מהרא"ש קס

תרומה ושדי לפומי' כו' ע"ש והקשה הרשב"א בחי' שם וז"ל ואיכא למידק ולימא משום דזמנין דאכל אוכלין דתרומה ושקל משקין טמאין ושדי לפומי' דהא ודאי שכיחא כו' י"ל דבהא ליכא למיחש כו' דבהנהו לא גזרו משום דכבר נמאסו אוכלין שבפיו משלעסן ואין חוששין לטומאתן כל כך שיגזרו עליהם אבל לאוכל אוכלין טמאין חששו שמא יביא תרומה טהורה ויתננה לתוך פיו והאי שעתא ראוי' היא דעדיין לא נפסלה מאכילת אדם והוא מטמא תרומה טהורה ע"ש ולפי"ז אתי שפיר דהירושלמי מקשה לר' יוחנן מתני' פליגי עלי' כיון דר"י ס"ל דר"מ מטמא אפי' בשאר דברים שאין רצונו במשקה אע"ג דלא אחשבי' הוא ס"ל טמא חושב משקה א"כ מתני' פליגי על ר"י דהא תנן אוכלין אוכלין נגובים בידים מסואבות בתרומה ולר"י יהא אסור שמא יגע בתרומה ע"י הרוק בשעה שנותן התרומה לתוך פיו טרם שלעסו ויטמא תרומה טהורה הראוי' לאכילה וזה ודאי קושיא לר"מ דס"ל רוק חשיב משקה אפי' טרם שנעקר ולהכי הוצרך לתרץ כהנים זריזין הם ולא חיישינין שמא ישכח ויגע אכן הך משנה השוחט ולא מצא דם דמוקי לה בגמ' בלקוח בכסף מ"ש ודלא כר' מאיר תו ל"ש לחוש שמא יגע בידים מסואבות ברוק שבתוך פי' כיון דקי"ל רוק לא הוי משקה אלא בהיפך המאכל בלעיסה דאז כבר נעקר הרוק ואז כבר נמאס המאכל ואין חוששין לטומאתן כ"כ שיגזרו עליהם כמ"ש הרשב"א. ובתוס' פ' חומר בקודש שם כ' בד"ה לקודש גזור רבנן שמא יגע בידיו שניות לקודש שבתוך פיו וכן פרש"י ועוד היינו יכולין לפרש דלמא נוגע ברוק פיו דחשיב משקה כו' ע"ש ולענ"ד פרש"י מוכרח דלא מוקמינין מתני' כיחידאי דרק ר"מ ס"ל רוק חשיב משקה טרם שנעקר ור' יוסי ס"ל דוקא בהיפך בלעיסה ואז כבר נמאסת ולא גזרינין כל כך כמ"ש הרשב"א אבל עיקר החשש שמא יגע בידיו שניות לקודש ואין נגובין בקודש דחבת הקודש מכשיר ודו"ק: (ט) ובתוספתא הובא בר"ש מס' מכשירין (פ"ד מ"ו) פירות שנפלו בתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ובס' טורי אבן חי' מס' חגיגה (י"ט.) הקשה הא משנה ערוכה בריש מס' מכשירין משקה טמאה מטמא לרצון ושלא לרצון וא"כ כיון דידיו טמאות ממילא נטמאו המים בידיו ונטמאו הפירות והטומאה וההכשר באין כאחד ע"ש. ולענ"ד במח"כ אישתמיט מיני' משנה שלימה מס' מכשירין (פ"ד מ"ב) מי שירדו עליו גשמים אפי' אב הטומאה אינו בכי יתן וכ' הרמב"ם בפה"מ ובפי' הרב ז"ל אפי' הי' האדם הזה אב הטומאה ונטמאו המשקין שירדו עלי' ואנן אמרינן לעיל משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון אפ"ה אינן מכשירין כיון שירידת הגשמים עלי' היתה שלא לרצון וה"נ בפירות שנפלו בתוך אמת המים דמחוברין אינו מכשיר אלא בנתלשו ברצון וכל שנתלש שלא ברצון ולא אחשבינהו למשקה אף שנטמאו המים אינו מטמא הפירות אלא לרצון והכי דייק לישנא דמתני' דקתני משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון משמע דוקא משקין אבל גשמים אינו משקה אלא היכי דאחשבינהו כתוס' ב"ב (צ"ז.) ומה"ט נקט בתוספתא פירות שנפלו לתוך אמת המים דקדק לתוך אמת המים דהוי מחוברין ולא קרינין בי' וכל משקה אשר ישתה בכל כלי. והגאון בס' טורי אבן שם כ' דהתוספתא והמשנה פליגי והתוספתא ס"ל כמ"ד בפ"ק דמס' שבת אין כלי טמא חושב משקה אע"ג דהכשרו וטומאתו באין כאחד והתנא דמתני' דתנן משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון ס"ל כמ"ד כלי טמא חושב משקה והיכי דהטומאה וההכשר באין כאחד לא בעי ניחא לי' ולענ"ד העלה את המדומה ואין ענין זה לזה דהמשנה מיירי שכבר חל עליו שם משקה וכמ"ש הרמב"ם וכנ"ל ואתיא אליבא דכ"ע אכן במס' שבת מיירי דהיין הולך לאיבוד ואנו דנין אם זה בכלל משקה בזה פליגי דאיכא מ"ד כלי טמא חושב משקה אע"ג דלא אחשבינהו הוא ואמרינן בכה"ג הואיל וטומאתו והכשרו באין כאחד הטמא חושב משקה ואיכא מ"ד דס"ל אין כלי טמא חושב משקה דכיון דהולך לאיבוד לאו משקה הוא. והא דתנן מי שירדו עליו גשמים אפי' אב הטומאה אינו בכי יתן א"ש אליבא דכ"ע דשאני גשמים דלא חשיב משקה כלל אלא היכי דאחשבינהו לצורך תלוש וכתוס' ב"ב כנ"ל וכפרש"י פ"ק דחולין כנ"ל ובעי דוקא שיהי' מתחילה לרצון לא כן בשאר משקין דלא בעי מחשבה כתוס' ב"ב (צ"ז.) וכן לר' יוחנן דס"ל בירושלמי דר"מ דס"ל רוק חשיב משקה ומטמא באוכל דבילה וה"ה שאר דברים אע"ג דלא אחשבינהו איהו ובארתי משום דס"ל טמא חושב משקה אפי' בלא ניחא לי' ה"ט משום דתולדת המים חשיב משקה בין שיצאו לדעתו בין שיצאו שלא לדעתו כש"ס מס' מכשירין (פ"ו מ"ה) וע' ברמב"ם הט"א (פ"י ה"ב) וממילא לר"מ דס"ל כל העומד לתלוש כתלוש דמי וחשיב משקה אף טרם שנעקר כאשר בארתי לעיל (סק"ו) שפיר ס"ל לר' יוחנן דאפי' בשאר אוכלין שאינו רוצה במשקין אמרינן טמא חושב משקה ולא בעי ניחא לי' הואיל וטומאתו והכשרו באין כאחד ודו"ק: (י) ובמס' מכשירין (פ"ו מ"ד) ז' משקין הן הטל והמים והיין והשמן ובת"כ