מהרא"ש קפח

ע"ש אבל כשהיא בכלי חרס המוקף צ"פ דלא מיטמא מחמת אויר הבית ואין אנו דנין אלא מפני המקום ודאי י"ל דכל שמונח טמון בקרקע קרינן בי' והניח במקום טהור ודו"ק: (ג) ובמה דאמרו בגמ' אין הקדש ניצול בצ"פ מבואר הטעם בס' טורי אבן דיליף קודש בק"ו ממי חטאת וזהו מה"ת עוד כ' דטעמא רבה איכא דבעלמא אין חשש שמא יקח החבר אוכלין ומשקין מע"ה דהחבר יודע שאוכלין ומשקין של ע"ה בחזקת הטומאה ואין ע"ה נאמן על הטהרות אבל בקודש דנאמן ע"ה על טהרת הקודש שוב יש חשש שמא יקח החבר יין ושמן לקודש מע"ה והוא לא ידע שניטמא באהל המת בכלי חרס המוקף צ"פ וכלי ע"ה טמא ואינו חוצץ בפני הטומאה וע"ה מחזיק כליו בטהרה לכן אמרו אין מוקף צ"פ חוצץ בקודש. ומה"ט דלא מהני צ"פ שוב לא מהני להציל האוכלין של קודש לחצוץ בפני הטומאה בין בית לעלי' דכל עיקר דכלי חרס חוצץ בארובה שבין הבית לעלי' הוא דמיון דברים אשר הם בכלי חרס מוקף צ"פ כמבואר בפה"מ להרמב"ם במס' אהלות (פ"ה מ"ב) ע"ש ושי' הר"ש דכלי חרס של חבר המוקף צ"פ מציל בכלי שטף והרמב"ם בהט"מ (כ"ג ה"א) כ' דכלי חרס של חבר דינו כשל ע"ה דאינו מציל על כלי שטף במוקף צ"פ ועיין פ' חומר בקודש (כ"ב:). ובהכי ארוחנא ליישב דבר התמוה לרבים בפ' מי שהחשיך (קנ"ז.) ומעשה בימי אביו של ר' צדוק ואבא שאול ב"ב שפקקו את המאור בטפיח וקשרו המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ואינו מובן כיון שסתמו המאור למה הוצרכו למדידה ולהנ"ל א"ש דהא ר' צדוק כהן הי' כתוס' מס' סוכה (כ"ו:) והוא הי' בפני הבית כדאית' בפ' הנזקין (נו) וממילא אביו של ר' צדוק ע"כ הי' בפני הבית ויתכן דמתחילה פקקו המאור להציל אוכלין ומשקין של תרומה דבזה כ"ח חוצץ ואח"כ מדדו לדעת אם יש פותח טפח דאז נטמאו האוכלין והמשקין של קודש דאין כלי חרס המוקף צ"פ אפי' של חבר מציל בכלי שטף וממילא שאינו מציל בין בית לבית על האוכלין ומשקין של קודש ודו"ק: (ד) בתשו' שו"מ מה"ד ח"ב (רי"ט) הק' דבחנוכה הדין דמותר השמן מותר והט"ז הביא סמוכין לזה מגמ' סנהדרין (מ"ז.) דמה דלא חזי לי' לא תפוס לי' בהזמנה וה"ה לרבא במעשה והא במס' מנחות (ס"ו:) אי' טעמא דר' עקיבא דמחייב במעשרות משום שלא נתנו מעות אלא לצורך להם ואנן לא קי"ל הכי כמבואר ברמב"ם ה' תו"מ (פ"ז הי"ב) ע"ש וסיים בצע"ג ולענ"ד לק"מ דשאני חנוכה או מת או סוכה דאין בו קדושה רק מחמת דאיתקצי למצו' ומה דלא חזי לא איתקצי והרי אפי' בקדושת הגוף אין כלי שרת מקדש רק השיעור וכן בקטורת אין בה רק קדושת דמים דצורתו כל השנה ועיין תוס' מס' שבועות (י.) אבל לענין קדושת דמים הנלקח ממעות הקדש כגון בשלשה סאין הנלקח עבור הקרבת העומר נהי דאין צורך העומר אלא עשרון אחד מיהא עכ"פ קדושת דמים חל על כל השלשה סאין שהרי קנו אותם ממעות הקדש ומה"ט גם מותר הקטורת בעי פדיון כדאי' במס' שבועות שם דנהי דאין בה קדושת הגוף עכ"פ לא נפיק מקדושת דמים והא דרע"ק מחייב במעשרות היינו טעמא כדמפרש בגמ' מנחות שם דרע"ק ס"ל נהי דנתנו מעות הקדש וקנו שלשה סאין מיהא כיון דאין צורך עומר אלא עשרון אחד ע"כ לא נתנו המעות רק עבור העשרון הא' הנצרך לעומר והמותר מן העשרון לא קנו כלל ומעיקרא חולין היא ואין זה דומה לקטורת דהתם כל הקטורת שקנו הוא מכלל שיעור שבאה הפקודה עלינו לקנות סממנין במשקל הזה וגם הקטורת חזי לשנה הבאה ע"י פדיון וגם שהרי מתחילה הכל ראוי והי' ביד הכהן שיקח את המותר ויעשה מהן קטורת ומה שלקח לקטורת ביד הכהן לעשות שירים מותר הקטורת אבל העומר הבא מג' סאין הי' לוקחין המנופה ביותר ורק עשרון אחד הוא המובחר ולכן ס"ל לרע"ק שבאמת לא קנו לצורך העומר אלא עשרון המובחר ולא נתנו המעות אלא לצורך להם אבל הת"ק ס"ל שהגזבר קנה כל השלשה סאין לצורך העומר והמעות שנתן היא הדמים עבור כל השלשה סאין נמצא דהמותר מן הג' סאין אע"ג דלא חזי ולא חייל עלייהו קדושת הגוף ולא משום הוקצה למצו' מיהא קדושת הדמים יש בהם ולהכי מירוח הקדש הוא ופטור מן המעשר ודו"ק סי' סז ב"ה. (א) הרמב"ם ה' נזירות (פ"ז ה"ב) כ' ואלו טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן כו' ועל השדרה כו' ועל הגלגולת כו' וכ' הכ"מ ודע שבגמ' נזיר (נ"ב.) איבעיא לן שדרה וגלגולת תנן או דילמא או שדרה או גלגולת ולא איפשטא ויש לתמוה למה רבינו מני להו בתרתי והנ"ל עפ"י מ"ש התוס' שם ד"ה איבעיא כו' וה"ה דאמתני' דאהלות (פ"ב) נמי מבעיא לי' וכן משמע בסמוך דמייתי אמתניתין דאהלות למיפשט בעיין ע"ש ובירושלמי מס' סנהדרין (פ"א ה"ב) אית תניי תני אין מעברין מפני הטומאה ר' יוסי אומר מעברין שכן מצינו בחזקי' שעיבר מפני הטומאה שנא' כי מרבית העם כו' ואתי' כיי דמר ר' סימון בר זביד גלגלתא