מהרא"ש קפו

קדושתו בידי שמים ממילא אמרינין דחל ההפקר מתחילה אם הפקירו מדעתו ומרצונו שיהי' הפקר לישראל ולנכרים מיהא מן הסתם היכי שלא הפקירו אלא שהניח בתורת לקט לעניים אמרינין מן הסתם שרק אדעתא דישראל מפקיר ולא אדעתא דנכרים נמצא דהיכי דלקטינהו נכרי אין זה לא לקט ולא הפקר ולפי"ז שפיר כ' התוס' דהפקר בטעות לא הוי הפקר דכי אמרינין הפקר בטעות חשיב הפקר זה רק היכי דאלו הפקיר בפירוש מדעתו ומרצונו שלא בטעות הוי הפקר ויכול כל אדם לזכו' בו כעני כעשיר בזה אפי' הפקר בטעות נמי הוי הפקר אכן לקט שכחה ופאה העני הזוכה לא בתורת הפקר זכה תדע אלו בא העשיר לזכות בלקט לא זכה בו ואפי' כי שקיל להו יתנהו לעני הנמצא ראשון כש"ס מס' פאה (פ"ד) ועיין ש"ס גיטין י"ב ואפי' היכי שהפקירו הבעלים בפירוש לא הוי הפקר דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ממילא ל"ש לומר הפקר בטעות הוי הפקר ומה"ט נמי גבי פירות שביעית שלקטינהו הנכרי ל"ח כזוכה מהפקר דרחמנא אמרה ואכלו עניי עמך ואלו הפקירו בפירוש גם לנכרים לא קיים המ"ע כמו בלקט ודו"ק: סי' סד ב"ה. ע"ד אשר נשאלתי בשומר שכר שחייב עפ"י התורה בגניבה ואבדה ואמר המפקיד שהוא מוחל לו התשלומין אלא שישבע שהפקדון אינו ברשותו ואח"כ חזר בו המפקיד: תשובה לענ"ד הדין עם השומר שכר דקי"ל מחילה אין צריך קנין כדמוכח בכמה מקומות בש"ס בפ"ק דקדושין (ט"ז) לימא לי' ובתוס' ב"מ (קי"ב.) ד"ה חוזר כו' ובפ"ק דמס' סנהדרין (ו'.) ד"ה צריכה כו' ואף דמבואר במס' סנהדרין (כ"ד) דהיכי דאמר לי' דור לי בחיי ראשך לאחר גמר דין אינו יכול לחזור ושי' הרמב"ם והר"ת שם דדוקא אחר שנשבע אינו יכול לחזור אבל קודם שנשבע יכול לחזור אפי' במחול לך יראה לענ"ד דשאני התם דלא מחל לו תביעת ממון ואדרבא התובע רוצה לגבות החוב אלא שלבו אומר לו להאמין את הנתבע שלא ידור בחיי ראשו לשקר ובודאי יודה על האמת וכאשר התובע רואה שהנתבע רוצה לדור בחיי ראשו חוזר בו ורוצה שישבע שבועת התורה דחמירא לי' ואף שכבר מחל התובע חומר השבועה זה הוי מחילה בטעות שמתחילה נדמה בעיניו שהנתבע הוא איש אמונים ולא ישים אשם נפשו לדור בחיי ראשו לשקר וחשיד אממונא לא חשיד אפי' על שבועה קלה בחיי ראשו מה שאין כן במפקיד אצל שומר שכר והפקדון נגנב או נאבד והמפקיד יש לו זכות ממון כפי משפט התורה שהשומר שכר מחויב לשלם להמפקיד עבור הפקדון והתובע מחל זכות הזה להשומר תו אמרינין דמחילה גמורה בלב שלם מחל לו יען שהמפקיד אינו רוצה שהשומר ישלם לו בגניבתו ואינו רוצה שהשומר יהי' לו הפסד מכיסו אלא שחשדו אולי הפקדון ברשות השומר והוא כיחש בו לכן רצה שישבע השומר שאינו ברשותו ושלא שלח בו יד וכיון דהנתבע קיבל עליו שישבע השבועה שאינו ברשותו וגם לא שלח יד בהפקדון שוב אין המפקיד יכול לחזור ולתבוע התשלומין שמגיע לו כמשפט התורה שהשומר שכר מחויב לשלם אם נגנב או נאבד הפקדון דכיון דמחל לו בתחילה קי"ל מחילה אין צריך קנין ומכ"ש בנידן השאלה שאמר לו מפורש שהוא מוחל לו רק שישבע שבועה שאינו ברשותו וזה מבואר בנ"י פ' זה בורר שם שכ' בשם הרא"ה דלאו דוקא דקאמר לי' מחול לך בהדיא כו' ע"ש ודו"ק: הנלענ"ד כתבתי אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' ס"ה ב"ה. להרב וכו' ע"ד אשר שאל בא' שחוזר מן השידוך שנתקשר מטעם שנודע לו שהכלה שמה כשם אשתו וצד הכלה אומרים שהכלה יש לה שני שמות ורובא קורין אותה בשם אחד שאינו כשם אשת המחו' ומיעוט קורין אותה בשתי השמות ביחד: תשובה לדעתי אין בזה קפידא דכל עיקר חשש כלה וחמותה בשם אחד כתבו הטעם משום כבוד אמו נגעו בזה שבכל עת שיקרא לאשתו בשמה יקרא שם אמו ולפי"ז היכי שהזוג לא ידורו בעיר שדרה אם החתן אין בזה משום כיבוד אם דשלא בפניו מותר לקרוא שם אחרים בשם הנקוב אב ואם כמבואר בש"ע יו"ד סי' (ר"מ) ועוד הרי סמא בידו שיקרא אותה בשם השני בלבד ועוד בשני שמות יחד הוי שינוי משם אמו ובזה שרי אפי' בפני אמו. ועלה ברוחי להביא ראי' לסתור מהא דאי' בתוספתא דמס' קדושין הובא בר"ן פ' האיש מקדש ובש"ע אה"ע סי' (ל"ח) ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון מקודשת דעכ"פ גם יוסף שמו אמנם נ"ל אדרבא מכאן מוכח כמ"ש דקשה לי על לשון התוספתא ונמצא שמו יוסף ושמעון ומדוע לא קאמר ונמצא שמו יוסף שמעון א"ו דכונת התוספתא דמיירי שקורין אותו יוסף לחוד וגם קורין אותו שמעון לחוד וכיון דאיתחזק בתרי שמ' אמרינין דשם יוסף עומד הכן כש"ס גיטין (ל"ד:) אכן היכי דקורין אותו בשתי השמות ביחד זה הוי