מהרא"ש קנה

מתקדשת כו' ובפרש"י ד"ה משיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדושת הגוף כו' ע"ש. ולפי"ז א"ש היטב הא דאמרו בגמ' בפ' כל שעה שאני היכל דלתוכו עשוי ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו דכיון דהיכל יש בו קדושת הגוף דומיא דתרומה יליף בגז"ש חטא חטא מתרומה דאין בו מעילה אלא כדרך הנאה כמ"ש התוס' שם דיליף מעילה מתרומה דכתיב בה אכילה אכן זה רק בהיכל העומד הכן וכבר נתקדש בקדושת הגוף אם במשיחה בשמן המשחה ואם שנתחנך בעבודה עכ"פ כבר חל עלי' קדושת הגוף משא"כ במס' מעילה שפיר אמרו בונין בחול ואח"כ מקדישין דאי אפשר דלא יתבו זימנין בטולא דבנין ובשעת הבנין טרם שנתחנך בעבודה לכ"ע אין בו רק קדושת דמים. ומכ"ש חומת העיר ירושלים דלכ"ע אינו קדוש קדושת הגוף וע' תוס' קדושין (נ"ד:) ובקדושת בדק הבית לא ילפינין חטא חטא מתרומה דלא הוי דומיא דתרומה וכש"ס זבחים (מ"ה.) ולהכי ודאי אית בהו מעילה אפי' בנהנה שלא כדרך הנאתו: (י) ובפ' ולד חטאת (י"ג:) הדש קלעילין בשדה הקדש מעל כו' ע"ש ופרש"י והתוס' קלעילין מין קטנית וראוי להתבונן מ"ט נקט הגמ' הדש קלעילין ולא נקט הדש בשדה הקדש מעל והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' ביצה (י"ג:) אמר אביי מחלוקת בשבולין אבל בקטנית כו' מי שהי' לו חבילי תלתן של טבל ה"ז כותש כו' ע"ש ומבואר שם בפרש"י ובפה"מ להרמב"ם דשבולין דרך רובן לדישה אבל קטנית כותש וזה דרך דישתן ע"ש דמבואר דקטנית אין דרכן בדישה ועפי"ז יתכן בעיני דהש"ס נקט לרבותא ל"מ הדש תבואה דהוי כדרך הנאתו דרובן בדישה ודאי מעל אלא אפי' הדש קלעילין דאין דרכן בדישה נמצא הדש הוי שלא כדרך הנאתו אפ"ה מעל דרק בקדושת הגוף אין מעילה אלא כדרך הנאה משום דיליף מתרומה אבל קדושת דמים לא יליף מתרומה וכיון דבמעילה גופי' לא כתיב אכילה להכי מעל אפי' שלא כדרך הנאתו: (יא) ובירושלמי מס' נדרים הנודר מן הככר מהו לחמם בו ידיו ולא איפשיט וכ' הב"י ביו"ד סי' (רכ"א ס"א) דקי"ל לחומרא והקשה עליו בס' מחנה אפרים ה' נדרים (סי' כ"ז) וכ' וז"ל כ' הב"י כו' ואינו נראה דבפ' בכל מערבין (ל.) אמר ר"ה א"ר כו' הנודר מן הככר מערבין לו בה ואפי' אמר עלי נעשה כאומר שלא אטעימנה פרש"י ז"ל דלא מסיק אדעתי' לאסור אלא דרך הנאתה כו' ע"ש ולענ"ד יתכן לומר דהש"ס דידן ס"ל קונמו' כקדוש' הגוף כמבואר במס' כתובו' (נ"ט:) א"כ כי אסר עלי' בקונם ואפי' אמר סתם ככר זה אסור עלי כבר חדית לן הר"ן ז"ל במס' שבועו' (כ.) שעיקר הנדר בהתפסה הוא ואעפ"י שאם לא התפיס' חייל ההוא מדין יד הוא דמהני שכשהוא אומר ה"ז אסור עלי אנו גומרין דבריו כקרבן ע"ש וכיון דמתפיסו בקדוש' הגוף לא חמיר טפל מן העיקר ובקדוש' הגוף הרי לא מעל אלא בנהנ' כדרך הנא' דהיינו אכיל' ולהכי בנודר מן הככר מערבין לו בה ואפי' אמר עלי נעש' כאומר שלא אטעימנ' אכן הירושלמי אפשר דס"ל קונמות כקדוש' דמים כמ"ש הר"ן ז"ל במס' כתובו' שם דאפשר דהירושלמי ס"ל קונמות כקדוש' דמים ע"ש ממילא אסור אפי' שלא כדרך הנא' כמ"ש לעיל דבקדוש' דמים מועלין אפי' שלא כדרך הנאתו. ויתכן עוד בעיני עפ"י מ"ש בס' אשל אברהם הובא בהגהות הג' רעק"א סי' (רכ"א ס"ק ל"ב) מצינו המשכיר בית לחברו כו', ונראה דלדידן אפי' אמר הקדש כו' כתב וז"ל נלענ"ד פשיט דמ"מ בקונם מפקיע דגם לדידן קונם קה"ג כיון דאסרו בהנאה ואין חילוק בין קונם דהש"ס לקונם שלנו ודלא כמו שראיתי בס' אשל אברהם ע"ש. והנה הס' אשל אברהם לא ראיתי וטעמו ונימוקו לא ידעתי אבל אני לעצמי נ"ל די"ל כיון דבזה"ז בעוה"ר אין לנו מזבח וכל הקדשים שהי' עד שלא נבנה המזבח ואח"כ נבנה המזבח פסולין כש"ס זבחים (נ"ט:) ואפי' למ"ד דחוי מעיקרא לא הוי דחוי מיהו אין בו רק קדושת דמים כמ"ש התוס' זבחים (י"ב.) ד"ה וש"מ כו' וא"ת א"כ דחוי מעיקרא ודחוי בדמים הכל אחד דכל דחוי מעיקרא אין בו אלא קדוש' דמים ע"ש א"כ כי אמר חפץ זה אסור עלי הוי כמתפיס בקדוש' דמים דאפי' נימא דהוי כאלו אמר ככר זה עלי אסור כקרבן בזה"ז קרבן גופי' אין בו אלא קדושת דמים: אמנם לפ"ז יצא לנו הדין בנידן שאלתינו דללמוד בתוך הספר ודאי אסור המודר אכן להתנאות ולעשות הקפה בש"ת מותר ממ"נ אי נימא דהמדיר אסרו בקונם וחל עליו קדושת הגוף א"כ הרי מבואר לעיל דכל קדושת הגוף אין בו איסור הנאה אלא כדרך הנאתו ובספר העיקר עשוי ללמוד לו ולקרות בספר התורה והקפה בש"ת חשיב שלא כדרך הנאה ולדבר מצוה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו ואי נימא דלא חשיב רק כקדושת דמים ואסרו נמי אפי' שלא כדרך הנאה א"כ אין האיסור חל כלל דקי"ל קדושת דמים לא מצי מקדיש אלא דבר שהוא ברשותו אבל כי תפסו אחרים ואינו רוצה להתיר אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו ודו"ק.. מיהא ללמוד בהספרים ודאי אסור ואין לנו רק דברי הש"ע. הנלענ"ד כתבתי וחתמתי אלכסנדר שמואל היילפרין