מהרא"ש קעז

להולכה. איברא במ"ש בפשיטות דהכהן יכול להיות שליח של כהן אחר לקבל פדיון הבן יש להעיר בזה ממ"ש הנמ"י בפ"ק דמס' ב"מ (י"א) בסוגיא דראה אותן רצין שאי אפשר לזכות לחברו מתורת שליחות אא"כ נעשה שליחו של בעל הממון ע"ש א"כ לפי"ז אין הכהן נעשה שליח של חברו כהן לקבל פדיון הבן כ"ז שלא נעשה שליח לבעל הממון אכן נלענ"ד דע"כ לא אמר הנמ"י אלא דמציאה שאין להמוצא שום זכות בממון זה והבטה בהפקר אינו קונה ומה אהני לי' מה שראה את המציאה ואין כחו יפה לעשות שליח לזכות עבורו ממון שאינו שלו משא"כ גבי מתנות כהונה דאישתעבדו נכסי' של האב ובמכירי כהונה נעשה שאינו זוכה כזוכה והממון הוא של הכהנים אלא דטובת הנאה לבעלים וכיון דניחא להו להבעלים ליתן הפדיון בנו לכהן הטוב בעיניו שפיר יכול הכהן הלז לעשות שליח לכהן חברו שהוא יקבל עבורו הפדיון ושפיר חשיב איתא בדנפשי' דיכול להיות שליח לקבלה וגם שליח להולכה וגם מגו דזכי לנפשי'. אכן זה מהני רק בכהן בזה נראה ברור דחשיב איתא בנדפשי' אבל באשה הדבר ברור בעיני להיפך דלא מצי להיות שליח בפה"ב משום דליתא בדנפשה. אמנם מ"ש הפני ארי' דאפי' דיעבד אין בנו פדוי לענ"ד ז"א ול"מ היכי דעשה שליח כהן דכבר כתבתי שלענ"ד נראה דמצי הכהן להיות שליח הן לקבלה והן להולכה אלא אפי' באשה שכתבתי דאין האשה נעשית שליח בפדיון הבן. נלע"ד דעכ"פ בדיעבד מהני ובנו פדוי דנהי דלא מהני בתורת שליחות מיהא עכ"פ קיבל הכהן חמשה סלעים לפדיון הבן ובשלמא בגט אשה דבעינין ונתן בידה ובטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני דבעי דוקא שיגיע הגט ליד האשה מיד בעלה או משליח של הבעל וכיון דהעבד אינו נעשה שליח אפי' בהגיע הגט ליד האשה הוי כנוטלתו מע"ג קרקע אבל לענין מתנות כהונה הרי בעינין שיתן האב הפדיון מידו ליד הכהן והרי אפי' אינו רוצה לפדות את הבן אמרינין דנשתעבדו הנכסים והוי ממון כהן ונהי דטובת הנאה לבעלים הא כתבו התוס' ב"מ (ו':) ד"ה והא דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו ואינו יכול לתבוע אלא טובת הנאה ואפי' אי נימא דמוציאין מידו עכ"פ בהגיע הממון ליד הכהן ברצון הבעלים מהני הפדיון אפי' היכי דנטלו הכהן מעצמו שלא מיד הבעלים. מיהא לכתחילה בעי שליחות כדי שיהי' עשיית השליח כאלו עשה בעצמו אבל האשה אינה בתורת שליחות לענין פדיון הבן ודו"ק: הנלע"ד כתבתי וחתמתי: אלכסנדר שמואל היילפרין סי' נו נשאלתי אם נקודות אדומות פוסלין באתרוג משום שינוי מראה והשבתי שבזכרוני שכבר נשאל בזה בתשו' פני ארי' והשיב להכשיר ולענ"ד נראה להביא ראיה ברורה מגמ' מפורשת במס' עירובין (נ"ג:) ר"א כי הוי כו' אתריגו לפחמין ופרש"י הבעירו את הפחמין להיות אדומין כאתרוג מבואר מזה דמראה אדומה הוא מראה אתרוג ודו"ק: סי' נז באו"ח סי' (תל"ב) במ"א (סק"ו) כ' וצ"ל דמ"מ מצוה קא עביד דומיא דמילה כו' דו"ז הגאון ביד אפרים הקשה דמה זה דומיא דמילה התם אי לא מהיל האב המצו' מוטלת על הב"ד ועל כל אחד מישראל המצו' למול את הילד שאינו נימול אבל חמץ אינו מוזהר רק על שלו ושלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. ולענ"ד י"ל עפ"י מ"ש התוס' במס' עירובין (ל"ב.) ד"ה רב ששת כו' דרב ששת נמי לית לי' חזקה שליח עושה שליחותו אלא במקום שאם לא יעשה שליחות יבא המשלח לידי עבירה אם יסמוך עליו כו' ע"ש. ולפי"ז א"ש האמנם מתחילה אינו מוטל חובת הבדיקה רק על חמץ שלו ולא של אחרים מיהא היכי שקיבל עליו השליחות לבדוק הבית שוב חל חובת הבדיקה על השליח כדי שלא יבואו הבעלים לידי איסור בל יראה ובל ימצא והרי המשלח סמך עליו וחוב עליו שלא יהי' המשלח נכשל על ידו ושפיר אמרינין מצו' קא עביד ודו"ק: סי' נח ב"ה. להרב וכו'. אשר ביקש ממני להסכים עמו להתיר לאלמן שלא קיים פו"ר שישא אשה מינקת תוך כ"ד חודש: תשובה לא ירד בני עמו וכבר כ' שארי הנוב"י תנינא סי' (ל"ה) דאיך נתיר לה הא היא אינה מצוה בפ"ו ובהג"ה שם כ' בנו להעיר ממ"ש הרמ"א להתיר מיניקת מופקרת שישאנה בעלה ויהי' משמרה הרי דבשביל תיקון דידה מתירין לבעל שישא מיניקת חברו וה"ה ה"נ מתירין לה בשביל תיקון הבעל לענ"ד לק"מ דש"ה דאי אפשר לתקן את המיניקת המקולקלת אלא שתנשא לאיש והבעל משמרה אבל הכא הלא כל הארץ לפניו ומה מכריח את האלמן שישא מיניקת חברו ובלא"ה י"ל דשאני מופקרת דגם