מהרא"ש קנד

של מצו' בר"ה נהנה כדרך הנאה אבל מנחה להקטיר ע"ג המזבח הוי שלא כדרך הנאה ז"א דגבי כה"כ כך לי שלא כדרך הנאה כמו בהקדש כדרך הנאה וכל העושה מצו' באיסור הנאה פשיט לי' להרמב"ם דאפי' למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו חשיב מצו' הבאה בעבירה ואסור לעשות כן לכתחילה בהקדש אם המצו' באה כדרך הנאה ובכה"כ אף בשלא כדרך הנאה וכן בערלה כיון דהסולת ראוי בעצם לאכילה אלא שהוא מביא ממנו מנחה שלכה"ד אסור כנ"ל: (ח) ועפי"ז דן אנכי בעזה"ז דהיכי דאוסר ספרו על חברו ל"מ דהמודר אסור ללמוד בו כמו בשופר של עולה לא יתקע אפי' למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו ולהרמב"ם חשיב מהב"ע וכמ"ש המ"ל דאף דקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו מיהו לכתחילה אסור כנ"ל והא דהמודר הנאה משופר מותר לתקוע בו משמע אפי' לכתחילה י"ל ה"ט משום דכל הנודר מן הסתם אין דעתו על דבר מצו' כמ"ש התוס' ר"ה (כ"ח.) ד"ה המודר הנאה כו' ע"ש ואף דהתוס' לא כתבו כן אלא בס"ד מיהו מסתבר לן היטב דרק במידי דאית בי' הנאה יתכן דהוי דעתו גם לדבר מצו' אכן למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו שפיר אמרינין דאין דעתו על דבר מצו' ויכול לתקוע בו לכתחילה אכן האוסר ספרו על חבירו א"כ חזינין דכונת המדיר לאסור את המודר שלא ילמור בספרו פשיט' דלא מהני לומר מצות לאו ליהנות ניתנו דעכ"פ אסור לכתחילה וחשיב מהב"ע לשי' הרמב"ם כנ"ל ואין דברי רבותינו צריכין חיזוק וראי' מה שכבר מבואר בש"ע דאסור ללמוד בו אלא שאני מוסיף בדבר אפי' היכי דהמודר אינו לומד בו אלא שמחזיק אצלו הספרים להתנאות בהם שיהי' הכל רואין בית מלא ספרים ולא יאמרו בית המדרש ריק מתורה וכן בס"ת אפי' אם אין קוראין בו אלא שעושין בס"ת הקפות כמנהג בש"ת בכה"ג שהבעלים אסרו הספרים שלהם בקונם חשיב הקדש ואסור בהנאה אפי' להתנאות בהם חשיב הנאה גם לענין מעילה כש"ס פ' הנהנה (י"ח.) כיצד נתנה קטלא בצוארה טבעת בידה כו' כיון שנהנה מעל ע"ש וע' נדרים (ל"ג) בעי ר"פ כו' וטבעת ליראות בה וע"ש בר"ן ז"ל ואף די"ל ש"ה דעיקר נזמים וטבעת עשוין לנוי לכבוד ולתפארת בני אדם ליראות בהם והוי כדרך הנאתו אבל ספרים אינם עשוים רק ללמוד בהם וס"ת לקרות בו והמתנאה הוי רק הנאה שלא כדרך הנאה מיהו בקונמות אסור אפי' שלא כדרך הנאתו והנודר מן הככר אסור להתחמם כו' כדאי' בירושלמי הובא בר"ן נדרים (ל"ה.) ובש"ע יו"ד א"כ חזינין דגם שלא כדרך הנאתו אסור בקונם ממילא האוסר ספרו על חברו המודר אסור להשתמש בהספר אפי' להתנאה:. (ט) והמ"ל ה' יסה"ת הק' דבפ' כל שעה משני הגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי ופרש"י ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאה ובסוף פ"ג דמס' מעילה (י"ד:) אמר ר"פ ה"ט דבונין בחול משום דלא ניתנה תורה למה"ש כו' ופרש"י ד"ה ר"פ כו' דאי אפשר דלא יתבו זימנין בטולא דבנין מפני החמה ונמצא מועל כו' ע"ש והרמב"ם ה' מעילה פ"ח ה"ד) כ' וז"ל כשבונין במקדש כו' בונין הכל בחול שמא יהנה בצל הבנין כו' ע"ש. ובמס' קדושין (נ"ד:) מקשה הגמ' שירי הלשכה אמאי מועלין בהם נימא הואיל וניתנו ליהנות בהן דהא חומת העיר משירי הלשכה אתו ופרש"י דלא ניתנה תורה למה"ש שיהי' זריזין מליהנות מן החומה מלישב בצלה כו' ע"ש והק' בס' המקנה דהא הנאת צלה לא נאסרה דאין דרך הנאתו בכך ע"ש. וכתבתי בתשו' לתרץ עפ"י מ"ש התוס' כל שעה שם בד"ה שאני היכל דלתוכו עשוי ואין הנאת צלו נאסרת שאין זה דרך הנאתו וא"ת הא לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאתו יהא אסור וי"ל דמעילה ילפינין חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה. ובש"ס זבחים (מ"ה.) קדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין דגמר מעילה חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל כו' בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהם מ"ט קסבר כי גמרה מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדישא קדושת הגוף אבל קדושת בדק הבית דקדושת דמים לא ע"ש. ובש"ס מס' ע"א (נ"ב:) בעא מיני' ר' יוסי בן שאול מר' כלים ששמשו בהם בבית חוניו מהו שישתמשו בהם בבית המקדש כו' א"ל אסורים הם כו' לימא מסייע לי' מזרחית צפונית שבה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצום אנשי יון אר"פ התם קראי אשכח ודרש דכתיב ובאו בה פריצים וחיללוה ע"ש וכ' הרז"ה הביאור בזה דאבני המזבח קדשי בדק הבית הם וע"י מעילה יוצא לחולין ולהכי נאסרו ע"י ששקצום אנשי יון משא"כ כלי שרת שהם קדושת הגוף ויש בהם מועל אחר מועל ואינו יוצא לחולין ע"י מעילה לכן לא נאסרו דקי"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש והרמב"ן במלחמות השיג על הרז"ה מהא דאי' בתוספתא פ' בני העיר אבני היכל שנפגמו אין להם פדיון ע"ש שמבואר מדבריו דפשיט לי' להרמב"ן דלהכי אין להם פדיון משום דקדשי קדושת הגוף ובמס' שבועות (ט"ו.) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן כו' אין העזרה