מהרא"ש קסו

למד שום מס' כיון דעכ"פ הוא לומד סיום הש"ס ע"ז נאמר אחד המרבה וכו' וקיים בזה מצוה של תלמוד תורה ברבים ובגמ' פ' כל כתבי (קי"ח:) ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דמשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן וזקני המהרש"א כ' שם צ"מ כו' והם ודאי יחידים דשלמי מס' ללמוד כולה בשלימות עבידנא יומא טבא לכל רבנן כאלו חזינא דכלהו למדו בשלימות עד סיומא מבואר מזה דהמצו' היא מצו' דרבים ויש לכל המסיים חלק בגוף המצו' בכבוד התורה ודוק. דברי החותם לכבוד התורה ולומדי' אלכסנדר שמואל היילפרין: סי' מט ב"ה נשאלתי באחד שלקח חתיכת יותרת הכבד ולא הפריש ממנו הקרום ועשה תבשיל עם חתיכת ריאה וכבד ומים באופן שנגד הקרום הי' ששים בין הכל אבל בחתיכת יותרת הכבד עצמ' לא הי' ששים נגד הקרום הדבוק בו ואחר שנתבשל הערה לתוך הקערה כמעט כל התבשיל ועל שולי הקדרה נשאר מעט תבשיל עם חתיכת היותרת והכירו שלא הופרש הקרום והי' לכבוד שבת והפ"מ לעני: (א) תשובה בש"ע יו"ד (סי' ס"ד סי"ב) כ' הרמ"א יש מצריכין לנקר הקרום העליון שלצד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ובט"ז שם (סקי"א) כ' ז"ל רש"ל פ' ג"ה הביא דעת רבינו ברוך דאם אין בחתיכה עצמה דהיינו כל מה שהדבוק להקרום ששים נגד הקרום צריך ששים נגד כל החתיכה דהחתיכה עצמה נעשה נבלה כו' ע"ש והנה ידוע דדעת האו"ה וכ"כ הד"מ דבלא נודע ונתוסף עד שלא נרגש הטעם לא אמרינן חנ"נ והש"ך השיג ע"ז בסי' (צ"ט ס"ק ט"ו) והכריתי מישב שי' האו"ה וחיזק דברי' להלכה בשאר איסורין ע"ש. ורבים מקשים על הרמ"א דסותר א"ע שהרי כתב בסי' (ע"ב) בנמצא חתיכת עוף שהלב דבוק בו אם אין בו ששים נגד הלב בעינין ששים נגד כל העוף וראיתי שהביאו מ"ש הג' רעק"א ז"ל דש"ה דמיד שנודע הדבר בשעה שחתיכת העוף שהלב דבוק בו מונח בקדרה רותחת ברגע זו נעשה נבלה ובעינן שיהי' ששים נגד כל החתיכה אולם בסלקו החתיכה שהאיסור דבוק בה או שנצטננה הקדרה בשעה שנודע השאלה לא אמרינין חתיכה נעשה נבלה כיון דבשעה שהי' האיסור דבוק בחתיכה בקדרה רותחת לא נודע השאלה ובלא נודע לא אמרינין חתיכה נעשה נבלה ובתשו' (סי' ס"ז) סיים להקל במקום הפס"מ או לצורך שבת ולפי"ז ה"נ בנידן שאלתינו בשעה שהי' התבשיל בקדרה הא לא נודע מן האיסור כלל ואחר שהערה התבשיל לקערה ונשאר חתיכת היותרת הכבד בשולי הקדרה אין מקום לאסור המאכל שבקערה שהרי כבר הי' מסולק מן האיסור: (ב) עוד יתכן בעיני דיש בנידן שאלתינו מקום להקל יותר עפ"י מה דמבואר בפוסקים הטעם דאיסור דבוק בעי ששים נגד כל החתיכה הוא דחיישינן שמא היתה החתיכה פעם אחת חוץ לרוטב ונשאר בלא ששים. והנה הט"ז חדית לן בסי' (ע"ב) דזה דוקא באיסור דאו' דספק דאו' לחומרא אבל באיסור דרבנן אין לחוש שמא נשאר בלא ששים דספק דרבנן לקולא. ולכאורה קשה בשלמא לענין איסור החתיכה עצמה איכא ספק דאו' דאפשר לסוחטו אסור מה"ת דאין הגעלה באוכלין וחיישינן שמא היתה פעם אחת בלא ששים וטעם כעיקר אסור מה"ת ונשאר באיסור מיהא לגבי שאר החתיכות והרוטב דחתיכה נעשה נבלה בשאר איסורין לא הוי אלא מדרבנן א"כ אמאי אסרינין כל התבשיל שבקדרה אם אין שם ששים נגד כל החתיכה וכבר עמד על חקירה זו הפ"מ. והנלענ"ד להבין הלכה זו עפ"י מ"ש הרדב"ז [והר"ש חיון] הובא במג"א (סי' קפ"ד) דאם נזדמן איסור דאו' עם איסור דרבנן שניהם כאחד יש להחמיר גם בספק דרבנן כיון דאנו מחמירין בספק הנוגע לאיסר תורה מחמירין ג"כ על האיסור דרבנן כי היכי דלא לזלזל בדרבנן ובתשו' כתבתי לחזק סברא זו ממ"ש הר"ן ז"ל בחי' נדה דאף דכתמים דרבנן החמירו בספקן משום דלענין טומאת הבגד דם הנדה מטמא אפי' בלא הרגשה והוי ספק תורה לגבי הבגד להכי מחמירין גם. לגבי אשה אף דלגבי דידה מה"ת אין האשה טמאה עד שתרגיש וה"נ לענין איסור דבוק הואיל ולגבי חתיכה שהאיסור דבוק בה הוי ספק תורה שמא היתה פעם אחת בלא ששים ונעשה נבלה להכי מחמירין לאסור כל התבשיל שבקדרה עד שיהי' ששים נגד כל החתיכה שהאיסור דבוק בה ולא אמרינן בכה"ג ספק דרבנן ולקולא כי היכי דלא לזלזל באיסור דרבנן. מיהא זה רק היכא שבא לפנינו השאלה על הקדרה בשעה שחתיכת הבשר שהאיסור דבוק בה עודנו ביחד עם כל החתיכות והרוטב שבקדרה ואנו דנין על החתיכה עצמה אם לא היתה פעם אחת חוץ לרוטב ואז חתיכה זו נמי כשרה היא או אי נימא דחיישינן שמא היתה פעם אחת בלא ששים ונאסרה ונעשה נבלה וכיון דבדין הוא להחמיר לאסור החתיכה מספק משום דלגבי החתיכה עצמה הוי ספק תורה ממילא מחמירין לאסור כל החתיכות שנתבשלו עד שיהי'