מהרא"ש קפד

אבל לאחר שבאו לארץ חדש אסור אפי' בחוץ לארץ כר"י בר"י מנחות (פ"ד.) ע"ש. ולפי"ז בהא דאמר ר"ש הלכה כבן ננס לא הכריע בהלכה זו אלא בהא דהלחם אינו מעכב הכבשים וזו הלכתא למשיחא ודו"ק: ב) אמנם משנתינו הוא במס' מנחות (פ"ג:) כל הקרבנות באין מארץ ומחוץ לארץ חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן הארץ הא חדא ותו תנן במס' כלים (פ"ו מ"ו) עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות שממנה מביאין ביכורים ועומר ושתי הלחם מה שאין מביאין משאר ארצות הרי דסתם לן הש"ס בסדר קדשים ובסדר טהרות דחדש מותר בחוץ לארץ דממושבותיכם ממעט חוץ לארץ דאי ס"ד חדש בחוץ לארץ דאו' אקרובי נמי מקריבין עומר מחוץ לארץ כש"ס מנחות (פ"ד.) ע"ש. ושארי הפני יהושע בק"א על מס' קדושין כתב לסייע שי' הפוסקים דס"ל חדש אינו נוהג אלא בארץ מדאשכחן סתם משנה כר' ישמעאל דמושבות למעט חוץ לארץ מדתנן שומרי ספיחין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואי כר' עקיבא דס"ל מושבותיכם בכל מושבות משמע וחדש בחוץ לארץ מה"ת א"כ טורח זה למה הא יכולין להביא העומר מחוץ לארץ דאי חדש בחוץ לארץ מה"ת אקרובי נמי מקריבין ע"ש ונפלאת היא בעיני דאישתמיט מיני' לשעה הירושלמי מס' שקלים (פ"ד ה"א) דאיתמר התם מאן תנא שומרי ספיחין ר' ישמעאל דאמר אין עומר בא מסוריא א"ר יוסה ככ"ע לא מצינו בסוריא מביא מספיחין ופי' הק"ע והפ"מ דר' יוסה משני דאתי ככ"ע אפי' כר' עקיבא ואפי' כר"י ב"י דס"ל עומר בא מחוץ לארץ אלא שהוא שנת בצורת ואי אפשר למצוא בסוריא וממקום הרחוק א"א להביא העומר משום דבעינין כרמל להכי מוכרחין להביא מספיחין ע"ש. אכן הך משנה דפ' כל הקרבנות דמפורש שם במשנה דעומר ושתי הלחם אין באין מחוץ לארץ וכן הך משנה דמס' כלים שם מפורש יוצא ארץ ישראל מקודשת שממנה מביאין העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות מוקים להו בירושלמי שם דאתיא רק כר' ישמעאל דס"ל ממושבותיכם למעט חוץ לארץ ומבואר בפ"ק דמס' קדושין (ל"ח.) דר' ישמעאל פליג על ר' אליעזר וס"ל חדש בחוץ לארץ לאו דאו' ודו"ק: (ג) במס' מנחות (פ"ד.) תנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה והק' התוס' ד"ה שומרי ספיחין איך העומר בא מן המשומר הא בעינין מן המשקה לישראל כו' ואין לומר משום דכתיב לדורותיכם דהא יכול להביא מן המופקר ע"ש ולענ"ד י"ל דאין העומר בא מן המופקר דרחמנא אמר קצירכם שיהי' שלכם דמה"ט ממעט בגמ' קציר נכרי כדאי' בפ"ק דמס' ר"ה (י"ג.) עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר מדעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא של נכרי ופרש"י משהגיע להיות ראוי לקציר קרוי קציר וממילא ממעט נמי הפקר כמו בחלה דכתיב עריסותיכם וממעט של נכרי וה"ה של הפקר וע' בס' טורי אבן חי' ר"ה שם אכן מן המשומר דגלי דעתייהו שאינם מפקירין שפיר חשיב קצירכם וזה ראי' ברורה לשי' הב"י דהיכי דעושה גדר לכרמו בשביעית חייב במעשר והמבי"ט ח"א תשו' (י"א ר"א ורי"ז) השיג על הב"י וכ' דאפי' עשה גדר חשיב הפקר דשביעית אפקעתא דמלכא ובתשו' מהרי"ט בראשונות סי' (מ"ג) הוסיף לחזק שי' המבי"ט אבי' והביא ראי' מגמ' מפורשת פ' המפקיד (ל"ט.) נטושים דבע"כ דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה אפקעתא דמלכא והוכיח מזה דאפי' עשה גדר לכרמו וגילה דעתו שאינו מפקיר אפ"ה פטור מן המעשר דהוי הפקר ממילא ע"ש ואני הוספתי ראי' מהא דאי' במכילתא הובא בכ"מ ה' שמיטה (פ"ד הכ"ד) דמן הדין פורצין פרצות בגדר ע"ש. אכן שלא לשבור דברי מרן הב"י הוא המשביר יגעתי ומצאתי כי דבריו נכונים היטב עפ"י מה דאי' במס' כתובות (פו.) לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצו' אמר לא ניחא לי דאיעבד מצו' מאי אמר לי' תנינא בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע מכין אותו כו' וכ' הרמב"ן ז"ל הובא בס' א"ז שם דאפי' למ"ד שיעבודא לאו דאו' מיהא כיון דהמ"ע מוטלת על קרקפתא דגברא לשלם את אשר לוה ומן הדין מכין אותו וכופין אותו לקיים המ"ע להכי אמרינן דטבין לי' עבדין לי' ונחתינין לנכסי' ע"ש וא"כ בשנת השביעית דרחמנא אמרה תשמטנה ונטשתה ורמי רחמנא מ"ע על בני ישראל להפקיר כרמו ושדהו בשנת השמיטה ומבואר ברמב"ם ה' שמיטה דמי שאינו מפקיר שדהו בשביעית עובר על מ"ע ונטשתה ע"ש ולהכי א"ש היטב מה שאמרו בגמ' ונטשתה בעל כרחו הביאור בזה דהב"ד כופין אותו ומן הדין מכין אותו לקיים מ"ע ודטבין לי' עבדין לי' דפורצין פרצות בגדר. אכן לצורך הקרבת העומר דרחמנא אמר קצירכם שיהי' קציר שלכם ולא של הפקר הרי עדיף טפי שיהי' מן המשומר דאע"ג דשביעית אפקעתא דמלכא היינו מדעת הבעלים שהפקודה באה אלינו להפקיר השדה מיהא היכי דגלי דעתו שאינו רוצה להפקיר שפיר חשיב קצירכם ודו"ק: (ד) ובמכילתא הובא ברש"י במס' ר"ה (ט"ו.) שביעית פטור מן המעשר מדכתיב ואכלו אביוני עמך כו' והתעוררו בזה