מהרא"ש קסז

ששים נגד כל החתיכה שהאיסור דבוק בה אכן בנידן שאלתינו דהחתיכה של יותרת הכבד נשאר למטה בשולי הקדרה א"כ אין לנו לדון על חתיכת היותרת כלל כי הוא בודאי אסור שהרי אנו רואין שנשאר בלא ששים ואין לנו לדון רק על שאר התבשיל ובזה שפיר אמרינן ספק דרבנן לקולא ואין לנו לחוש שמא היתה חתיכת היותרת פעם אחת חוץ לרוטב ואח"כ החזירו החתיכה לרוטב דמהיכי תיתי לחוש מספק באיסור דרבנן דכל חנ"נ בשאר איסורין לא הוי אלא מדרבנן ומכ"ש בלא נודע דיש לנו עמוד גדול להקל דלא אמרינין בכה"ג חתיכה נעשה נבלה כאשר ביארתי לעיל אא א'). גא עוד נלענ"ד להקל עפ"י מ"ש הש"ך סו' (צ"ח סק"א) דשי' הראב"ן דחלב ובשר טעמם שוה ובחי' הרשב"א כ' בשם הראב"ד דחלב מקרי בשר והביא ראי' לזה מהא דאיתא בפרק גיד הנשה (ק"ג) אכל חלב מן החי כו' מבואר שם דחלב בכלל בשר מן החי ע"ש ובפרש"י פ' כל שעה (ל) ד"ה ש"מ כו' שמעינין מינה חלב שנפל לקדרה אוסר במשהו ע"ש ובביאור הגרא"ו ביו"ד שם כ' דחלב ובשר שוה בטעמו ע"ש ולפי"ז ביותרת הכבד שלא הוסר ממנו הקרום ל"ש לחוש שמא הי' פעם אחת חוץ לרוטב בלא ששים דממ"נ אי לאסור גוף החתיכה שהאיסור דבוק בה אין כאן חשש איסור דאו' כיון דחלב ובשר הוי מין במינו וק"ל דמין במינו בטל ברוב מה"ת ואם באנו לדון מחמת הרוטב והתבשיל דחלב חשיב מין בשאינו מינו וטעם כעיקר דאו' מיהא לענין איסור דבוק לכ"ע לא הוי רק חשש איסור דרבנן דמדאו' לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה רק בבשר בחלב אבל בשאר איסורין אם יש ששים נגד האיסור הנותן טעם מה"ת שרי אף דליכא ששים נגד כל התפיכה שהאיסור דבוק בה ול"מ לשי' הט"ז בסי' (צ"ח סק"ה) שכ' דאמרינן. סלק בכה"ג אלא אפי' לשי' הרש"ל שחולק על הרשב"א וס"ל דלא אמרינן סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו זה רק היכי דמרגיש הטעם והוי ספק דאו' שמא לא הי' בו ששים נגד גוף האיסור והוא מרגיש טעם מן האיסור ע"ש אבל לענין איסור דבוק היכי שבודאי יש ששים נגד גוף האיסור ואין לנו לחוש בזה משום טעם כעיקר מן האיסור ואך אנו דנין מכח חתיכה עצמה נעשה נבלה ובחלב עם בשר שהוא מין במינו מה"ת בטל ברוב ודו"ק: וד) וחרמב"ם כ' בה' מ"א (פ"ז ה"ו) ז"ל אהא אאה לי אבל אלה האן והקרומות איסורן מדברי סופרים כו' ובדברי חמודות פ' ג"ה (צ"ז.) כ' וז"ל שבקרום הכוליא נסתפק הרמב"ם אם הוא דרבנן או דאו' וקרום שעל היותרת פשיט' שאין בו איסור דאו' כו' ע"ש. וכיון דדעת הפר"ח דבאיסור דרבנן לא מחמירין באיסור עכ"פ בלא נודע ובהפ"מ אין להחמיר. הנלענ"ד אלכסנדר שמואל היילפרין: כי' ו להרב וכו' אשר הורה להתיר בניקב הטרפש והחלב סותמו וחכ"א חולק עליו ושאל דעתי בזה. לענ"ד יפה הורה וכן כתוב אצלי מכבר וטעמא דידי עפ"י מ"ש הט"ז סי' (מ"א סק"ט) דאפי' חלב טמא סותם בחצר הכבד כיון דאין הטריפות מחמת עצמו ומה"ט כ' המרדכי דמהני הסתימה ע"י סירכא ע"ש. והנה הך דינא של המרדכי צריך התבוננות מה נ"מ אם הטריפות מחמת עצמו או אם הטריפות מפני שסוף הכבד לנטול והלא בגמ' סתמא אמרו קרום שעלה מחמת מכה לאו סתימה הוא והנ"ל דשאני ריאה דלא מהני סתימה שעלתה לאחר זמן כיון דניקבה הריאה טריפה לא מהני הסתימה שפלתה לאחר זמן דאין טריפות חוזר לכשרות כש"ס חולין (מ"ח.) ובריאה שניקבה ודופן סותמתה דהוי סתימה דמעיקרא מעולם לא נטרפה ועיין בר"ן שם וזה נכון בטריפות מחמת עצמו דמיד שנולד הנקב חל עליו שם טריפה ואין טריפה חוזר להכשרו אכן בחצר הכבד שנעשה בו נקב אין הטריפות מחמת עצמו אלא מפני שסוף הכבד להנטל מיהא כ"ז שלא ניטל הכבד אין שם טריפה על הבהמה ממילא היכי דעלה הקרום וסותם הנקב שבחצר הכבד הוי סתימה דמעיקרא דמעולם לא נטרפה ואין זה טריפה חוזר לכשרה. ולפי"ז יש לחלק דקרום שעלה עכ"פ סותם הנקב הדק היטב ואין אנו דנין אלא מפני דקי"ל אין טריפות חוזר להכשרו. ובזה מסתבר דהיכי דאין הטריפות מחמת עצמו שפיר חשיב סתימה דמעיקר' ומעולם לא חל עליו שם טריפה אכן בחלב טמא דקי"ל דאינו סותם ל"ש לחלק בין טריפות מחמת שסוף הכבד להנטל סוף סוף אין זו סתימה וכבר השיג זקני התב"ש על הט"ז ע"ש. אכן שלא לשבור דברי אדונינו הט"ז נ"ל דנהי דבעלמא חלב טמא אינו סותם מיהא חלב שעל היותרת הכבד סותם וטעמא דידי עפ"י מה שכתבו התוס' במס' חולין (צ"ב:) ד"ה אמר כו' דחלב יותרת ולובן כוליא שאין דומין כלל לחלב לא מיתסרו דאין קריבין בתורת החלב. והקרומין כ' הרחב"ס דפשוט שהם רק מדרבנן ועיין