מהרא"ש קצ

המזבח להאהיל ע"ג הקבר ואי משום סוף טומאה לצאת הא ר' יוסי לא ס"ל סוף טומאה לצאת כדאי' בפ' העור והרוטב (קכ"ה.) דר' יוסי ס"ל טומאה בבית טהור משום שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה ע"ש. והנ"ל בזה עפ"י מה שפירש"י שם דאפי' רבנן דס"ל סוף טומאה לצאת מיהא זה רק מדרבנן ותמוה לרבים דבמס' ביצה (ל"ז.) גבי המת בבית מוכח בגמ' שם דהוי מה"ת ע"ש. ולענ"ד לק"מ דשאני התם גבי המת בבית דמיירי במת שלם דמ"ע לקברו וחוב על הקרובים במ"ע כי קבור תקברנו א"כ ע"כ סוף הטומאה לצאת אכן בפ' העור והרוטב דמיירי בכזית מן המת כמ"ש התוס' שם ד"ה יכול כו' ע"ש דאינו מחויב לקברו כמ"ש המ"ל בה' אבל (פי"ד) ע"ש שהביא הירושלמי תקברנו אינו נעשה מת מצוה עד שיהי' ראשו ורובו ע"ש וכן מצינו במס' נזיר יגלחנו כו' (מ"ב.) ושם (מ"ד.) לאביו כו' ע"ש, ובזה י"ל כשי' רש"י ז"ל דאפי' לרבנן דס"ל סוף טומאה לצאת זה רק מדרבנן כיון דמה"ת אינו מחויב להוציאו אמנם זה רק בטומאת כזית מן המת בבית בעלמא אבל בכזית מן המת הנמצא בעזרה דאית בו מ"ע וישלחו ואפי' למ"ד כלי חרס טמא לא בעי שילוח לפי שאין לו טהרה במקוה במת כ"ע מודו דבעי שילוח הואיל ויש במינו טהרה כמ"ש התוס' פ' המפלת (כ"ח:) ד"ה פרט ע"ש וקי"ל כר' עקיבא דכל מקום שחייב על זדונו כרת מוציאין אותו משם כש"ס עירובין (ק"ד:) א"כ כזית מן המת הוי כמת שלם דע"כ סוף הטומאה לצאת מה"ת ואפי' לר' יוסי דס"ל טומאה בבית טהור ולא סוף טומאה לצאת זה רק בטומאה בבית דיכול להוציאו לחצאין אבל בטומאה בעזרה ע"כ סוף הטומאה לצאת דאינו יכול להוציאו לחצאין דאסור להשהות את הטומאה בעזרה. אך אי נימא דס"ל כר' יהודה שהויי טומאה עדיף ונוח לשהות את הטומאה ושלא להרבות בטומאה כש"ס עירובין שם א"כ שפיר יכול להוציאו לחצאין והכי עדיף טפי דאם יוציאו שלם אפי' אם יוציא בפשוטי כלי עץ יהי' הכהן המוציא טמא בטומאת המת ע"י טומאת משא ואם יוציאו לחצאין לא יהי' בזה טומאת גברא אכן זה נכון בכזית מן המת דפחות מכזית בשר המת אינו מטמא במשא אבל בגלגולת ל"ש לומר שיכול להוציאו לחצאין כיון דאסור להשהות את הטומאה ובזה ל"ש לומר דעדיף להשהות הטומאה ולא להרבות דז"א דהרי עצם כשעורה מטמא במגע ומשא א"כ אפי' יוציאו לחצאין נטמא הכהן המוציאו בטומאת משא וע"כ דמחויב להוציאו שלם בפעם אחת ולא לשהות את הטומאה וא"כ ע"כ סוף הטומאה לצאת. אך ז"א דאכתי י"ל דעדיף טפי להוציאו לחצאין דאם יוציאו שלם ירבה בטומאה ע"י טומא' אהל ומפיש בטומאה דהגלגולת כשהוא שלם מטמא באהל וכנ"ל ואם יוציאו לחצאין אינו מטמא בטומאת אהל אך ז"א דאם יוציאו לחצאין א"כ הרי מרבה בטומאת הלוכו שנטמא גופו בפעם הראשון שהוציא וחוזר והולך להוציא הנשאר ואפושי טומאה בטומאת גברי חמיר מאפושי טומאה בכלים כש"ס מס' נגעים (פי"ד מ"ט) ובירושלמי סוף מס' עירובין ע"ש מיהא אכתי י"ל דבידו להוציא לחצאין בפעם אחת ולא ירבה לא בטומאת הגוף בהילוכו ולא בטומאת אוהל ונוח להשהות ולא להרבות אכן זה נכון אי אמרינין אין מאהיל וחוזר ומאהיל אבל ר' יוסי דס"ל יש מאהיל וחוזר ומאהיל כש"ס חולין (קכ"ה:) וכן מבואר בתוספתא הובא בר"ש מס' אהלות (פ"ג מ"א) דטומאה חלוקה האוהל מצרפן וכסת"מ במס' אהלו' שם ע"ש א"כ אפי' יוציאו לחצאין אפ"ה כיון שהוציאו בפעם אחת היא מטמא באוהל וא"כ עדיף טפי להוציאו שלם שלא להשהות את הטומאה בעזרה וא"כ אפי' לר' יוסי ע"כ סוף הטומאה לצאת מן העזרה מה"ת הוא ושפיר קאמר הירושלמי דר' יוסי דס"ל מעברין מפני הטומאה שכן מצינו בחזקי' מ"י שעיבר מפני הטומאה שנא' כי מרבית העם כו' אתי' כר' סימון בר זביד דאמר גלגלתא של ארונה מצאו תחת המזבח ודו"ק: ס' סח ב"ה. בתשו' נוב"ת חלק או"ח סי' (מ"ז) הביא מה שנשאל אי בדיר בעינין דירת שומר ומה דינו של טיהר גארטען וע"ז השיב שלא מצא בשום אחד מהפוסקים הראשונים שהזכיר בדיר וסהר דבעינן שידור שם שומר רק בדברי רבינו יהונתן כו' ומה מועיל דירת השומר כיון שכל עיקר דירת השומר הוא בשביל דירת הבהמות ומ"ש מבורגנין שבשדות שאעפ"י שהשומר דר בתוכו לא מהני כיון שאינו עשוי לדור אלא למשמר ע"ש. ולענ"ד דבריו מופלאים מ"ש שלא מצא שום פוסק שהזכיר בדיר דבעינן שידור שם שומר נעלם ממנו לשעה פרש"י עירובין (יט:) ד"ה דיר כו' שהרועה דר שם בלילה ומה שהק' מ"ש מבורגנין במח"כ אישתמיט ממנו לשעה מ"ש התוס' מס' עירובין (כ"ג.) ד"ה ובלבד כו' ולרש"י כו' לפי שתשמישתן רב יותר כו' ע"ש ולענין הטיהר גארטין שכ' שאין אדם דר עם חיות לפענ"ד נראה להיפך אדרבא הא עדיפא שהרי דיר של בהמות הדיר עשוי לצורך הבהמות ולצרכם נכנס השומר ועי"ז הרפת בקר חייב במזוזה אכן הטיהר גארטען עיקרו לא נעשה לצורך החיות אלא כל תכלית קיבוץ החיות וגידולם שמה הוא רק לתענוג