מהרא"ש קצא

בני האדם לראותן וזה הוי כאבורנקי שנעשה הגן לטיול והוסיפו בגן הזה קיבוץ חיות שונות כדי לשמח לב אנשים הבאים שמה להתענג בהם, ומ"ש שאין אדם דר עם נחש ז"א החיות המה מוסגרים בכלוב ואין ביכולתם להזיק וממילא אינם מבטלין הדירה הנעשה שמה ודו"ק: סי' ס"ט שוי"ר להאברך החריף וכו': מכתבו עם ח"ת קבלתי ואשר אמר עם הספר להקשות בפ' הזורק (ע"ז:) גבי עובדא דש"מ דא"ל לקנינהו ניהלה להאי דוכתא דיתב בה גיטא כו' והקשו התוס' הא רבא ס"ל דבמתנה מבעלה אין הבעל אוכל פירות ותירצו דמיירי בשאלה והקשה לשי' הרא"ש דס"ל דטבעת שאולה אי יהיב לי' ע"ד שיקדש אשה אפי' אמר בהדי' בתורת שאלה אנן סהדי דאי לא מהני בשאלה יהי' במתנה א"כ ה"נ שהרי הבעל רצה לפוטרה מיבום נימא דאומדנא הוא דאי לא מהני שאלה יהי' במתנה. יפה הקשה ונ"ל לתרץ עפ"י מ"ש התוס' כתובות (נ"ה:) ד"ה לחלק בין אומדנא להחזיק ובין אומדנא להוציא ע"ש וכ' התוס' במס' ב"מ (ק"ג.) ד"ה פרדיס' כו' שהשואל אף דסופו להחזיר מקרי מוחזק במטלטלין אבל בקרקע דאינו יכול לשומטה לא הוי מוחזק הואיל וסופו להחזיר. ולפי"ז א"ש דהרא"ש לא קאמר אלא במטלטלין דהוי אומדנא להחזיק מה שביד השואל אבל בקרקע בשאלה לא הוי מוחזק ואי נימא דגמיר ויהיב במתנה הוי אומדנא להוציא. ועוד י"ל דאולי באמת ס"ל דקנין אסור בשבת אפי' בש"מ והוי אומדנא להיפך שלא רצה להקנות בשבת. והנה הביא ק' הרשב"א ז"ל אמאי לא נתן לה הגט ואי דהוי רה"ר מפסיק הי' לו ליתן ע"י שליח להולכה ותי' כמ"ש התוס' דהגט הוי מוקצה ולפי"ז הקשה אמאי לא שויתי' שליח לקבלה שיקבל את הגט והבעל ישאיל לאותו השליח החצר כמו שעשה לאשתו כן יעשה לשליח וכבר קדמו רבנן בזה ולענ"ד לק"מ דודאי אליבא דאמת דקי"ל גיטה וחצרה באין כאחד מהני ממילא בשליח לקבלה ג"כ מהני כמו באשתו אכן טרם ידע רבא מהך סברא דגיטה וחצרה באין כאחד א"כ מוכרחין אנו לומר להקנות ראשונה המקום להשליח ואח"כ יזכה ע"י חצרו את הגט וזה הוי חצרה הבאה לאחר מכאן כמ"ש התוס' גיטין (כ"ד.) ד"ה חצרה כו' שנותנו הבעל בחצר של עצמו ומכרו לאחרים והיא קנאתו מאותו אחר וה"נ רגע טרם שיזכה בגט דין השליח הוא כאיש אחר וכאלו מכרו לאחרים ואח"כ בעת הקנין שזוכה בגט עומד השליח במקום האשה והוי כאלו קנתה מאותו אחר וזה לא מהני. ובהיותי בזה נ"ל גם אליבא דהלכתא לא מהני בכה"ג דהנה הרשב"א ז"ל בחי' שם כ' ומיהא בעיקר המעשה איכא תימא והא תנן הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה ה"ז מגורשת וביתה הא קניא לי' לאכילת פירות ואפ"ה מתגרשת כו' ע"ש והנ"ל עפ"י מ"ש הש"ך בחו"מ סי' (קצ"ח) דאין החצר קונה אלא כשהשכיר מתחילה אבל שניהם כאחד לא והקצ"ח שם כ' שכן מבואר בס' א"ז ושכן כ' בהג"א ע"ש ולפי" א"ש דבמשנה דתנן חצרה דהוי מקודם חצרה והגוף הי' של האשה ואין לבעל אלא פירות ונגד זכות הפירות שיש לבעל מכח אשתו שפיר אמרינין גיטה וחצרה באין כאחד דמיד שמתגרשת שוב אין לבעל זכות בפירות משא"כ בחצר של הבעל אי אפשר לומר גיטה וחצרה באין כאחד כמ"ש הש"ך ואין לזה תקנה רק דנימא דמקודם יחול הקנין על החצר שיהי' שאול להאשה ואח"כ תזכה האשה בגט ע"י החצר השאול לה וע"ז שפיר הקשה מה שקנתה אשה קנתה בעלה כיון דכל עיקר אין זכות להאשה רק קנין פירות דשאלה לא הוי קנין הגוף רק קנין פירות ובשאלה הפירות להבעל א"כ אין לאשה שום זכות בחצר טרם שזכתה בגט ובכה"ג דלא הי' להזוכה שום זכות בהחצר לא מצי לזכות במה שבתוכו דבזה לא אמרינין גיטה וחצרה באין כאחד כמ"ש הש"ך כנ"ל וע"ז חדית לן רבא כיון דמה שיש לבעל הפירות הוי רק מכח שהיא אשתו והחצר שאול לאשתו בכה"ג ש"א גיטה וחצרה באין כאחד. והא תינח כשהשאיל להאשה דאפשר לומר דבראשונה חל הקנין שאלה ואעפי"כ לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דיש לבעל פירות בנכסי אשתו הוי כבא מכח ומרשות הבעל לרשות האשה כמ"ש התוס' שם אכן אם ישאיל החצר להשליח ממ"נ אינה מתגרשת דגיטה וחצר' בפ"א ל"מ כמ"ש הש"ך כנ"ל ואי נימא דחל קנין השאל' בראשונה א"כ יד הבעל מסולק מן החצר ושוב לא מהני מה שיהי' השואל שליח לקבלה דהוי חצרה הבאה לאחר מכאן. ולפי"ז נראה בעיני דלא הי' אפשר במתנה דאדרבא כיון דרבא ס"ל במתנה מבעלה אין לבעלה פירות וכיון דבכה"ג לא אמרינין גיטה וחצרה באין כאחד כמ"ש הש"ך כנ"ל א"כ לא מהני רק שיהי' חל הקנין של המתנה בראשונה וכיון דאין לבעל פירות א"כ יד הבעל מסולקת מכל ושוב כשתזכה בגט אינה מתגרשת בו דהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דלא בא לרשותה מכח זכות הבעל ולכן לא הי' אפשר רק בשאלה דבזה אמרינין דזכתה האשה בגוף הקרקע בחצר בתורת שאלה ואח"כ היא זוכה בגט וזה מהני דהוי ממש כדין חצרה דתנן במשנה דמהני דבכה"ג דיש לבעל פירות והגוף שלה שפיר אמרינין גיטה וחצרה באין כאחד כיון דהגוף מחצר קנוי לה מקודם וזכות הפירות לבעל הוא רק מכח שהיא אשתו וכיון דיש לבעל