מהרא"ש טו

עשוי לטלטל ומדאמרו רבנן לרבא והא האי תיבה זימנין דמיטלטל שמעת מינה דע"כ אמרינן דמן הסתם לא ביטלוה דלאו למיטיימי קאי וכיון דמן הסתם לאו לסתמו קאי א"כ אפי' אם באמת הי' דעתם לסתום הפתח ולבטל התיבה תו לא חשיב מעשה דזה הוי כרקיק שנתנו בחלון דלא חשיב מעשה לבטל ושפיר כתבו התוס' דבכה"ג דאמרינן דמסתמא לא ביטלוהו ממילא אסור לשנותה לבטל התיבה דביטול לשעה הוי כאוגר' ומשכונה דאסור דבקדושתו קאי. וממילא דטסים של כסף שפיר יכול להחליפם לכ"ע והצורף יתיך אותם ויעשה מהם כלים בצורה אחרת ועבור המעות יעשו כתר חדש טוב ונאה לס"ת: באעה"ח אלכסנדר שמואל היילפערין. סי' ג ב"ה. שוי"ר לכבוד הרב המאה"ג מוה' ישראל נ"י האבד"ק הערלוי במדינת רומעניען ד' עליו יחי': מכתבו מיום ג' שבוע החלפה הגיע עדי עש"ק והיום באתי להשיב לו על שאלתו מאיש עני שהניחו לו אבותיו ירושה בית דירה שקנו מנכרי ובשם רוב הדרים נכרים המה וכאשר חפר לעשות מרתף מצא עצמות אדם קבורים באדמה וביקש ממני להורות לו הדרך אשר ילכו בו: (א) תשובה בירושלמי מס' שבת סוף פרק המצניע (ה"ה) מוקי מתני' דהמוציא מת במטה דמיירי במת עכו"ם והוציאו לכלבו ע"ש. והקדמונים הוכיחו מזה דמת נכרי מותר בהנא' ובתשו' הרשב"א ז"ל סי' (שס"ה) הקשה דבמס' ע"א (כ"ט.) יליף דתקרובת ע"א אסור בהנאה מדאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים ואי ס"ד דמת נכרי מותר בהנאה מנלן דתקרובת ע"א אסור בהנא' דלמא איתקש למת נכרי וכ' לתרץ דא"כ למאי הלכת' איתקש ע"ש. ולענ"ד דברי הרשב"א ז"ל נפלאים ממני הן הקושיא והן תירוצו דמה שהק' מנלן דתקרובת ע"א אסור בהנאה דלמא איתקש למת נכרי לא ידענא מה זו קושיא הא מבואר במס' יבמות (ח.) כל היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וה"נ כיון דאיכא לאקושי למת נכרי לקולא דמותר בהנאה ואיכא לאקושי לחומרא למת ישראל דאסור בהנאה לחומרא מקשינן ואולי י"ל דס"ל להרשב"א דהך היקשא הוא רק מדרבנן ומבואר במס' שבת (פ"ג:) בדרבנן היכי דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לקולא מקשינן ע"ש ועיין תוס' פ' אין מעמידין (ל"ב:) ד"ה והיוצא שהתעוררו בזה אי תקרובת ע"א אסור בהנאה מה"ת או רק מדרבנן אך הא גופ' קשי' מהיכי תיתי נימא דהוי רק מדרבנן וע"ז קשיא לי' נימא דאיתקש לקולא למת נכרי ומזה בעי להוכיח דמת נכרי נמי אסור בהנאה אדרבא איפכא מסתברא לקיים שי' הירושלמי דמת נכרי מותר בהנאה ואיסור הנאה של תקרובת ע"א הוא מה"ת דבדאו' היכי דאיכא לאקושי לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן וזה היא באמת שי' רוב הפוסקים דתקרובת ע"א אסור בהנאה מה"ת. ומה שכתב הרשב"א לתרץ דלא יתכן לומר דא"כ למאי הלכתא איתקש אינו מובן דהא עכ"פ בעי קרא למילף איסור אכילה וכמ"ש התוס' בפ' מרובה (ע"ב:) ד"ה דאי כו' וא"ל דאי אסור באכילה דאו' היינו על כרחך משום דהוקשו למת כו' וי"ל כיון דכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקש ולא להנאה ע"ש ואולי מסתבר להרשב"א ז"ל דלאיסור אכילה לא בעי למילף מהיקשא מדברי קבלה הלא היא כתובה בספר התורה אשר חלב זבתימו יאכלו. אמנם לענ"ד גם בזה אכתי לא ניחא דאפשר דהיקש' מדברי קבלה איצטריך למילף איסור אכיל' אפי' היכי דלא חזי לאכילת אדם דתקרובת ע"א הקישו הכתוב לזבחי מתים מה מת אסור באכיל' אף דלא חזי לאכילת אדם כדאי' במס' כריתות (כ"א:) לאפוקי מת כו' דבטלה דעתו אצל כל אדם ואפי' מת נכרי בשרו אסור באכילה כמ"ש הפר"ח ביו"ד סימן ע"ט) ע"ש וה"נ תקרובת ע"א אפי' נימא דמותר בהנאה (מותר) באכילה אסור אפי' היכי דלא חזי לאכילת אדם ודו"ק: ב) אמנם אפי' להנך פוסקים דס"ל מת נכרי אסור בהנאה יתכן דמודי דקבר נכרי מותר בהנאה דבפ' נגמר הדין (מ"ז:) יליף דקבר אסור בהנאה מדאיתקש לע"א דכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם ומדכתיב בני העם משמע דוקא קבר ישראל איתקש אבל לא של נכרי. איברא דלפמ"ש הרמב"ן בנימוקי החומש פ' תצא דהמלין מת נכרי בא"י עובר בל"ת ולא תטמא את אדמתך ולפ"ז י"ל דגם קבר נכרי אסור בהנאה משום דהוקצה למצותו ולשי' התוס' הוקצה למצותו אסור בהנאה מה"ת כמ"ש התוס' במס' שבת (כ"ב. ( ד"ה סוכה כו' ע"ש וכ"ת א"כ למה לי היקשא לע"א דיליף בגמ' מדכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם תיפוק לי' דבישראל מצו' לקברו והרי הקבר הוקצה למצוה לאו קושי' היא די"ל דנ"מ לאחר שפינה את הקבר דאי משום הוקצה למצו' שרי כמ"ש התוס' במס' ביצה (ל:) ד"ה אבל כו' כשנפלו שרי ע"ש. ובר"ן פ' בני העיר כ' לענין קדושת בית הכנסת דבזמן מצו' יש בהם קדושה והיכי דנמלכו בני העיר למכרו אפי' לשתות בו שכר שרי לפי שעבר