מהרא"ש קנג

(י"ג:) ערבה לא נהנין ולא מועלין ראב"צ אומר נוהגין הי' הזקנים שנהנים ממנו בלולביהן וכ' התוס' שם ד"ה נהנין כו' דקסבר מצות לאו ליהנות ניתנו מבואר מזה דלמ"ד מצות לאו לה"נ מותר למצו' אפי' לכתחילה ובשעה"מ הק' לרב יהודה דס"ל מצות ליהנות ניתנו ואם תקע בשופר של שלמים לא יצא מה יענה להך משנה דמס' מעילה דנוהגין הי' הזקנים שנהנים ממנו בלולביהן. ולענ"ד, נראה לחלק הענינים דשאני שופר דעיקר תשמישו עביד לתקוע בו ושש תקיעות תוקעין בשופר בע"ש כמבואר במס' שבת (ל"ה:) ואף דשופר חזי נמי לגמוע בו מים מיהא עיקר שופר לאו לגמוע בו מים קאי כפרש"י שם (ל"ו) ע"ש נמצא התוקע בשופר של הקדש תקיע' של מצו' למ"ד מצות ליהנות ניתנו הרי נהנה כדרך הנאתו וחשיב מהב"ע ולא יצא י"ח ואפי' למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"פ לכתחילה אסור לתקוע תקיעה של מצו' אכן בערבה הגד' בשדה הקדש דעיקר ערבה אינו עשוי ליהנות בו בלולב ודרך בני אדם לעשות בערבה צריפין דירה של הוצין וערבה כפרש"י פ' כיצד מעברין (נ"ה:) ובגמ' פ"ק דמס' סוכה (י"ג:) הני צריפי דאורבנ' ובפ' המפקיד (מ"ב.) אותבינהו בצריפי דאורבינא וגם הערבה ראוי להיסק כש"ס פ"ק דמס' שבת (כ.) א"כ כי נמי נהנה ממנו בלולב מידי דרך הנאתו קא עביד ובהקדש שרי שלא כדרך הנאתו כש"ס פ' כל שעה (כ"ו.) אמרו עליו על ריב"ז שהי' יושב בצלו של היכל כו' שאני היכל דלתוכו עשוי ופרש"י ואין הנאת צלו נאסר דאין זה דרך הנאתו ושם בגמ' (כ"ה:) מר בר ר"א אשכחי' לרבינא דשייף לי' לברתי בגוהרקי דערלה א"ל אימר דאמר רבנן בשעת הסכנה כו' א"ל מידי דרך הנאה קא עבידנא מוכח מזה דשלא כדרך הנאה אפי' לכתחילה מותר וכבר האריך בזה המ"ל ה' יסה"ת (פ"ה ה"ה) ע"ש ואפי' נימא כשי' הגדולים שכ' שלא התירו שלא כדרך הנאה אלא לחולה שאב"ס אבל בעלמא אפי' שלא כדרך הנאה לכתחילה אסור יתכן בעיני הטעם משום דאחשבי' להנאה ושם בגמ' (כ"ד) כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן כו' למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שהוא פטור וכ"ש אוכל חלב חי ע"ש וביאר המ"ל בה' יסה"ת שם כונת הכ"ש משום דהמניח חלב ע"ג מכתו לגבי דידי' שיש לו מכה הוי דרך הנאתו ע"ש וזה נכון היכי דיש לו הנאה ועושה לצרכו אכן היכי דאין בזה צורך גופו ואין בזה הנאת הגוף אלא דמצו' קא עביד כגון בערבה של הקדש כ"ע מודו דנהנין ממנו בלולביהן כיון דהוי שלא כדרך הנאתו ול"ש בזה לומר כיון דקא עביד מצו' לגבי דידי' הוי דרך הנאה ואחשבי' להנאה כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו אלא לעול על צואריהן א"כ לא אחשבי' להנאה כלל ואדרבא אמרינן מידי דרך הנאה קא עביד: וזה נכון בערבה של הקדש דיליף מעילה בגז"ש חט חט מתרומה דכתיב בי' אכילה ובעי דוקא דרך הנאתו כמ"ש התוס' פסחים (כ"ו.) אכן בכלאי הכרם דמבואר בגמ' פ' כל שעה (כ"ד:) הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהם אפי' שלא כדרך הנאה ע"ש ובפ' הגוזל עצים (ק"א.) בגמ' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק כו' ולא יצבע בו כו' וכ' התוס' ד"ה ולא כו' ור"ת מפרש דאיצטריך קרא הכא לאסור צביעה והדלקה שלא כדרך הנאה וההוא דפ' כל שעה דהוי שייף לברתי' בגוהרקי דערלה וקאמר מידי דרך הנאה עבידנא התם לא הוי דרך הנאה כלל ע"ש וכונת דברי התוס' שכ' דהתם לא הוי דרך הנאה כלל נראה בעיני משום דהבוסר אינו ראוי לאכילה נמצא דהבוסר מצד עצמו גרוע והוי שלא כדרך אכילה ושלא כדרך הנאה משא"כ שמן להדלקה גוף השמן ראוי לאכילה אלא שהוא נהנה ממנו בהדלקה ומסתבר לי' להר"ת דזה בערלה אסור מה"ת. ולענ"ד בלא"ה לק"מ דהר"ת שפיר קאמר דגבי ערלה אסור נמי שלא כדרך הנאתו מיהו רק בארץ ישראל דהוי מה"ת אבל בחוץ לארץ דמבואר בפ' כיצד מברכין (ל"ו) דמר בר ר"א ס"ל כרע"ק דערלה בחוץ לארץ לא הוי רק מדברי סופרים ולא החמירו בו כפרש"י שם ע"ש ולכן שפיר השיב. רבינא למר בר ר"א מידי דרך הנאה קא עבידנא ולפי"ז נהיר לן מ"ש הרמב"ם אין מביאין מנחות כו' וכ"ש מערלה וכה"כ משום מהב"ע ה"ט דפשיט לי' הני משום דאסורין בהנאה וכמ"ש המ"ל שם ואף דקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו וערבה של הקדש נהנין ממנו בלולביהן שאני הקדש דיליף מתרומה דכתיב בי' אכילה ושלא כדרך הנאה שרי ונהי דהיכי דהגוף נהנה עכ"פ ולגבי דידי' חשיב הנאה אסור אפי' בהקדש מיהו היכי דעביד מצו' ואין כאן הנאת הגוף כלל ל"ש אחשבי' להנאה דאדרבא מצות לאו ליהנות ניתנו אלא לעול ומידי דרך הנאה קא עביד משא"כ ערלה וכה"כ דלא כתיב בהו אכילה ולא חילקה התורה בין דרך הנאתו או שלא כדרך הנאתו וה"מ דלוקין בכה"כ אפי' שלא כדה"נ בזה כ"ע מודו דאפי' למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו איכא איסורא להביא מנחה מערלה וכה"כ והרי בשופר של עולה לא יתקע בו לכתחילה תקיעה של מצוה אפי' למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו מאי אמרת ש"ה דשופר עשוי לתקוע בו ושש תקיעות תוקעין בו בע"ש וכי תקע בו תקיעה