מהרא"ש קפה

הקישא למה לי' תיפוק לי' דשביעית הפקר הוא ובירושלמי מס' פאה (פ"ד) קאמר בהפקיר לישראל ולא לנכרים דר' יוחנן אמר הפקר ור"ש ב"ל אמר אינו הפקר והשתא הניחא לרשב"ל י"ל דפירות שביעית לא חשיב הפקר כיון דכתיב ואכלו אביוני עמך ורשב"ל ס"ל דאינו הפקר עד שיהי' הפקר לישראל ולנכרים אבל לר' יוחנן דס"ל הפקר לישראל ולא לנכרים הוי הפקר קשה קרא למיפטר פירות שביעית מן המעשר למה לי תיפוק לי' דהוי הפקר וע' ס' טורי אבן חי' מס' ר"ה (ט"ו.): ולענ"ד י"ל עפ"י מה דאי' במס' מנחות (ס"ג:) העומר הי' בא משלשה סאין ושם במשנ' (ס"ו.) קצרוהו כו' והוציאו ממנו עשרון כו' והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשר דמירוח הקדש פוטר רע"ק וחייב בחלה ובמעשרות לפי שלא ניתנו מעות הקדש אלא לצורך להם לעשרון אבל המותר לא קדיש ע"ש. ולפי"ז א"ש היטב הא דיליף דפירות שביעית פטור מן המעשר מהקישא דחית השדה דאי משום הפקר ה"א דהמותר מצורך העומר אפי' בשביעית חייב במעשר כיון דהנך ג' סאין שבאו לצורך העומר הי' מן המשומר ומעולם לא הי' הפקר ול"מ לשי' הב"י דס"ל אפי' בהדיוט העושה גדר לכרמו חייב במעשר אלא אפי' לשי' המבי"ט ובנו המהרי"ט דס"ל גבי הדיוט אפקעתא דמלכא הוא מיהא גבי עומר דרחמנא אמרה קצירכם שיהי' שלכם והב"ד העמידו שומרים והמה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כי זה צורך גבוה ל"ש לומר בזה אפקעתא דמלכא וכנ"ל נמצא שאין זה הפקר כלל מיהא כיון דיליף מהקישא דומי' דחית השדה ממילא בשביעית גם המותר מצורך העומר אפי' לרע"ק פטור מן המעשר ודו"ק (ה) עוד י"ל עפ"י מה דאי' במס' גיטין (מ"ז.) הלקט והשכחה ופאה של נכרי חייב במעשר אלא אם הפקיר ומסיק התם דמיירי בשל ישראל ולקטינהו נכרי ודקא אמרת הא מפקרי וקיימו נהי דאפקרינהו אדעתא דישראל אדעתא דנכרי מי מפקירו וכ' התוס' ד"ה והא דפליגי ר"י ורשב"ל בהפקיר לישראל ולא לנכרי דר"י אמר דהוי הפקר ה"מ כי שקיל לי' ישראל אבל כי שקיל לי' נכרי הפקר בטעות הוא ע"ש ולפי"ז י"ל דבעי הקישא לפטור פירות שביעית מן המעשר אפי' היכי דשקיל להו נכרי דאי משום הפקר חייב במעשר דזה לא חשיב הפקר דכי אפקרינהו בעלים אדעתא דישראל הפקירו דכתיב ואכלו אביוני עמך אבל אדעתא דנכרי לא הפקירו וחשיב הפקר בטעות ולהכי יליף מהקישא ויתרם תאכל חית השדה מה חי' אוכלת ופטורה אף אדם פטור. אכן גוף הסברא דחדית לן התוס' דהפקר בטעות לא חשיב הפקר כבר התעוררו בזה מהא דאי' במס' כריתות (כד.) אר"כ אר"י שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זוכה בו ופרש"י כל המחזיק זכה בו דהפקר הוא משנגמר דינו והתם ודאי הוי בטעות ואפ"ה כל המחזיק בו זכה וכן למדנו מתורתו של הר"ן ז"ל במס' נדרים (פ"ה.) שכ' שכל שזכה בו קנה מן ההפקר ואעפ"י שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל ע"ש. מבואר מדבריו דאף ששאל על נדרו ועשה טעות בגוף הנדר וחכם עוקר הנדר למפרע אפ"ה אמרינין דכבר זכה מן ההפקר ואפי' לשי' הרשב"א דס"ל דהיכי ששאל על נדרו לא הוי הפקר י"ל ש"ה דמעולם לא איתיאש מיני' הואיל ובידו לאתשולי אבל בלקט שכחה ופאה ודאי איתיאש מיני' והוי הפקר ול"ש כלל בזה הפקר בטעות וכל הפקר מדעת מיאש מיני' כדמוכח גבי תמרי דזיקי במס' ב"מ (כ"א:) ע"ש ועיין תוס' ב"ק (ס"ט.) ד"ה כל כו'. והנ"ל בזה דהנה במה דאמרו בגמ' במס' גיטין הלקט ושכחה ופאה של ישראל ולקטינהו נכרי חייב במעשר ולא אמרינין מפקרי וקיימו משום דכי אפקרינהו אדעתא דישראל מפקרי הקשה המ"ל ה' תרומות (פ"ב ה"ט) נהי דלא הוי הפקר מ"מ פטור מטעם דלקט שכחה ופאה פטורין מן המעשר ע"ש. ותו קשה לי דמשמע דהיכי דאפקרינהו נמי אדעת' דנכרי הוי הפקר וקשה דהא אי' במס' תמורה (כ"ה.) היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים או הפקר הוי שכן זוכים בו עניים ועשירים ואמר אביי מאי תיבעי לך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ופרש"י ודאי דברי הרב קודמין וקב"ה עבדי' לקט ע"ש מבואר מזה דאפי' היכי דהפקיר את הלקט מרצונו מפורש לעניים ולעשירים ולנכרים אפ"ה לא מהני ההפקר והוי לקט. והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' חולין (קל"ד:) לוי זרע בכושר ולא הוי לי' עניים למשקל לקט אתי לקמי' דר"ש א"ל לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ומה"ט אי' בש"ע יו"ד סי' (של"ב) דהיכי דאיכא רוב נכרים א"צ להניח הלקט ולפי"ז י"ל דע"כ לא אמרינין דהפקר אינו חל על הלקט אלא אם אנו דנין אם העשיר זוכה בלקט מחמת שנעשה הפקר בזה פשוט להגמ' דאמרינין דהעשיר מוזהר שלא ללקוט אותו ומוזהר בלאו דלא תלקט לעני ולגר תעזוב דאין זה הפקר אלא לקט דכבר עבדי הקב"ה לקט משא"כ היכי דלקטינהו נכרי ל"ש לומר דכבר נעשה לקט ול"ש בזה לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וקדושתו בידי שמים דאדרבא מעולם לא באה הפקודה להניח לקט שכחה ופאה שסופו שילקטנו הנכרי והמצו' לא באה אלא היכי שיקחנו העני ישראל וכיון דל"ש בזה לומר שכבר