מהרא"ש קפ

הקלקול בחפץ אחר שבא ליד הלוקח בזה אמרינן דבשעה שבא החפץ ליד הקונה נגמר הקנין ואם נולד קלקול בהחפץ אחר שנגמר הקנין אין להקונה שום תביעה על המוכר אבל בארוסה שנולד הריעותא קודם הנשואין בזה שפיר אמרינן שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וה"נ בנידן שאלתינו ידוע הוא שכל חכם ורב הבא לעיר נכנס בספק והנכנס בשלום ידע בנפשי' כי מוכן הוא למלחמה בעת ינחם העם כדרך אנשי העיירות הקטנות במדינתינו דשכיח בהו ריב ומדון מצה ומריבה קנאה ושנאה בין הבעלי בתים וישימו את הרב כמטרה לחץ ואם אולי כבר פשתה המחלוקת טרם שנתן הרב הכ"י להא' הרבנית יש לדון בזה ממ"ש הסמ"ע סי' (רל"ב) דאם הלוקח יכול להבחין ולא עשה הבחינה הוי מחילה לאלתר ומכ"ש היכי דאישתמיש במקח ולא בחן כמ"ש הנה"מ שם והש"ך חו"מ סי' (ס"ו ס"ק ל"ד) כ' לענין הקונה השטר אף היכי דהלוקח טוען שלא ידע שהלוה הוא עני לא חשיב מקח טעות כיון דהוי בידו לשאול על הלוה ואם לא שאל סבר וקיבל ע"ש. והמ"ל ה' מכירה (פט"ו) התעורר ממ"ש הרמב"ם שם ה"ג וכן המוכר כו' ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' לאחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום משמע דאפי' ראה המום ושתק חוזר ומעתה הדברים ק"ו בהי' יכול לבדוק ולא בדק ע"ש ולענ"ד אין דבריו מוכרחין וק"ו פריכא היא דשאני היכי דלא הוי החפץ בידו לראות המום ובשעת הקנין לא היה אפשר להקונה לדעת המום נמצא דהקנין הי' בטעות ונהי דאחר שהי' החפץ ביד הקונה עת וזמן אז נתגלה הקלקול והכיר הלוקח את המום שהי' טרם הקנין וראה ושתק לא נתחייב בזה הלוקח במה ששתק כיון שמתחילה בטל הקנין במה נוכל לחייב את הלוקח חיוב חדש במה שמעולם לא התחייב א"ע משא"כ היכי שהלוקח קנה החפץ והי' בידו להבחינו או לשאול עלי' והוא לא עשה הבחינה שפיר י"ל דסבר וקיבל ובפרט אצל מסחר כסא הרבנות הרבה רבנים נותנין מעות אף שיודעים שיש מתנגדים בתקותם שגם האויבים ישלימו אתם: (ב) ובמס' כתובות (נ"ח.) גבי הא דפריך אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון ומשני סימפון בעבדים ליכא דאי מאבראי הא קא חזי לי' ואי מגואי מאי איכפת לי' למלאכה קא בעי לי' כו' מאי אמרת לסטים מזוין או מוכתב למלכות קלא אית להו ופרש"י וסבר וקיבל. ורבותינו התוס' הקשו דהא מבואר במס' ב"ב (צ"ב.) לסטים מזוין ומוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך ע"ש ולענ"ד נראה לקיים פרש"י עפ"י מה דאי' במס' גיטין (ל"ט:) עבד שנשא בת חורין לפני רבו יצא לחירות ופרש"י דאי לאו דשחררי' לא הוי שביק לי' למינסב בת חורין ושם בגמ' (מ) כשרבו השיאו אשה ומי איכא מידי דלעבדי' לא מיעבד לי' איסורא ואיהו עביד איסור ופרש"י ד"ה השיאו אשה דאי לאו דשחררי' לא הוי מיעבד לי' איסורא ע"ש וע' בט"ז אה"ע סי' (ד). והנה גם המ"ל הוא שר המסכים דהיכי דנתן המעות אמרינן דסבר וקיבל וזה גמ' מפורשת בפ"ק דמס' בכורות (י"ג:) ע"ש. ועפי"ז פרש"י נכון היטב דודאי לסטים מזוין או מוכתב למלכות מום הוא ומבטל את המקח והלוקח יכול לומר להמוכר הרי שלך לפניך ואף דהי' יכול לשאול עליו מיהא כל זמן שלא נתן המעות לא דייק כולי האי כפרש"י במס' בכורות שם ע"ש מיהא בהא דמקשה הגמ' במס' כתובות עבד שלקחו הכהן מישראל לא יאכל בתרומה משום סימפון שפיר משני הגמ' סימפון בעבדים ליכא כו' מאי אמרת לסטים מזוין או מוכתב למלכות קלא אית להו ואפי' לא ידע הלוקח מיהא כיון שהי' בידו לחקור ולשאול אך אז הי' נודע לו שהרי קלא אית להו וכיון שלא עמד על החקירה והאכילו תרומה ע"כ דסבר וקיבל דאי לאו דסבר וקיבל לא הוי מיעבד לי' איסורא על ידו והי' זהיר לדרוש ולחקור במה שהי' בידו לדעת ואם בממון הקל דאיתא בחזרה אמרו דאיבעי לי' לעיוני ושי' הש"ך דהיכי דבידו לחקור ולידע אמרינן דסבר וקיבל ק"ו באיסור חמור תרומה לזר בקונה העבד ומאכילו בתרומה אף בלא נתן הכסף מקנתו מיהא כיון דבידו הי' לחקור ולשאול ואז הי' נודע להקונה שהעבד הוא מוכתב למלכות ומום בו ואם לא עמד על החקירה לדעת והאכילו תרומה ע"כ דסבר וקיבל ודו"ק: (ג) ובמס' יבמות (צ"ג.) כ' התוס' ד"ה קנוי כו' דהיכי דאמר לו קני בחזקה לאחר שלשים יום לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו אחר שלשים כבר פסקה החזקה אכן בכסף אפי' אינו בעין או בשטר כשהוא בעין ברשות הקונה בסוף שלשים קנה ע"ש. ועפי"ז מקום אתי לחלק דהיכי שהי' מום במקח וראה ושתק והקנין הי' בכסף או בשטר שפיר י"ל דהקנין חל משעה שנודע לו ושתק אכן היכי דהקנין הי' בחזקה או בקנין סודר לא קנה כיון דהקנין סודר שנעשה לאו כלום הוא שהרי הי' מום במקח בטל הקנין מאלי' ובשעה שנודע המום להקונה וראה ושתק לא מצי חייל הקנין שהרי כבר כלתה החזקה וכבר הדר סודרא למרי' מיהא בעבד שנמצא לסטים מזוין שפיר אמרי' דסבר וקיבל והקנין