מהרא"ש קעט

פשיט' ופרש"י פשיט' דראה מותר ולא ראה אסור ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ תמיהת התוס' עפ"י מ"ש הר"ן ז"ל בריש מס' חולין דהיכי דאינו יודע הלכות שחיטה לא מהני אפי' באומר ברי לי משום דמלתא דלא רמיא על אינש לאו אדעתי' ולא ידע להיות נזהר ואומר ברי לי ומעיד בדדמי שנדמה בעיניו שבודאי לא עשה שום פסול וסברא זו מבוארת בכ"ד ולפי"ז החילוק מבואר היטב דהגמ' פריך שפיר על ר"נ אי דידע דלא גמיר פשיט' דלא ראה אסור וראה מותר דכיון דידע דלא גמיר א"כ הרואה ידע היטב בנפשו להיות נזהר ולדקדק היטב אופן השחיטה ועדותו ברור וכן גבי חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן הרי הרואין יודעין שחש"ו מועדין לקלקל וע"כ ראו ודקדקו לראות בעין פקוחה ומעידין בבירור ששחיטתן היה יפה עפ"י הלכה משא"כ היכי דהרואה אינו יודע ומכיר מהות השוחט וצריך למיבדקי' אם יודע הלכות שחיטה או לא והש"ס פריך ונישיילי' ומשני דליתא קמן דמשמע הא איתא קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה דין זה שריר וקיים להלכה דאע"ג דראה אותו ששחט מיהא כיון דהרואה לא ידע להיות נזהר היטב לדקדק אחריו אם שחט כראוי והוי מלתא דלא רמיא על דעתי' לדקדק היטב שהרואה סמך א"ע על חזקה רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ממילא אם השוחט לפנינו ובדקנוהו ונמצא שלא ידע ה' שחיט' אפי' הרואה אומר ברי לי ששחט כהלכה לא מהני עדותו משום דמעיד בדדמי כמ"ש הר"ן ז"ל ודו"ק את זה ראיתי להשיבו ואחכה כי ישמעו לדברי להיות מן הנזהרין לבל יבא בשר פיגול בפיהם וישפיקו דברי אלה ליראי ה' ולחושבי שמו כנפש הכותב. אלכסנדר שמואל היילפרין סי' ס ב"ה. כבוד הרב הג' החריף ובקי שפיר יוחסין מ' מתתי' אויערבאך נ"י האבד"ק גוואדזיטץ יע"א (א) מכתבו עם העתק מהפס"ד קבלתי ואשר ביקש להשיב לו כדת של תורה עם מי הצדק בזה הקשה לשאול יען שמוע בין אחיכם כתיב אכן משיבין מפני הכבוד ולא אכחד תחת לשוני כי המו מעי וצר לי בשמעי איך הכסא רבנות נעשה מסחר וקנין ועשו עטרת חכמים כמרדעת של חמור כפרה וטלית שדה וכרם לדון בזה דין נעל גדר ופרץ. והנה תורף השאלה שהרב נתן שט"ח על סכום ידוע עבור חזקת הרבנות שהתחייב א"ע ליתן מזומן להא' אלמנת הרב המנוח ע"ה וקבע הזמן לא יאוחר עד שני חדשים ואחר כמה שבועות אשר ישב על כס הרבנות נסע לביתו ובטרם כלה הזמ"פ מהשט"ח קיבל מכתב מהקהל שמזהירין אותו שלא יבוא העירה וכאשר התמהמה בביתו התנחמו אנשי העיר ובקשו אותו שיבא ובתוך כך שלחו הצד שכנגדו אחר דיין א' מעיר קאלימיי והלום ראיתי בהעתק הפס"ד שיצא מהרבנים אשר ישבו על דין זה שהרב אינו מחויב ליתן המעות להא' הרבנית כמבואר בש"ע חו"מ סי' (רכ"ו) במוכר שדה ויצא עלי' עסיקין כל שלא נתן עדיין המעות יכול לחזור בו ובסמ"ע שם (סקי"א) כ' דכל שעדיין לא נהנה הלוקח אף אם בא אחר ואמר יש לי עדים ושטר ולא הראה השטר כלל וכו' ובנה"מ שם כ' דאין כוונתו שמבטל המקח לעולם משום שאחד אומר יש לי עדים ושטר דא"כ לעולם יכול לבטל המקח שיבקש מאחד שיאמר יש לי שטר אלא הכונה דעכ"פ אינו מחויב ליתן המעות עד שהמוכר מבטל הערעור וממילא ה"ה בנידן השאלה הרב אינו מחויב ליתן המעות להא' הרבנית והיא הא' הרבנית אינה יכולה למכור החזקה לאיש אחר כ"ז שלא נתבטל המקח. לענ"ד אין לפס"ד הזה לא שורש ולא ענף ואין הנידן דומה לראי' ושאני התם דיצא עלי' עסיקין דמעיקרא שלא כדין מכר והשדה גזולה היא ביד המוכר ואין אדם מוכר דבר שאינו שלו והאמנם שלא נתברר עדיין אם האמת כדברי המערער עכ"פ הקונה מצי טעין אדעתא דהכי שיהי' עלי' עסיקין לא קנה אבל בנידן דידן העוררין יצאו אחר. גמר הקנין ואחר משך זמן שהרב ישב על כס הרבנות ול"ש לומר דהוי זבינא בטעות אלא היכי דאיגלאי מילתא למפרע כמו בש"ס כתובות (צז.) דאיגלאי מלתא דארבא בעקולי הוי קיימ'. וכבר עמדו התוס' במס' כתובות (מ"ז:) ד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה א"כ הלוקח פרה ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה ותי' דהתם אנן סהדי שבאותו ספק הי' רוצה לכנוס ע"ש ולענ"ד י"ל עפ"י מ"ש הרא"ם הובא בס' א"ז בהא דקי"ל אין מטבע נעשה חליפין ובמס' ב"מ (מ"ה:) אמר ר"פ משום דדעתי' אצורה דזה רק היכי שמקבל החפץ ואנו דנין שעי"ז שחברו קיבל החפץ יהי' המטבע נקנה בחליפין בזה אמרינן שלא קנה המטבע במה שקיבל חברו החליפין כיון דדעתי' אצורה והוא חושש שמא קודם שיגיע המטבע לידו יבטל המלך הצורה שהרי צורה עביד' דבטלה אכן אם המקבל מטבע לידו וע"י הקנין שקנה המטבע הוא מקנה החפץ לחברו בזה ל"ש לומר שאין זה קנין משום דדעתי' אצורה וצורה עבידא דבטלה דכיון שכבר בא המטבע לידו בצורה שיש בה שיווי הכסף מיד נגמר הקנין. ולפי"ז ה"נ היכי דנולד