מהרא"ש קנז

יטול כו' מפני שמכשירו ופרש"י והתוס' מפני שמכשירה שהלולב כמו שהוא אגוד נותנין אותו במים כדי שלא יכמוש כדתנן בפרקין ומחזירו למים וכשנטלו נוטפין מימיו על האתרוג ע"ש. והקשה בס' גינת ורדים הספרדי הא בעינין דניחא לי' וכיון דלא ניחא לי' שיהי' נוטפין על האתרוג א"כ אינו מכשיר ובס' אבני מלואים בתשו' (סי' כ') כתב לתרץ דכיון דתחילתו ברצון לצורך הלולב מכשיר אעפ"י שאין סופו לרצון ובתשו' שו"מ (מהדורא ד' ח"ג סי"ו) הביא דברי הא"מ וכתב עליו שלא העלה לתרץ רק שי' רש"י ואכתי קשה לשי' הרמב"ם ונלחץ בזה ע"ש ובוש אני לומר על שלשה הרועים דאישתמיט מיניהו התוס' במס' ע"א (נ"ט.) שכ' בד"ה בצר כו' הק' הר"א לפר"ת מהא דאמרינן בירושלמי מס' דמאי (פ"ג) אמר רשב"ג שלח לי ריב"ר אתרוג ואמר לי זה בא מקסרי ולמדתי ממנו ג' דברים שהוא ודאי כו' שהוא טמא שמרביצין עלי' מים והוכשר וא"ת והתנן בשלהי תוספת' דטהרות דאתרוגים אין מזלפין עליהם מים וי"ל ה"מ באותם שמוכרים בעיר אבל בא מדרך רחוקה מסברא דמזליף עלי' מים כדי שלא יכמוש עוד י"ל דה"מ בשאר ימות השנה אבל בחג מרביצין עליו מים כדי שיהיה הדר ע"ש. ובתוס' פסחים (כ"ו:) כ' בד"ה עלה עלי' זכר פסולה וא"ת אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא לי' להפסיד פרה שדמי' יקרים בשביל דבר מועט וי"ל דאם נאמר כשרה הוי ניחא לי' ולכך אין להכשירה ולפי"ז א"ש הא דאמרו בגמ' מפני שמכשירה דודאי ניחא לי' מה שנוטפין המים על האתרוג דאף דאין מזלפין על האתרוגים זה רק בשאר ימים אבל בחג מזלפין עליו כדי שיהי' הדר וכדי שלא יכמוש מיהא באתרוג של תרומה אין מזלפין עליו מפני שמכשירו ואסור לגרום טומאה לתרומה אכן כי נוטפין המים על האתרוג בשעה שהוא נוטלו עם הלולב פשוט דמכשיר כיון דבחג ניחא להו לבעלים בזילוף המים על האתרוג כדי שלא יכמוש וכדי שיהי' הדר נאה. ול"ש לומר דודאי לא ניחא לי' ואינו מכשיר דאי נימא דמכשיר א"כ אינו ראוי למצו' דמה"ט אמרו אתרוג של תרומה לא יטול ז"א דאי נימא דאינו מכשיר א"כ שוב יהי' ראוי לצאת בו וליטול אתרוג של תרומה לצאת בו וא"כ יהי' ניחא לי' בכך שיהי' המים נוטפין עליו בכדי שלא יכמוש וכדי שיהי' הדר ודו"ק: (ג) ובפ' כל הזבחים (ע"ה:) שביעית אין לוקחין בדמי' תרומה מפני שממעטין באכילתה אמרוהו רבנן קמי' דרבה הא דלא כר"ש דאמר מביאין קדשים לבית הפסול א"ל ה"מ דיעבד לכתחילה לא ופרש"י ד"ה שביעית כו' מפני שממעט בזמן אכילת תרומה ומביאה לידי איסור אכילה ע"ש ובתוס' שם ד"ה שביעית כו' וא"ת תרומה קודם לפסח יהא אסור לחמצה דממעט באכילתה וי"ל דהכא עדיפא לי' ושרי דכתיב למשחה ולא דמי למבשל ירק בשמן של תרומה שהירק מיתקן ע"י השמן ולא השמן ע"י הירק כו' ע"ש ולפי"ז יש להעיר מדוע אתרוג של תרומה לא יטול מפני שמכשירו שנוטפין המים על האתרוג הא בזה מיתקן הפרי שלא יכמוש ושיהי' הדר וכ"ע מודו דלא חיישינין מה שמביא קדשים לבית הפסול ומה"ט תרומה קודם הפסח שרי לחמצה. ואפשר לחלק דש"ה דהכי עדיפא לי' ומיתקן המאכל מאשר הוא עכשיו בלא חימוץ וכן הירק מיתקן ע"י השמן מאשר הוא לבדו משא"כ באתרוג האמנם אם הוא משהה אותו כל ימי החג יכמוש ויתקלקל וכי מזלפין עליו מים הדר הוא מיהא הלא ביד הבעלים לאכלו כעת טרם יכמוש ובעודו באבו רטוב וטוב: ובספר תפארת ישראל על משנות אנהיר לן בפירושו מלתא חדתא וז"ל מפני שמכשירו כו' ובהוכשר כבר אפ"ה פסול מדנטמא בידים שניות אלא דנקט רבותא שלא הוכשר ולפי"ז מה שהק' בס' גינת ורדים איך הוכשר הא לא ניחא לי' לק"מ כיון דידים שניות ומטמאין את המשקין להיות תחילה וההכשר והטומאה באין כאחד לא בעי שיהי' ניחא לי' כש"ס מס' מכשירין (פ"א מ"א) משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון ובפה"מ להרמב"ם שם ביאר הדברים וכ' אמנם אנו מצריכין המשקה לרצון כשקדם לבדו להכין הזרעים לטומאה ואח"כ יבא הדבר המטמא והוא אמרו וכי יותן כו' ואח"כ ונפל מנבלתם עליו כו' ע"ש: (ד) ובמס' ב"ב (צ"ז.) ת"ר שמרים של תרומה ראשון ושני אסור ושלישי מותר כו' כדרך שאמרו לענין איסורין כך אמרו לענין הכשירן הכשירן דמאי אי דמיא אכשורי מכשרי אי דחמרא אכשורי מכשרי ל"צ שתמדו במי גשמים כו' ל"צ שנתמד מאליו כו' וכ' הרשב"ם ד"ה ל"צ כלומר לא נ"מ אלא שתמדו לתרומה במי גשמים דצריכי מחשבה אבל אי חשיב יין מכשיר בלא מחשבה דבמים הוא דכתיב וכי יתן מים מה יתן דניחא לי' אף יותן דניחא לי' ע"ש והקשה בספר אבני מלואים בתשו' (סי' כ') דהא מבואר בפ"ק דמס' שבת (י"ז.) הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר כו' מ"ט אמר זעירא גזרה שמא יבצרנ' בקופות טמאות ופרש"י מ"ט הוכשר הא לא ניחא לי' בהאי משקה דנפיק וקא אזיל לאיבוד ומשני גזרה שמא יבצרנו בקופות טמאות דאתיא טומאת הכלי ומחשבה לי' למשקה להכשיר הואיל וטומאתו והכשירו