מהרא"ש קעח

אם לא תנשא לאיש אין תקנה להולד דכל עיקר מה שאמרו בגמ' ולא ישא מיניקת חברו הוא משום שמא תתעבר ומיעכר חלבה כדאי' בפ' החולץ (מ"ב:) ואם היא מופקרת ולהוטה אחר הזנות בלא"ה קרוב הדבר שתתעבר ואף דקי"ל כר' יוסי דאנוסה ומפותה אין צריכה להמתין ג' חדשים משום דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר כדאי' במס' יבמות (ל"ה.) ושם בפ' אלמנה (ס"ט:) בנשואין חששו בזנות לא חששו ופרש"י והתוס' שם בזנות לא חששו דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר יש לומר דרק בזונה סתם אמרינין דמשמרה נפשה שלא תתעבר אבל במופקרת דחזינין שהפקירה א"ע ולא שמרה נפשה ונתעברה הרי חזינין דלא נתהפכה ועוד נראה דמופקרת שהיא קדשה המזומנת לזנות לא אמרינין אשה מזנה מתהפכת וראי' לזה מהא דאי' ביבמות שם הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר כו' מ"ט דאמרינין מדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא וקשה הא חזינין דילדה ואי דאפקרה נפשה לעלמא הרי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ומדילדה הדבר ברור שמן הארוס נתעברה ואמאי אמר רב הולד ממזר ובמס' סוטה (כ"ז.) מבואר דאשה שיש לה בעל אפי' זינתה הולד כשר משום דרוב בעילות מן הבעל וקשה תיפוק לי' דבזנות מתהפכת שלא תתעבר א"ו שרק באשה אנוסה או מפותה שרק במקרה זינתה ובזה מהני לומר דמתהפכת אבל במופקרת דאפקרה נפשה אינה מתהפכת ולהכי שפיר כ' הרמ"א דהיכי דהיא מופקרת דאין כאן תקנה להולד דבלא"ה עומדת להתעבר בזה מוטב שתנשא לאיש והבעל משמרה אבל באשה כשרה מיניקת חברו ל"ש להתיר לה שתנשא לאיש בשביל שיקיים פ"ו דהא אפשר באשה אחרת ועיין בחי' הרשב"א מס' נדרים (ט"ז). הנלע"ד כתבתי: אלכסנדר שמואל היילפרין סי' נט (א) ב"ה. לכבוד ידידי הרב וכו' מכתבו מיום א' שבוע זו קבלתי וע"ד שאלתו אודות השו"ב שנפסל בהוראת גדולי הדור וגם אנכי הוא מן הנמנים לאסור שחיטתו עבור מעשים המכוערים וביחוד כי הוא מטריד את דעתו ולבו בל עמו לפקח בענין שו"ב ועתה בשאלתו יען שיש תקנה בדעתו שכל עניני השו"ב יהי' רק עפ"י שנים ולכן מבקש עצתי עפ"י התורה אם הנפסל יכול להיות השני ויצטרף עם עוד שו"ב. ידע כבודו לענ"ד הדין ברור שחלילה לעשות כן וזה גרע מאלו איש אחד ירא שמים מרבים הוא לבדו עוסק בענין השחיטה והבדיקה וחילי דידי מהא דאי' בפ' שבועת העדות (ל' :) מנין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו כו' ופרש"י שלא ישיב כו' לישא וליתן בדין עמו שלא יטעהו ומכ"ש בעסק שו"ב אשר בקל יכול להטעות גם השו"ב השני ובכל התורה קי"ל עד אחד נאמן באיסורין ושי' הטור דאפי' אינו מוחזק לנו בכשרות אפ"ה נאמן דמן הסתם כל ישראל בחזקת כשרות ואעפי"כ מבואר בגמ' מס' ע"א (ל"ט) דאין לוקחין בשר מן הטבח אלא מן המוחזק בכשרות וכ' הש"ך ביו"ד סי' (קי"ט) הטעם דדיני שחיטה מרובים ובקל יכול לעשות שהייה או דרסה או אחד משאר פסולים. ונראה בעיני דמה"ט החמירו גדולי ישראל ועשו תקנה שיהי' עסקי השחיטה והבדיקה עפ"י שנים וטובים השנים מן האחד דנהי דהשו"ב הוא צריך להיות ירא שמים מרבים ונאמן בעדותו וקי"ל כרבנן דשונא כשר לעדות דלא נחשדו בני ישראל להעיד במזיד שקר וכדאית' במס' סנהדרין (כ"ט.) מיהא זה רק היכי דמעיד בדבר התלוי בחוש הראות ואי אפשר לשנות בזה אבל היכי דתלוי הדבר בהרגש הלב בטעם בחכמה ובינה ובסברא אז בקל יכול לטעות ע"י נטי' בלב ומה"ט אוהב פסול לדון כמבואר בגמ' סנהדרין שם ומה"ט שנינו כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו ובתוס' מס' בכורות (ל"א.) כתבו בד"ה דהא חזי לי' בימי טומאתו תימא ותרומה טמאה דלא חזיא לי' וכי לא יהי' נאמן וכן בשאר כל איסור והיתר ובהדיא אמרינין בריש פ' הדר האי צורבא מרבנן חזי לי' לנפשי' ובר"ש פ"ב דמס' נגעים כ' דשאני היכי דאיתחזיק איסורא באמת אינו יכול להורות לנפשי' ובתוס' מס' יבמות (קט"ו:) ד"ה וקאמרו סימנים כ' דוקא סימנים אבל ע"י טביעת עין לא מהימן דאמרי בדדמי ע"ש וברא"ש שם מבואר דבשני עדים מהימנא משום דדייקו טפי ולא יעידו בדדמי ע"ש ולפי"ז בשחיטה ובדיקות הריאה דצריך מתינות וישוב הדעת להבין היטב החמירו הגדולים ותקנו תיקון גדול שיהי' רק עפ"י שנים דדייקו היטב: (ב) ובמס' חולין (ב'.) וכולן ששחטו ואחרים רואין כו' וכ' הר"ן ז"ל ד"ה וכולן כו' אבל לכתחילה אין מוסרים להם לשחוט אפי' באחרים עומדין על גבן כיון שהם מועדין לקלקל חוששין שמא ישהו או שמא ידרסו מעט ולאו אדעתיהו דהני אחרים שרואין אותן ובתוס' שם (ג':) ד"ה דליתא כו' תימא דמשמע הא איתא קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה אע"ג דאחרים רואין אותו דשחט שפיר ולקמן בפרקין גבי הא דאמר ר"נ ראה אחד ששחט מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור פריך אי דידע דלא גמיר