מהרא"ש קנח

כאחת מבואר מזה דאפי' ביין אינו מכשיר אלא היכי דניחא לי' והגאון הנ"ל סיים בקושיא ולענ"ד לק"מ דהרשב"ם שפיר קאמר איין מכשיר אפי' בלא ניחא דרק גבי מים כתיב וכי יתן אבל משקה כתיב וכל משקה אשר ישתה מיהא זה רק היכי דהיין עומד למשקה וקרינין בי' אשר ישתה אבל הבוצר לגת והיין היוצא מן הענבים הולך לאיבוד זה אינו בכלל משקה כלל ולא קרינין בי' אשר ישתה וזה מבואר בש"ס מס' מכשירין (פ"ה מי"א) השוקל ענבים בכף מאזנים היין שבכף טהור כו' ה"ז דומה לסלי זיתים וענבים כשהן מנטפין ע"ש ובפ' חביות (קמ"ה.) והכא במשקה העומד לאיבוד כו' ומ"ס לאו משקה הוא ע"ש ובמס' תרומות (פי"א מ"ב) דבש תמרים כו' ור"א מטמא משום משקה כו' ומפרש בירושלמי טעמא דר"א וכל משקה אפי' מי פירות מ"ט דרבנן אשר ישתה והני פירות אין עומדין לעשות מהם שתיה ע"ש ובפ' אין מעמידין (ל"ט:) הכא לא קא בעי לי' למשקה וע"ש בתוס' ד"ה התם כו' ומכ"ש דאינו עומד לשתי' היכי דהולך לאיבוד וזה מכוון בפרש"י במה שדקדק לפרש מ"ט הוכשר הא לא ניחא לי' בהאי משקה דנפיק וקא אזיל לאיבוד ומשני גזרה שמא יבצרנו בקופות טמאות דאתיא טומאת הכלי ומחשבה לי' למשקה אע"ג דלא אחשבי' הוא: (ה) ובמס' שבת שם מקשה הגמ' הניחא למ"ד כלי טמא חושב משקה אלא למ"ד אין כלי טמא חושב משקין ופרש"י ד"ה הניחא למ"ד לא ידענא היכא והתוס' שם ד"ה הניחא כתבו דהפלוגתא היא בתוספתא דמכשירין גבי עריבה שירד דלף לתוכה בש"א ה"ז בכי יתן כו' בד"א בטהורה אבל בטמא' הכל מודים ה"ז בכי יתן דברי ר"מ ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בש"א בכי יותן ובה"א אינו בכי יותן ולפימ"ש אין זה דמיון כלל דש"ה גבי עריבה שירד דלף לתוכה דהמים המה בכלל משקה אשר ישתה ואין אנו דנין אלא היכי שנפלו מים אלו על אוכלין שלא ברצון דר"מ ס"ל בטמאה הכל מודים הרי זה בכי יתן כיון דטומאתו והכשירו באין כאחד לא בעי שיפלו ברצון אכן הבוצר לגת הוא להיפך לשי' הרשב"ם מכשיר היין אפי' בנפלו על האוכלין שלא לרצון אלא דאנו דנין אם הולך לאיבוד חשיב משקה מחמת כלי טמא דטומאתו והכשירו באין כאחד או נימא אין כלי טמא חושב משקין ויין ההולך לאיבוד לא חשיב משקה כלל. והנ"ל דהתוס' אזלו לשיטתם שכ' במס' ב"ב שם ד"ה ל"צ כו' ונראה לר"י דבגשמים בעי תרתי שיחשיב אותו מתחיל' שיהי' משקה ואח"כ בעינן דניחא לי' אבל שאר משקין כגון יין ושמן כיון דניחא לי' ממילא הן מכשירין אפי' לא יחשיב אותן משקין. ובירושלמי מס' תרומו' (פי"א) פסקא ר"א מטמא משום משקה משמע דכל המשקין בעי מחשבה שיחשיב אותו שיהי' משקה דקאמר התם לא אם אמרת באוכלין שכן אוכלין המיוחדים לאדם אין צריכין מחשבה תאמר במשקין שכן משקין המיוחדים לאדם צריכין מחשבה ע"ש. ובתוספתא אי' זה חומר באוכלין מבמשקה ע"ש. ועכ"פ במי גשמים ס"ל להר"י דבעי מחשבה למשקה ואם לא חשב למשקה אינו מכשיר נמצא דשפיר כ' התוס' לשיטתם דפלוגתא זו היא בתוספתא דמכשירין דר"מ ס"ל דבעריבה טמאה שירד דלף לתוכה ה"ז בכי יתן ע"כ דס"ל כלי טמא חושב משקה. מיהו אכתי קשה דהרי אין שם פלוגת' אליבא דב"ש ור"מ ור' יוסי לא פליגי רק לב"ה דר"מ ס"ל דב"ה מודו בטמאה דהרי זה בכי יותן ור' יוסי ס"ל דבה"א אינו בכי יותן ובמס' שבת אליבא דב"ש קיימינן דבש"א הבוצר לגת מכשיר ואמרו מ"ט דשמאי וע"ז השיב ר' זעירא שמא יבצרנו בקופות טמאות וא"כ מה מקשה הגמ' הניחא למ"ד כלי טמא חושב משקין אלא למ"ד אין כלי טמא חושב משקין מאי איכא למימר הא אליבא דב"ש אין חולק בזה בתוספתא דמכשירין וכבר התעורר בזה בתשו' שו"מ בתשו' הנ"ל: (ו) והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' כלים (פ"ח) מי שהי' אוכל דבילה בידים מסואבות הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור ר"מ מטמא ר"י מטהר ר' יוסי אומר אם היפך טמא אם לא היפך טהור וכ' הרב ר"מ מטמא הדבילה לפי שהידים מסואבות טמאו את הרוק להיות תחילה מפני שהרוק הוא משקה ור' יהודה מטהר דס"ל כל זמן שלא יצא הרוק מן הפה לא חשיב משקה ור' יוסי מטמא כשהפך הדבילה מצד זה לצד זה בתוך פיו שנעקר הרוק ומטהר בלא הפך שכ"ז שלא נעקר לא נחשב משקה ועיין במס' עירובין (צ"ח) ולהבין טעם פלוגתתן של ר"מ ור"י נלע"ד עפ"י מה דאי' במס' מכשירין (פ"ד מ"ו) צנון שבמערה נדה מדיחתו והוא טהור דלא הוכשר לקבל טומאה במים מחוברין והא דאמרו בפ"ק דפסחי' (ט"ז.) דמחוברין מכשירין כ' התוס' שם ד"ה חד כו' ומחוברין פי' ריב"א דבשעת חיבורן נדבקו באוכל והעלה האוכל מן המים ע"ש. ובפ' השולח (ל"ט.) המקדיש עבדו אין מועלין בו רשב"ג אומר מועלין בשערו כו' עבדא כמקרקע כו' וכ' התוס' שם עבדא כמקרקע ולכך אין מועלין בו דאין מועלין במחובר ובפ"ק דמס' קדושין (ז' .) כ' התוס' ד"ה וא"כ פי' בקונ' דאדם הוקש לקרקע דכתיב והתנחלתם כו' וקשה דהאי קרא כתיב בעבד אכל בן חורין לא איתקש כ' ע"ש