מהרא"ש קפג

שבא אח"כ. ובפרט שיש קדמונים שהתירו לאונן בת"מ אפי' בחול וכ"ש בשבת כמ"ש המרדכי במס' מ"ק ועיין בב"י יו"ד סי' (שמ"א) ועכ"פ המתיר לחתן אחר החופה בליל שבת קודש בכה"ג כדת הורה ויש עוד להאריך אבל חשתי להשיב להודיע אותו שלא יחוש להלומד לקנתר כי בל"ס גם שכנגדו ידע שיש לכבודו על מי לסמוך והנני דו"ש ומברכו בכט"ס אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' ס"ב עוד להנ"ל: ע"ד אשר שאל אודות הערבון שהלוקח חזר בו והמוכר מת ידע כבודו שיש בזה ספק אולי כהיש חולקין שכ' הרמ"א בסי' (ר"ז סי"א) ואפי' לשי' המחבר אולי לא הותנו שיהיו נמחל הערבון ובתשו' מים חיים כ' דעכשיו מן הסתם הוי כהותנה ודבר זה אינו מוכרע ואף שיש בזה אומדנא דמוכח מדלא תבעו זה עשר שנים אין זה עד מוכיח דלאו כ"ע דינא גמיר' והלוקח סבר שנמחל הערבון אפי' בלא הותנה ושתיקה לאו כמחילה וכבר האריך בזה בתשו' מוהרי"ט לכן לדעתי שכבודו יפשר אותם שהיורשים יחזירו בטוב עכ"פ שליש מן הערבון כדי לפרוש מן ספק איסור גזל ובזה יכבדו היורשים את אביהם. יהי שלום ושלוה בארמנותיו: סי' ס"ג דרוש ליום הנף ט"ז ניסן ב"ה באתי בזה ללמד זכות על בני ישראל במה שאין נזהרין מחשש איסור חדש בחוץ לארץ וחידוש הלכה בענין הקרבת העומר מהרה יבנה בית מקדשינו מקום תפארתינו א"ס: (א) בפ' התכלת (מ"ה:) במשנה הלחם מעכב הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דברי ר' עקיבא אמר ר' שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין הלחם והלחם אינו מעכב הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם אמר ר' שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר וכ' התוס' שם ד"ה קרבו כבשים בלא לחם כו' ואומר ר"ת דה"ט דכתיב כי תבואו אל הארץ ור' עקיבא לטעמי' דכי תבואו לאו דוקא אבל ר"ש כר' ישמעאל דביאה לאחר ישיבה משמע מיהא קשה דא"כ קרבניהם לא יקריבו ונראה לפרש כו' דדרשינין בהדיא ממושבותיכם למעוטי חוץ לארץ ושם בתוס' ד"ה הלכה כר"ש בן ננס תימה הלכתא למשיחא ע"ש וכ' בספר מעין גנים ז"ל ולי נראה לתרץ תמיהתם דהא לעיל פי' התוס' דרע"ק לטעמי' דס"ל כי תבואו לאו דוקא אבל ר"ש כר' ישמעאל ס"ל ולדידי' חדש אינו נוהג בחוץ לארץ ור' אליעזר דס"ל חדש בחוץ לארץ מה"ת ס"ל דמושבות בכל מקום שאתם יושבים משמע אע"ג דכתיב בי' ביאה כי תבואו לאו דוקא כמ"ש התוס' אליבא דר' עקיבא ולפי"ז איכא. נ"מ בזמן הזה בחוץ לארץ במה דאמר ר' שמעון הלכה כבן ננס דס"ל ביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע א"כ חדש אינו נוהג בחוץ לארץ. ולענ"ד במח"כ לא צדקו דבריו ולא הבין כוונת התוס' הוא סבר דמ"ש התוס' ד"ה קרבו כו' דר"ש כר' ישמעאל ס"ל כוונת התוס' על ר"ש שאמר הלכה כדברי בן ננס וזה ודאי אינו ודבריו לא נאמנו דסתם ר"ש היא ר' שמעון בר יוחאי ומבואר בת"כ ובפ"ק דמס' קדושין (ל"ח.) דר"ש בר יוחאי ס"ל חדש בחוץ לארץ מדאו' דמושבותיכם בכל מושבות משמע מבואר מזה דר"ש לא ס"ל כר' ישמעאל דמושבות ממעט חוץ לארץ וס"ל כר' עקיבא דמושבות בכל מושבות משמע. ותו דהתוס' כתבו מיהא קשה דא"כ אף קרבניהם לא יקריבו ומה קושיא הא ר"ש ס"ל דכל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר ואף קרבניהם לא הקריבו. אולם בירורן של דברים דכוונת התוס' דר' שמעון בן ננס דס"ל דבמדבר הקריבו הכבשים בלא לחם ס"ל כר' ישמעאל וע"ז כתבו מיהא קשה דא"כ קרבניהם לא יקריבו וניחא להו שיש לחלק וכתבו לפרש דלחם לא הביאו במדבר משום דדרשינן בהדיא ממושבותיכם למעוטי חוץ לארץ. ואלו אמר ר"ש הלכה כבן ננס מטעמו שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם שפיר הוי שמעינין מזה דר"ש ס"ל להלכה בזה"ז דחדש אינו נוהג בחוץ לארץ ועד מוכיח מדקרבו הכבשים במדבר ע"כ דס"ל כי תבואו לאו דוקא ואפ"ה קרבו הכבשים בלא לחם מוכרח מזה דס"ל ממושבותיכם למעוטי חוץ לארץ אכן כיון דאמר ר' שמעון הלכה כבן ננס ולא מטעמי' שכל האמור בת"כ אין קרב במדבר ע"כ היינו טעמי' משום דס"ל כי תבואו דוקא ולהכי אפי' הקרבנות לא היו קריבין אין מזה שום הכרע אי ס"ל מושבותיכם ממעט חוץ לארץ או דס"ל מושבותיכם בכל מושבות משמע תדע דהא ר"ש בן יוחאי ס"ל שכל האמור בת"כ אין קרב במדבר ע"כ ס"ל כי תבואו דוקא ואפ"ה ס"ל חדש בחוץ לארץ דאו' דמושבותיכם בכל מקום שאתם יושבין משמע לי' והא דכתיב וכי תבואו אינו ממעט חוץ לארץ אלא זמן ביאה הוא לומר שלא נתחייבו בעומר אלא לאחר שבאו לארץ