מהרא"ש קנב

הגזול (ל) ד"ה משום כו' הביאו גי' הרמב"ם וכ' דגי' משובשת היא דלא חשיב מצו' הבאה בעבירה אלא היכי דע"י העבירה באה המצו' וע"י המצוה באה העבירה ע"ש. ואני אמרתי לתרץ גי' זו עפ"י מה דאי' במס' ע"א (ס"ד.) ישראל שהי' נושה בנכרי כו' המתן לי עד שאמכור ע"א ואביא לך יי"נ ואביא לך אסור כו' משום דהוי כי רוצה בקיומו כו' ע"ש ושם (ס"ג:) שכרו לשבור ביי"נ מהו כיון דרוצה בקיומו אסור כו' ע"ש ובפרש"י לשבור ביי"נ לשבור חביות ולשפוך את היין מהו שיהא שכרה מותר מי אמרינן כיון דישראל זה רוצה בקיומם של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליהם עד שישברם הוא כו' ע"ש מבואר מסוגי' זו דכל שרוצה בקיומה אפי' על רגע אחת הרי הוא עובר על עשה אבד תאבדון ומבטל העש' ואשריהם תשרפון באש ואפי' לרבנן דס"ל המקיים בכלאים לא איכפת לן מה שרוצה בקיומן אבל יי"נ אסור להיות רוצה בקיומו דישראל מצוה לבטל ע"א ותשמישי' ע"ש בפרש"י ד"ה רבנן הוא. ועפי"ז נראה ברור דהיכי דנוטל לולב של אשרה ורוצה לצאת בו ידי חובת מצוה המוטלת עליו לקיים מ"ע ולקחתם לכם א"כ רגע זו הוא רוצה בקיומה ואינו רוצה שהלולב ישתבר כעת ויהי' כלה ואבד ברגע זו וא"כ הרי הוא מבטל המ"ע של אבד תאבדון ונמצא דהמצו' באה ע"י העבירה דאי אפשר לקיים המ"ע ולקחתם לכם בלעדי אם מבטל מ"ע אבד תאבדון ועכשיו טרם שלקחה בידו ועד שלא יצא יח"מ הרי הוא רוצה בקיומה: ועפי"ז ממילא א"ש שי' הפוסקים שכ' דלולב של אשרה פסול ביו"ט ראשון דלא חשיב לכם דאיסור הנאה לית לי' בעלים דבשלמא בש"ס ב"ק דקא טעין לי' אנא בעינא למיעבד הא מצו' שפיר חשיב בעלים הואיל והוא רוצה לקיים המ"ע המוטלת עליו ובזה אין לזרים אתו אכן בלולב של אשרה כיון שהוא רוצה לצאת בי' יח"מ תו ל"ש לומר דחשיב בעלים דכיון דאסור בהנאה לא חשיב בעלים ול"ש לומר דחשיב בעלים משום שיש לו זכות לקיים המצו' ואשריהם תשרפון באש ויכול לומר אנא בעינא למעבד הא מצו' דז"א שהרי אדרבא חזינין שהוא מבטל המ"ע של אבד תאבדון והוא רוצה בקיומה וכל שהוא אינו מקיים המ"ע כל הקודם זוכה לקיים המ"ע לאבד את הע"א ותשמיש' והכל מצוון עליו לבערו ונמצא שאין לו בעלים ואין לומר דאכתי חשיב בעלים שיכול לומר אנא בעינא למיעבד בי' מצו' לצאת בי' יח"מ ולקחתם לכם דז"א כיון דאיכא איסור רוצה בקיומה א"כ הוי מצו' הבאה בעבירה ותו אינו יוצא בו וממילא לא חשיב לכם ולא חשיב בעלים: (ו) ובפ' כיצד צולין (פ"א:) והנותר שורפין אותו בחצרותיהן כו' ע"ש ובירושלמי מס' שקלי' פ' כל הרוקין (ה"ג) בשר קדשי קדשים שנטמא כו' רעק"א מקום טומאתו שם שרפתו וקי"ל כרע"ק ולפ"ז נלענ"ד דהמביא מנחה של ערלה וכ"כ דקי"ל כלי שרת מקדשת לפסול אף דמנחה הוא מקדשי הקדשים ובעלמ' פסולי קדשי קדשים טעונין שרפה בעזרה ובפרש"י פסחים (מ"ט) ובזה המ"ע על הכהנים מיהו זה רק היכי דהפסול הוא נולד בעזרה אכן במביא מנחה של ערלה וכ"כ זה הוי כנטמא חוץ לעזרה וקי"ל מקום טומאתו שם שרפתו וממילא המ"ע הוא על הבעלים כמבואר בס' החינוך להרא"ה ז"ל (פ' צו מ"ע קמ"ו) ולפ"ז שי' הקדמונים שכ' דלולב של אשרה פסול ביו"ט ראשון משום דלא חשיב בעלים א"ש היטב מטעם שכתבתי דל"ש גבי' לומר אנא בעינא למיעבד הא מצו' ואשריהם תשרפון באש שהרי הוא בא לבטל העשה של אבד תאבדון והוא רוצה בקיומה ומכ"ש לפמ"ש במקום אחר דלשי' רש"י לולב שיוצא בו יח"מ חל עליו קדושת הגוף א"כ א"א לשרוף אותו אח"כ דהוא מוזהר בל"ת כן לה' כש"ס מכות (כ"ב) וכיון דאינו מקיים המ"ע ואשריהם תשרפון ממילא אין לו שום זכות בגוי' ולא חשיב בעלים ולא קרינן בי' ולקחתם לכם משלכם אכן גבי מנחה של ערלה וכ"כ דבין אם הוא חולין הוי מן הנשרפין ובין אם נתקדש בכלי שרת הוא מן הנשרפין ואין אנו דנין רק אם לשרוף אותו בחולין או שריפתו בקודש ככל פסולי המוקדשין ובין כך ובין כך המצו' על הבעלים א"כ שפיר יכול לומר אנא בעינא למיעבד הא מצו' ולקיים מ"ע בקודש באש ישרף א"כ שפיר חשיב בעלים ואף דאיסורי הנאה הוי דבר שאינו ברשותו ולאו ברשותי' דמרי' קאי להקדישו זה רק לענין קדושת דמים אבל בקדושת דמים מקדיש אפי' דבר שאינו ברשותו וכנ"ל בס"ק א' ושפיר אמרינן דהכלי שרת מקדשו בקדושת הגוף ושרפתו בקודש כפרש"י זבחים שם ודו"ק: (ז) וברמב"ם ה' איסורי מזבח (פ"ה ה"ט) כ' אין מביאין מנחות כו' ואצ"ל מערלה וכ"כ מפני שהיא מצו' הבאה בעבירה וכ' המ"ל נראה דטעמא דפשיט לי' בהני הוא לפי שאסורין בהנאה ופשיט דאין להביא מנחות מהם לפי שהוא נהנה בהבאתם וכ' המגיה מכאן יש להוכיח אותה חקירה שרמזתי בה' אישות (פ"ה) ע"ש וכונתו דשם מוכח דאפי' לפי מה דקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו מיהו לכתחילה, אסור ע"ש וכן מוכח פשוט במס' ר"ה (כ"ח.) בסוגי' דשופר של עולה לא יתקע כו' ע"ש. איברא דקשה לי מהא דאי' במס' מעילה