארו הפוסקים היינו שאם נאנס אמרינן דמעיקרא חל החיוב אבל כל זמן שלא נאנסו והפקדון הוא בעין ל"ש חיוב על השומר בזה וממילא ל"ש בזה שיעבודא דר' נתן וגם ל"ש בזה לומר דהקונה מחל להמוכר דזה ודאי אינו דכבר השריש לנו המוהרי"ק בתשו' סי' (צ"ד ענף ג') דאין מחילה אלא בדבר שאינו בעין וע' קצה"ח סי' (רמ"א) אבל היכי דנותן לו המעות במזומן והמה בעין ואם אין הקנין מה"ת ממילא לא מהני מחילה בזה מיהא זהו עצם המועיל שאין בזה שיעבודא דר"נ כיון שאין חלות קנין כלל הוי מעות פקדון והשולח יד מקרי גזלן ובודאי לא יגע בהם ואין כאן שום חיוב על המוכר ול"ש בזה שיעבודא דר"נ ודו"ק: סי' עה ב"ה. תשובה שכתבתי להמעריך מכתב עתי מחזיקי הדת. אשר שאלני במס' חגיגה (יד:) שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל כו' א"ל דשמואל לא שכיח וע"ז הקשה הא שמואל מדרי בתראה הוא לעומת בן זומא שהי' מן התנאים בימי ר' עקיבא ואיך יאמר הקדמון דברי האחרון אשר לא ראה אותו והשיב דשמואל לא שכיח. ידע כבודו שהתוס' ב"ק (יט:) ד"ה רב כו' כ' בזה"ל ונראה דבעיא דלעיל לא היתה אלא אי מתני' איירי בצרורות כי אורחא או ע"י שינוי ותו לא והש"ס הוסיף מדעתו רבנן הוא או סומכוס הוא כו' ע"ש וכ"כ התוס' ביותר ביאור בפ' הגוזל קמא (צט.) ד"ה בשליחא כו' ע"ש ובתוס' מס' נדה (לד:) ד"ה כי כו' ע"ש. ובמס' חגיגה הביאור בגמ' שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכהן גדול ותו לא והש"ס הוסיף לבאר צדדי השאלה מה שיש להסתפק בזה מי חיישינן לדשמואל וכו' והשיב לא חיישינן לדשמואל והכוונה בזה שלא חיישינן שמא נבעלה בהטי' שזה לא שכיח והגמ' הטיב לדבר בלשון צח ונקי שכינוי הכח הזה של הטי' בשם שמואל למען ילמדו התלמידים לדבר בלשון קצרה ונקי ותחת שבן זומא השיב הטי' לא שכיח ולא חיישינן לזה הגמ' מסדרי הש"ס העתיקו בלשון דשמואל לא שכיח. ובמס' כתובות (כב:) קאמר הש"ס משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה כו' וכ' התוס' שם דזה פסוק הוא במשלי וחכמי הגמ' אמרו משום דרב אסי והיינו יען שרב אסי הי' רגיל לומר פסוק זה וה"נ במס' חגיגה יען שמואל הי' רב גוברי' לבעול בהטי' לכן חכמי התלמוד כינו הכח הזה בשם שמואל אבל באמת הכח הזה הי' ידוע מלפנים להתנאים הקדמונים. ובריש מס' יבמות (ג.) מנינא דרישא למעוטי מאי ומנינא דסיפא למעוטי מאי למעוטי דרב ודרב אסי וקשה איך המשנה קדמונית תמעט דברי האמוראים אכן הביאור בזה שהמנין מן המשנה בא למעט הדין של רב ושל רב אסי והגמ' קיצר בלשון ולא רצו להביא הדין ולומר שהמשנה ממעטת צרת איילונית וצרת ממאנת ולכן נקט בקיצור שממעט דרב ודרב אסי וכן מצינו הרבה בגמ' וישפיקו דברי אלה ליודעים ובאים בשער התלמוד. דברי אלה המדבר למען האמת לאמתו שהתורה אמת כתיב בה אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' עו ב"ה. תשובה שכתבתי להרב הגדול החריף ובקי מ' אהרן מו"צ דק' באברקא ז"ל: מכתבו קבלתי ותורף שאלתו שכ' בג"פ שם אבי המגרש מרדכי ואח"כ נודע שקורין אותו מאטיא ומעלתו הכריע דאין בזה עיכוב יפה הורה ובפרט שבמקום הכתיבה והנתינה קורין אותו מרדכי אבל מה שמסר מודעה על הג"פ דא עקא שהרי עכ"פ יש בזה גילוי דעת שלא נתן הג"פ מרצונו ונוסף ע"ז שהמגרש צעק שגזלה מאתו כל רכושו והיא לא השיבה לו רק מעט וההכרח אלצהו לעשות ככה ואמרתי לבאר דין זה בעזה"י: (א) הנה על גוף האונס יש לדון יען שזה רק אונס ממון ותו אטו אנסוהו ליתן ג"פ הלא האונס כבר נעשה שגזלה ממנו את רכושו והבעל מדעתי' דנפשי' ירד עמה לפשר שרוצה ליתן לה ג"פ באופן שהיא תתן לו מקצת הדמי' וכבר הרחיב הדבור בזה בתשו' הריב"ש דבכה"ג לא חשיב אונס ועיין תשו' מוהרי"ק שורש (קלג) ובתשו' דרכי נועם חלק אה' סי' נג) וגם על המודעה יש לדון מטעם דאח"כ מבטל כל מודעי דנפיק מגו מודעה ואף דכ' הנמ"י בפ' חזקת דאם מסר מודעה על כל הביטולים שיבטל בכה"ג אין כל הביטולין כלום לפי שכבר מסר מודעה על כל הביטולין שיבטל מ"מ עומד לנגד זה שי' התוס' ב"ב (מח.) ד"ה אמר כו' ואפי' אמר בשעת מודעה כל מה שאבטל לא יהא בטל אינו כלום וכן הוא הכרעת הב"י מ"מ בנ"ד יש להעיר דהנה אנן קי"ל דבגט לא בעינין שיכתוב במודעה והכרנו באונסו ונחלקו