מהרא"ש קסב

דבריו שהשמן אינו מחבר א"ש טפי עפ"י מה דאי' בתס' מנחות (נז:) מנחת נסכים מי פירות הם כו' ע"ש וקי"ל כרע"ק כמבואר ברמב"ם ה' מעשה הקרבנות (פי"ב) וכיון דאין לותתין המנחות כש"ס פסחים (לו.) וקי"ל כרע"ק דאין מערבין במנחת נסכים מים דשמנה מרובה וכיון דמגבלה בשמן אין כאן חיבור שיהי' גוש אחד דלשי' הר"ח השמן אינו מחבר וממילא אינו מקבל טומאה מה"ת כיון דטמא מת אינו מטמא במשא אלא בנגיעה ומקום מגעו הוי פחות מכביצה ומכ"ש דאינו מקבל הכשר לפר"ח כנ"ל ונהי דחיבת הקודש מכשיר וגם הכלי מצרף כדאי' בפ' חומר בקודש (כג:) מיהא זה רק מדרבנן לשי' רש"י כדאי' במס' חולין (לו:) וכן היא שי' הרמב"ם אמנם כבר חדית לן שארי הצל"ח פסחים בסוגי' דרחסה"כ דאי נטמא בשעה שנותנו להכלי אז חיבת הקודש מכשיר מה"ת ובנטמא אח"כ אינו מכשיר אלא מדרבנן ע"ש ואפי' נימא חיבת הקודש מכשיר מה"ת עכ"פ אינו מצרף מה"ת שיהי' גוש אחד ועכ"פ הטומאה שנטמאת המנחת נסכים בידו אינו אלא טומאה דרבנן וכבר אנהיר לן הכ"מ בה' פסולי המוקדשין (פ"א ה' ל"ו) דאין הציץ מרצה על טומאה דרבנן ולהכי למ"ד דחוי' היא אומר ומביאין אחרת משום דמהדרינן אטהרה ודו"ק: סי' מו שוי"ר להרב החריף וכו' אשר נשאל בעוף שנמלח והודח ואח"כ נבוכו עשתנות האשה שמלחה ונפלה בספק אם מלחה מבפנים ומבחוץ או רק מצד אחד והי' הפ"מ והורה להיתר ע"י מליחה שנית ושאל דעתי אם הורה כדת : (א) תשובה יפה הורה. וכדת של תורה. ואברר שיחתי. מראש צורים אראנו שי' רש"י במס' חולין (ק"ט.) דם שבשלו אסור מה"ת וחייב עליו כרת והרמב"ם ס"ל דעכ"פ אסור מה"ת ועיין ברמב"ם ה' מאכלות אסורות (פ"ו ה"ו) ובמ"מ שם אכן התוס' במס' חולין שם וביתר ביאור כ' בתוס' (קי"א.) דם אחר שבשלו הוא רק מדרבנן ע"ש והרא"ה בבדק הבית וכן הרשב"א במשמרת הבית כ' ג"כ כהתוס' ולפי"ז יש להקל בספק מיהא כ' במשמרת דלאו בכל ספק מקילין כיון שקרוב לאיסור תורה וכ"כ האחרונים שאין להקל בספק אלא היכי דאיתמר בפירוש כמ"ש במשמרת הבית או שיש עוד צדדים להקל וכיון דהרשב"א ז"ל מתיר בנמלח מצד אחד וכן הוא דעת הב"י בש"ע יו"ד (סי' ס"ט ס"ד) פשיט' שיש להקל בספק אם נמלח משני הצדדים או לא נמלח רק מצד אחד ותו דהרי הט"ז כ' להתיר באשה ששכחה אם מלחה והש"ך בנה"ך הקשה עלי' דאיתחזק איסורא וזה ל"ש אלא בספק אם נמלח כלל אבל בנידן השאלה שבודאי נמלח עכ"פ מצד אחד איתרע החזקה כתוס' כתובות (כ"ג.) ד"ה תרוייהו כו' וי"ל כגון שאנו יודעין שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לה כו' ע"ש ואפי' להנך דחולקים על התוס' בזה נלענ"ד דזה רק אי קרוב לו א"כ לא איתרע החזקה כלל והרי הוא פנוי' כמו שהיתה לא כן בנמלח מצד אחד דעכ"פ כבר הוציא דם ויש פוסקים שכ' דבכל חתיכה יש ששים נגד הדם ועכ"פ קי"ל דשלשים ודאי יש בחתיכה וכיון דכבר נפיק ממנו קצת דם א"כ אין כאן חזקת איסור דאולי יש ששים בחתיכה ועכ"פ נעשה בה מעשה לגרע החזקה ודו"ק: (ב) ובמס' זבחים (מה:) הקשו התוס' בד"ה אבל כו' למ"ד אין איסור חל על איסור בקדשים קרא למעוטי דם מנותר וטמא למה לי ע"ש וכ' בכדה"ר בהגהות בשמים ראש תשובה (ל"ד) דלהר"ת שכ' דם שבשלו ודם שמלחו אינו אלא מדרבנן לק"מ דעכ"פ בעי קרא למעוטי דם מנותר וטמא אפי' בשלו או מלחו ומזה דן שהתוס' בזבחים לא ס"ל כהר"ת אלא כשי' רש"י דס"ל דם שבשלו חייב כרת ולהכי הקשו קרא בדם למעוטי מנותר וטמא למה לי תיפוק לי' דאין איסור חל על איסו' אפי' בעולין ולענ"ד אין דבריו מוכרחין כאשר אבאר בעזה"י. הנה רבותינו בעלי התוס' אנהיר לן דהדם אינו בכלל בשר כתוס' פ' כל שעה (כ"ב.) שכ' בד"ה והרי כו' בלא ריבוי לא חשבינין דם כבשר כו' ובפ' כל הבשר (קי"ג:) כ' בד"ה דם כו' דאפי' לא הוי כתיב אלא לא תבשל בשר בחלב אמו הוי ממעט דם דלא אקרי בשר כו' ע"ש. ובש"ס חולין (קי"ז.) חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם ופרש"י ד"ה וטמא אם אכלו בטומאת הגוף חייב בשתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף שהוא בכרת משא"כ בדם ע"ש ושם בגמ' עמוד ב' מסיק תלתא קראי בדם למה לי חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מעילה וחד למעוטי מטומאה והקשה בס' לב ארי' לפימ"ש התוס' דבלא רבוי' לא חשבינן דם כבשר וכל היכי דכתיב בשר ממעטינן דם א"כ קרא למעט הדם מטומאת הגוף למה לי בטומאת הגוף כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מעמי' (ויקרא) ממילא נתמעט הדם דהא כתיב