מהרא"ש קנט

ע"ש. ובמס' שבועות (מ"ב:) ר' מאיר אומר יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע כו' ומוקי לה בגמ' דר"מ ס"ל עומדות לבצור כבצורות דמיין דכל שסופו לתלוש כתלוש דמי ועיין ש"ך חו"מ (סי' צ"ה) ובתומים שם ולענין הכשר נמי יתכן דה"ט דר"מ ס"ל דרוק חשיב משקה אפי' טרם שנעקר כיון דבשעת לעיסה נעקר הרוק כמ"ש הרמב"ם בפה"מ ממיל' אמרי' לר"מ כל שסופו לתלו' כתלוש דמי ור' יהודא ור' יוסי אפי' אי ס"ל בעלמא כל העומד לתלוש כתלוש דמי יתכן דלענין הכשר ס"ל דבעי תלוש דוקא כמו בתרומה דלא אמרינן כל העומד לקצור כקצור דמי כתוס' פ"ק דמס' סנהדרין ד"ה שערו כו' ע"ש ובפ"ק דמס' חולין (ט"ז.) פרש"י ד"ה לענין כו' והא דאמרינן בפסחים מחוברין מכשירין היינו דניחא לי' שיפלו פירות לתוכן כו' ע"ש: (ז) ובירושלמי פ' חומר בקודש (ה"ג) תמן תנינן הי' אוכל דבילה בידים מסואבות הכניס ידו לתוך פיו ר' מאיר מטמא כו' חזקי' אומר ל"ש אלא דבילה שהוא רוצה במשקין כו' רי"א היא דבלה היא שאר כל הדברים ע"ש ואתבונן על טעם פלוגתתן ונראה בעיני דחזקי' סובר דגם ר' מאיר לא חשיב רוק למשקה אלא בדבילה שניחא לי' ברוק כמבואר בירושלמי שם וכיון דרוצה במשקה הרוק שיפול על הדבילה להכי מכשיר כיון דאיהו אחשבי' למשקה אבל שאר דברים דלא ניחא לי' ברוק אינו מכשיר אף דטומאתו והכשירו באין כאחד ס"ל דלא אמרינן טומא' חושב משקה ובעריבה שירד הדלף לתוכה ה"ז בכי יתן דמהני מה דטומאתו והכשרו באין כאחד לענין אם יפלו המים על האוכלין מטמא לרצון ושלא לרצון מיהא רק היכי דחשיב משקה אבל רוק טרם שנעקר לא חשיב משקה לא אמרינן טמא חושב משקה ור' יוחנן ס"ל דר' מאיר ס"ל היא דבילה היא שאר כל הדברים דטומאתו והכשרו באין כאחד הטומאה מחשיבו משקה אע"ג דלא אחשבי' היא כפרש"י בפ"ק דמס' שבת ולכן שפיר מקשה הגמ' הניחא למ"ד טמא חושב משקה שפיר אמר שמאי הבוצר לגת מכשיר דכלי טמא חושב משקה אף שהולך לאיבוד הואיל וטומאתו והכשרו באין כאחד מחשיבו למשקה אע"ג דאיהו לא אחשבי' כמו דמהני לר' יוחנן דהרוק מכשיר אע"ג דלא חשיב משקה ואפי' בשאר דברים דלא ניחא לי' אפ"ה טומאה חושב משקה הואיל וטומאתו והכשרו באין כאחד לא בעי דאחשבי' איהו אלא למ"ד אין כלי חושב משקה דהיינו לחזקי' דס"ל אפי' ר"מ לא אמר אלא בדבילה שרוצה הוא במשקה הרוק אבל בשאר דברים לא דלא אמרי' טומא' חושב משקה אפי' היכי דטומאתו והכשרו באין כאחד מאי איכא למימר בטעמא דהבוצר לגת מכשיר ודו"ק: (ח) ובפ' חומר בקודש (כ"ד:) פסקא אוכלין אוכלין נגובים בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש וכי יש נגיבה לקודש והלא חיבת הקודש מכשרתן ל"צ כגון שתחב לו כו' לקודש גזרו רבנן לתרומה לא גזרו ע"ש ובירושלמי שם תמן תנינן הי' אוכל דבלה בידים מסואבות הכניס ידו לתוך פיו ר' מאיר מטמא כו' ר' יוחנן אומר הוא דבלה הוא שאר הדברים מתני' פליגי על ר"י אוכלין אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה פתר לה בזורק אם בזורק אפי' בקודש שמא ישכח ויגע ומקשה אפי' בתרומה יהא אסור ומשני אוכלי תרומה זריזין ובתרומה אינו אלא לכהנים וכהנים זריזין הם לכן לא גזרו דלמא יגע ברוק שבפיו משא"כ בקודש שקדשים יש מהם נאכל לבעלים ישראל שאינם זריזין לכך גזרו שמא ישכח ויגע ע"ש. ובש"ס חולין (ל"ג.) השוחט בהמה חי' ועוף ולא יצא מהם דם כשרים ונאכלין בידים מסואבות ובגמ' מקשה טעמא דלא יצא מהם דם הא יצא מהם דם אין נאכלין בידים מסואבות אמאי ידים שניות ואין שני עושה שלישי בחולין כו' אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה הכא בחולין שלקחן בכסף מ"ש עסקינן ודלא כר' מאיר כו' ופרש"י ואשמועינן דשני עביד בהו שלישי דלא כר' מאיר ע"ש. והקשיתי הא מ"ש נאכל לבעלים ישראל ואמאי נאכלין בידים מסואבות ניחוש שמא יגע ברוק שבפיו ויטמא את המעשר ומבואר בירושלמי מס' שבת (פט"ז ה"ג) דמעשר בתרומה והטמא הנוגע עובר בלאו בכל קודש קודש לא תגע ועיין זבחים (ל"ג:) ועיין מ"ל ה' תרומות (פי"ב ה"א) ומה"ט אתרוג של מעשר שני לא יטול מפני שמכשירו ופרש"י בפ' לולב הגזול שם דמ"ש איקרי קודש ובעי שימור ע"ש. ואין לומר דלא יתכן לומר דאין מעשר נאכל בידים מסואבות כיון דתרומה נאכל בידים מסואבות ל"ש להחמיר במעשר מבתרומה דז"א דהרי התירו מפה לאוכלי תרומה משום דכהנים זריזין הם ולא התירו מפה לאוכלי טהרות ובמס' יומ' (ע"ט) כ' התוס' ד"ה הא כו' דאפי' לכהנים לא התירו מפה רק בתרומה אבל לא בחולין ע"ש: והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' יומא (פ"א) זר שאכל שזופין של תרומה והקיאו כו' השני משלם דמי עצים ובמנחות (ס"ט.) כ' התוס' ד"ה דבלע הטעם מפני שהתרומה היא נמאסת בלעיסה ונתחללה כדאמרינן בפ"ק דמס' כריתות כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ע"ש ומפרש"י שם משמע דדוקא היכי שנתחלל בהיתר והמ"ל הרחיב הדיבור בזה ובמס' שבת (י"ד) בגמ' מ"ט גזרו בה רבנן טומאה דזמנין דאכל אוכלין טמאין ושקל משקין של