מהרא"ש קסח

בדברי חמודות (צ"ז.) בזה אני אומר אינהו מיכל אכלי ואנן מסתם לא סתימי כש"ס חולין (נ:) ובכו"פ כ' בפשיטות שחלב טמא סותם. ובפרי תואר כ' דכל שיש פלוגתא בדין זה יש להקל יען דין דניקב חצר הכבד הוא חומרא ע"ש לכן נלענ"ד דהסומך להקל דעתו יפה. הנלענ"ד כתבתי: אלכסנדר שמואל היילפרין סי' נ"א שאלה בצלע שנשבר' ונקשר היטב עד שנפל ספק אם הי' שבורה פעם אחת וכנגדו נגלד פורתא בריאה תשובה דודי זקני הג' בס' ראש אפרים הביא שמו"ז הגאון מסאטנוב כ' להטריף בנשבר הצלע וכנגדו נגלד פורתא אכן בנ"ד, נ"ל להכשיר עפ"י מ"ש הש"ך ביו"ד סי' (נ"ג סק"ו ) לענין נשבר הגף שמהרי"ק שורש (ל"ח) כ' דאם נתרפא שא"ש יחד ידובקו כשר והב"ח כ' שלפי דבריו של מוהרי"ק ה"ה בנשבר הגף כשר בנקשר היטב והש"ך דחה דבריו וכ' דמוהרי"ק מיירי היכא דהאיסור הוא משום האבר שיצא אבל בנשבר הגף סמוך לגוף דהטריפות אינו מחמת עצמו אלא משום דחיישינן שמא ניקבה הריאה א"כ מה אהני לן שהעצם חזר ונקשר אכן המהרש"ל כ' דמסתבר דאי אפשר שבאותו זמן שנקשר ונתרפא שלא יהי' נרגש בזה שינוי בצלעות והש"ך כ' עליו שאין זה אלא דברי נביאות ואני אמרתי שחכם עדיף מנביא עפ"י מה דאנהיר לן זקני התב"ש סי' (ל"ו) דל"מ אי אמרינן יש סירכא בלא נקב פשיט' דנקבים בריאה לא שכיח אלא אף אי אמרינין דאין סירכא בלא נקב עכ"פ נקבים בלא סירכא ודאי לא שכיח. ובזה נ"ל להבין לשון הגמ' בפ' אלו טריפות (מ"ח.) אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמה כשרה אמר רבינא והוא דסביך כו' א"ה כי סביך נמי דהא תניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר כו' וזהו פסול שחוזר להכשרו זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום והתעוררו בזה מ"ש דנקט הגמ' ריאה הא בכל נקובים בטריפות לא מהני קרום מחמת מכה ובביאור אמרו בגמ' פ' א"ט (מ"ג.) קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום ובר"ן שם כ' ד"ה קרום כו' ולאו דוקא בוושט אלא ה"ה בכל הנקובים והכי מוכח לקמן דגבי קרום שעלה מחמת מכה בריאה מייתי בגמ' הא דתניא כו' וזהו פסול החוזר להכשירו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה והא ודאי ריאה לא ממעטא בהדיא אלא מלישנא דזהו ממעטין לה כו' ה"ה לכל הנקובים ע"ש וא"כ קשה מדוע נקט הגמ' ריאה ולא אמרו בכלל למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בכל נקובים באברים שהנקב פוסל בו אכן מדברי זקני התב"ש למדתי שיש חילוק בין ריאה לשאר אברים דבשאר אברים שהנקב פוסל בהם כגון בית הכוסות והלב וכי"ב אין הנקב מעלה סירכא וכ' הפוסקים דאין סירכא פוסלת בשאר אברים אכן בריא' אין נקב בלא סירכא כי הטבע מנקב הריאה להעלות סירכא ונקב בלא סירכא לא שכיח כלל וגם סירכא בלא נקב לא שכיח וע"ז אמרו אין סירכא בלא נקב נמצא דבשאר אברים היכי דעלה קרום יתכן שהתחיל להתרפא ול"ש בזה לומר פסול חוזר להכשרו דאדרבא יש לנו לומר שמעולם לא הי' טריפה שהטריפה אינה חי' ואין לה רפואה ומדחזינין שמעלה ארוכה ומתרפאת בודאי כשרה הוא לא כן בנקב בריאה שיש סירכא אדרבא הנקב היא סיבת הסירכא שאין נקב בלא סירכא ואין סירכא בלא נקב ובזה ודאי אמרינין אין פסול חוזר להכשירו שזה נגד המושכלות דנימא שהפסול יהיו גורם ההכשר ולהכי אמרו זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שרק בריאה הקרום הוא מחמת המכה והקרום בעצם מעיד עלי' כי טריפה היא ואינו חוזר להכשירו אבל בשאר אברים נהי דקרום שעלה לא מהני להכשיר משום דסלקא לאחר זמן ואינו מתקימת מיהא ל"ש בזה לומר דהוי פסול החוזר להכשרו ודו"ק. ולפי"ז לכאורה קשה בנשבר הצלע אפי' נגלד, פורתא כנגד השבירה אמאי ניחוש לנקב הא חזינין שאין כאן סירכא ונקב בלא סירכא בריאה לא שכיח כלל ועכ"פ מהני בדיקת פושרין אך אפשר לומר כיון דנשבר הצלע ויש בה עוקץ חיישינין דילמא עכשיו בשעה זו ניקבה הריאה ולא ניתן הזמן להעלות סירכא וזה נכון היכי דאנו רואין עכשיו השבר ושיש עוקץ בעצם מהצלעו' אכן בנידן שאלתינו דנקשר השבר יחדיו ידובקו כמעט שלא ניכר שום שבירה כלל א"כ אין שום חשש דילמא עכשיו אינקבה הריאה ואין לנו לחוש רק דלמא אינקב מכבר וכיון דאין נקב בלא סירכא ועד ג' ימים מעלה הנקב הסירכא כש"ס פ' א"ט (נ"א.) הוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה כו' ע"ש וכיון דלא העלה סירכא אמרינין דבודאי אין שם נקב ואף דאפשר דקרום התחתון הוי קרום מחמת מכה ועיין ב"ת סי' (נ"ד) מיהא זה גופא לא שכיח ותולין במצוי שהנגלד פורתא לא מחמת השבר מהעצם וכי נשחטה בחזקת היתר עומדת האמנם יש עוד לפלפל בסברא זו עכ"ז יען כי רבים המכשירים יש לסמוך בכה"ג להכשיר והוגד לי כי שאלה כזו נשאלה מאת דודי זקני הגאון