מהרא"ש קפא

קיים ממ"נ אי בקנין כסף או בשטר אמרי' כיון דראה וידע ושתק ולא החזירו לבעלים ואי דהקנין הי' בחזקה דהיינו שהעבד התיר לו מנעלו או שהרחיצו כדאי' בפ"ק דמס' קדושין (כ"ב:) א"כ פשיט' דהקנין קיים דהיכי דראה או שעכ"פ הי' יכול להבחינו או לשאול עלי' והוא משתמש במקח לכ"ע אינו יכול לחזור בו: ולפי"ז קשה דהרי מבואר במס' ב"ב בנמצא לסטים מזוין אומר לו הש"ל. והנ"ל בהא דקי"ל דהיכי דאישתמש במקח לאחר שראה המום אינו יכול לחזור כבר כ' הטעם דחזקה שסבר וקיבל דאלו לא מחל א"כ בטל המקח ולא הי' רשאי להשתמש במקח בדבר שאינו שלו דחשיב גזלן והיכי דהמקח בטל נעשה החפץ פקדון אצל הקונה ואם משתמש בו הוי שולח יד וזה ל"ש אלא היכי דהבעלים מקפידין שלא ישתמש איש זר בחפץ שלו אבל בעבד דמבואר במס' ב"ק (צ"ז.) דהתוקף עבדו של חברו ועשה בו מלאכה פטור דניחא לי' דלא לסתרי' עבדי' ע"ש א"כ שפיר י"ל דכל היכי דלא נתן מעות לא בעי לעיוני כמ"ש התוס' כתובות בשם הר"א לתרץ פרש"י. ועפי"ז מקום אתי לומר דלענין קנין חזקת הרבנות אפי' היכי דכבר השתמש בכתר הרבנות ל"ש לומר דכיון דאישתמש במקחו אינו חוזר כיון דהכא לא עשה עולה לרעהו ולא חטא בזה לה' במה שהתנהג ברבנות משך זמן מה: (ד) אכן כבר כתבתי שבעיירות הקטנות שכיחי מחלוקת ואעפי"כ הרב נכנס לספק הזה ל"ש בזה לומר אדעתא דהכי לא נתן הכ"י להרבנית ואם הרב לא רצה רק שיהי' בהסכמת כל אנשי העיר הי' צריך להתנות תנאי מפורש וחילי דידי מהא שכ' הרא"ש בפ' אלו טרפות שי' הרמב"ן דטריפות דסרכא מבטל המקח אע"ג דשכיח לא אמרינן דהוי לי' לאתנוי' והביא ראי' מהא דאי' במס' ב"ב גבי מוכר עבד ונמצא גנב או קביוסטוס הגיעו דכלהו הכי איתניהו אלמא אי לאו דכולהו הכי איתניהו הוי מקח טעות אע"ג דלא אתני לוקח וכ"ש בטריפות דמיעוטא נינהו ושי' הרא"ש דטריפות דסירכא אינו מבטל המקח כיון דטריפות דסירכא שכיח הוי לי' להלוקח לאתנוי ושאני עבד שנמצא גנב או קביוסטוס אי לאו דאמרינן כולהו הכי איתניהו הוי מקח טעות אע"ג דלא אתני הלוקח כיון דהמוכר ידע מום עבדו הי' לו להודיע המום להקונה ואם לא הודיע לא בעי הלוקח לאתנוי' דסומך א"ע שארית ישראל לא יעשו עולה אבל בטריפות בסרכא שהמום הזה אינו ידוע להמוכר בזה י"ל דהלוקח הוי לי' לאתנוי ואם לא התנה ע"כ דנכנס בספק וסבר וקיבל ואין כאן מקח טעות ע"ש ולפי"ז בנ"ד כמו שלא ידע הרב הקונה כן לא ידעה הא' הרבנית שמכרה זכות שלה ומה תדע אשר לא ידע הקונה אם ימצא חן בעיני אנשי העיר ואם לא יקומו מתנגדים עלי' ובכה"ג גם הרא"ש מודה דאין כאן מקח טעות והוי לי' להלוקח לאתנוי' ומדלא אתני ע"כ נכנס בספק הזה וסבר וקיבל ודו"ק: (ה) ובש"ע חו"מ סי' (ס"ו סל"ד) ואם הי' הלוה עני בשעת מכירה בכלל אונאה היא ואין לשטרות אונאה וכ' הש"ך שם (ס"ק קי"ג) דל"ש בזה מקח טעות מטעם דהוי לי' לשאול עלי' ע"ש. ודע שיש להתעורר בזה א"כ למה הוצרך לומר דאין בזה אונאה משום דאין אונאה לשטרות תיפוק לי' כיון דיכול לשאול עלי' זה הוי כיכול להבחינו ולא בחנו ומחל והנ"ל דיכול להבחינו ל"ש אלא היכי שבידו לבחון הדבר ולידע דבר ברור אבל לדעת מצב ומעמד הלוה אי אפשר שידע דבר ברור שאין אדם יודע מטמנותי' של חברו ויש מתרושש ולו הון רב מיהא עכ"פ אם הי' דורש וחוקר לשאול על הלוה אם יש לו רכוש מעט או הרבה עכ"פ הי' יודע אם הלוה בטוח גדול ואם עכ"פ אינו איש אמוד וספק הוא אם שט"ח שלו בטוח הוא וכיון דעניות שכיח הוי לי' להקונה לאתנוי ומדלא אתני אין כאן מקח טעות ובודאי נכנס בספק הזה מיהא זה מהני רק שאין כאן ביטול מקח טעות אכן לענין אונאה גם בזה שייך דין אונאה שידוע כמה נותנין עבור שט"ח של בטוח גדול שיש לו דהבא פריכא וכמה נותנין עבור שט"ח שאינו ידוע לרבים שהיא עשיר ונכנס בס'. ובתשו' הריב"ש סי' (ת"ג) כ' במכר בשר שחוטה שלא נבדקה הבהמה עדיין והתנה המוכר שבין טריפה בין כשרה יפרע הלוקח בדין זה אין דנין דין מקח טעות אבל דין אונאה יש בה מבואר מזה דאף דהיכי דהי' ביד הלוקח להבחינו ולהמתין עד שתבדוק הבהמה ונכנס בספק מיהא גם בזה שייך דין אונאה כמה שוה לקנות בספק וז"ב ונכון בעזה"י ודו"ק: והנה אם כה ואם כה לא אוכל להלום את הפס"ד ודבריהם מרפסין איגרא שכתבו שמעלתו אינו צריך ליתן המעות להרבנות ומיהא הא הרבנית אינה יכולה למכור לאיש אחר החזקה ולדעתי אי אפשר לאחוז החבל בשני ראשין אם הקנין הוא בתקפו וכבודו זכה בחזקת הרבנות מחויב ליתן המעות כפי הכ"י שלו ואם יש בזה ביטול מקח עפ"י אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נתן כ"י ממילא הקנין בטל הוא ויש ביד הא' הרבנית למכור לאיש אחר כרצונה הטוב ומלבד זה אין זה דמיון כלל. לא לשדה שיצא עלי' עסיקין דש"ה דיש בזה טענה על גוף הקנין שמכר שדה גזולה שלא כדין אבל בנידן השאלה שהרבנית