מהרא"ש יד

אינו מק"ט דהוי כלי עץ העשוי לנחת אבל לענין הכשר זרעים אין חילוק אלא כל שהוא כלי בתלוש מכשיר המים לזרעים ע"ש. וזה פשוט דכלי עץ העשוי לטלטל שוב לא מהני אם עשוי אח"כ לנחת ומק"ט והעיקר אצלינו אם עשוי מתחילה לטלטל כתוס' חגיגה (כ"ו:) ד"ה כלי כו' ע"ש. וכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין רק בשינוי מעשה. ולפ"ז א"ש בשלמא דף של נחתומין הכלי עצמו מק"ט ואם באנו לטהר הכלי מחמת שמחובר לקרקע בזה ס"ל לרבנן דתלוש ולבסוף חיברו לא הוי כמחובר ולא מהני אפי' בקבעה ולבסוף חקקה משא"כ עריבה שנפחתה ובטל מצורת כלי וקבעה מתחילה בקרקע א"כ מלבד דין מחובר לקרקע הרי נעשה כלי עץ העשוי לנחת והיכי דעשאה אבוס ואח"כ קבעה טמאה ולא מהני מה שחיברה לכותל ולא מה שעשאה כלי עץ העשוי לנחת כיון דעד שלא קבעה בכותל הוי עשוי לטלטל אבל בקבעה בכותל עד שלא עשאה לאבוס א"כ משעה ראשונ' חשיב כלי עץ העשוי לנחת וז"ב בעזה"י: ובמס' כלים (כ"ח מ"ה) חמת שעשאה שטיח כו' זה הכלל כל ששינו לשמו טמא לשם אחר טהור ושם בר"ש חמת ושטיח תרווייהו טמא מדרס כו' ואפ"ה כיון דשינה מזה לזה אפי' בלא שינוי מעשה הוי לי' ככלי שנשבר כו' והגר"א כ' ששינוי השם בא ע"י שינוי התשמיש ע"ש. ולפ"ז בהאי בי כנישתא דהוית פתיחא לאינדרונא כו' ואמר להו דלו תיבותא דהוי לי' כלי עץ העשוי לנחת כו' א"ל רבנן לרבא והא זימנא דמטלטל לי' כו' שמזה מוכח דלא ביטלוהו דאי הי' דעתם לבטל התיבה לעולם שוב הוי כלי עץ העשוי לנחת ואין לומר דמתחילה הי' עשוי לטלטל דז"א דכיון דבטלוהו על דעת כן להפקיע הקדושה לעולם וליתן הס"ת בתיבה אחרת תו איכא שינוי השם דמעיקרא ארון הקודש והשתא מחיצה או ארנא וגם שינוי תשמיש וזה הוי כנשבר הכלי וכי קבעה לסתום הפתח ה"ז נעשה מתחילה כלי עץ העשוי לנחת וזה דומה לעריבה שנפחתה וקבעה בכותל דאפי' עשאה אח"כ אבוס אינו מק"ט משום דהוי כלי עץ העשוי לנחת: (יא) ובירושלמי עירובין פ' חלון (ה"ג) אי' מילהו חריות צריכה ר' אמי בשם ר"ש בן לקיש ואפי' רק ופי' הק"ע והפ"מ ואפי' רק אפי' אם מלאוהו ברק הוי סתימה והפ"מ כ' דרק כמו רקיק ואהתם קאי לענין טומאה בבית ויש חלון בין בית לבית כו' וס"ל לרשב"ל דרקיק שנתנו בחלון ממעט ע"ש. והנה מ"ש דמיירי בחלון שבין בית לבית ז"א דהמעיין במשנה יראה דמייר' לענין טומא' רצוצה מיהא עכ"פ זה סותר מה דאמרו בגמ' בבלי מס' ב"ב (י"ט:) אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון. ובגמ' מקשה ותיפוק לי' דהוי דבר המק"ט וכ' התוס' ד"ה ותיפוק אפי' אם יבטלו אינו חוצץ משום דמק"ט ותימא אם מבטל לי' תו לא מק"ט וטהור כדמוכח בפ' העור והרוטב דבית שסככו בזרעים טהורין ע"ש. והרשב"א בחי' שם כ' והא לא קשיא דהתם עביד לי' מעשה בידים כדי לבטלו. ולפי"ז לענ"ד מתאימים שני התלמודים בבלי והירושלמי דהא דאמר רשב"ל דאפי' מלאוהו רקיק היינו דוקא לענין טומאה רצוצה שמילא הבית על פני כלו בעפר או ברקיק הרי עביד מעשה בידים לבטלו מתורת הבית. ועיין בפה"מ להר"מ במס' אהלות (ט"ו מ"ז) שכ' בטלו ר"ל ביטל הבית כו' שדין האהל כבר בטל להיות כבית הנהרס והתוס' והר"ש כתבו לפרש עפ"י ג"י ובטלו שביטל את העפר או הרק והמעשה מוכיח על הביטול לפי שאין דרכו של אדם למלאות כל הבית עפר או רקיקין והיכי דעביד מעשה בידים הוי כבית שסככו בזרעים שכל הרואה יראה דעביד מעשה המורה הביטול לאוכלין משא"כ ברקיק שנתנו בחלון שכ' הרשב"א לפרש חלון של תשמיש א"כ לא עביד מעשה לבטל וכמ"ש הרשב"א והוי רק מחשבה גרידא ואין אוכל בטל במחשבה בלא שינוי מעשה כש"ס פ"ק דסוכה.. ובזה נכון היטב הלשון בגמ' ב"ב אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון ולא נקט סתם אינו ממעט או אינו ממעט במאור כלשון המשנה סוף מס' שבת ונקט אינו ממעט בחלון יען סתם חלון עשוי לתשמיש ודרך בני אדם ליתן שמה חפצים וכי הניח הרקיק אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שדעתו לבטל ולא חשיב שינוי מעשה ודו"ק: (יב) ולפ"ז נלענ"ד דאפי' אי נימא דתשמישי קדושה אפי' בחילוף בקדושתייהו קיימו זה רק היכי דאכתי צורת הכלי עליו ותשמישו להדיוט תחת אשר הי' מקודם תשמיש גבוה ובזה לאו אורח ארע' הוא אכן חילופי וזבוני ומבטל מתורת כלי ותשמיש הראשון חלף עבר בזה שפיר אמרינן דגם בתשמישי קדושה חילופ' וזביני מפקיע הקדושה. ובהכי א"ש מ"ש התוס' ב"ב בהאי בי כנישתא דאמר להו רבא דלו תיבותא כו' דמסתמא לא ביטלוה דאי נימא דמן הסתם בטלוה א"כ הרי זה עביד מעשה בידים לסתום הפתח של האינדרונא וכיון דמעלין בקודש ואין מורידין ע"כ דבטלוה ע"מ לאחלופי בתיבה אחרת להניח הס"ת בתיבה החדשה וא"כ איכא שינוי השם דמעיקרא ארון הקודש והשתא ארנא ומעיקרא תיבותא והשתא מחיצה והוי כנשבר הכלי וכיון דבטלוה לעולם ע"ד כן שלא לטלטלו מן המקום הזה א"כ הוי כלי עץ העשוי לנחת ולא איכפת לן מה שהי' מקודם